עמותת אלע"ד – אל עיר דוד, היא עמותת מתנחלים שעוסקת בהתנחלות בשכונות פלסטיניות במזרח ירושלים, בפיתוח תיירות, ארכיאולוגיה ו"חיזוק הקשר היהודי לירושלים". מדובר באחת העמותות החזקות והעשירות בישראל (ב-2018 עמד מחזור הפעילות שלה על 116 מיליון ₪, ונכסיה הוערכו ב-372 מיליון ₪) והיא קיבלה מהמדינה רישיון לתפעל את אחד האתרים הכי יקרים ורגישים מבחינה פוליטית, דתית ולאומית – האתר הארכיאולוגי "עיר דוד", בתוך השכונה הפלסטינית סילוואן בסמוך להר הבית ומסגד אלאקצא.
"אנחנו עמותה שמטרותיה לאכלס משפחות יהודיות בעיר דוד. אלו מטרות העמותה ברשם העמותות, לזה אנו מקבלים תרומות. זה חלק עיקרי ממטרות העמותה", כך הצהיר מנכ"ל העמותה ומייסדה, דוד בארי, בפני בית המשפט באחד מההליכים שניהלה העמותה נגד תושב פלסטיני בסילוואן.
אז איך מתנחלים בלב שכונה פלסטינית?
בתחילת הדרך היתה זו הממשלה שסייעה לעמותת אלע"ד להשיג את הנכסים. בסוף שנות ה-80 הוקם מנגנון ממשלתי שלם להעברת נכסים מפלסטינים לידי מתנחלים במזרח ירושלים בניצוחו של שר השיכון דאז, אריאל שרון. עשרות נכסים הועברו לעמותת אלע"ד ולעמותת עטרת כהנים ללא מכרזים ובניגוד לכללי מינהל תקין; מיליוני שקלים הוזרמו אליהן; הוצאות משפט של העמותות לצורך פינוי תושבים ערבים מבתיהם מומנו מהקופה הציבורית; בעלי תפקידים בעמותות השתתפו דרך קבע בוועדות שהעניקו לעמותות הקצבות כספיות והעבירו לידיהן נכסי מקרקעין; הוקמו חברות בבעלות העמותות אשר גבו מהמדינה "דמי טיפול" ושכר ניהול פרוייקטים בגין "השירותים" שניתנו לעמותות, וסמכויותיו של האפוטרופוס לנכסי נפקדים הפכו כלי שרת בידי העמותות שהיו מעורבות בהכרזה על נכסים כנכסי נפקדים ולאחר מכן קיבלו את החזקה בהם.
כשהוקמה ממשלת רבין ב-1992, היא הקימה ועדת חקירה ממשלתית לבחינת הסיוע הממשלתי שניתן לעמותות המתנחלים במזרח ירושלים, "ועדת קלוגמן". דו"ח הועדה העלה ממצאים חמורים ביותר על התנהלות גורמים בממשלה בכל הקשור בהעברת הנכסים לעמותות. בעקבות זאת נעצר המנגנון הממשלתי והסיוע ההדוק והישיר לעמותת אלע"ד נחלש, אבל היא כבר היתה מצויידת בעשרות נכסים שאיפשרו לה להתבסס ולהתפתח בסילוואן ואף מעבר לה. להרחבה על דו"ח קלוגמן ראו כאן.
כך למשל, נעשה בסילוואן שימוש בחוק נכסי נפקדים כדי להשתלט על בתי פלסטינים. חוק נכסי נפקדים שנחקק ב-1950 קובע שאדם שיוצא מישראל לאחת ממדינות ערב – נחשב נפקד והמדינה יכולה לקחת את נכסיו. עמותת אלע"ד, יחד עם קק"ל, יזמו הכרזה של נכסים בסילוואן כנכסי נפקדים, ולאחר מכן קיבלו אותם מהאפוטרופוס לנכסי נפקדים (באמצעות קק"ל או עמידר). המשפחות הפלסטיניות שמתגוררות בבתים מצאו עצמן בתביעות פינוי ונדרשו להוכיח בהליך משפטי יקר וארוך בבית משפט שהנפקד המוכרז אינו נפקד או שהן הבעלים החוקי של הנכס וכו'. כזה היה גם גורלה של משפחת סומרין שבמשך 30 שנה עדיין נאבקת להישאר בביתה מול תביעה שהגישה נגדה קק"ל עבור מתנחלי אלע"ד.
להרחבה על השיטה של שימוש בנכסי נפקדים ראו דו"ח שלום עכשיו "מספחים ומנשלים".
היו גם כ-25 דונמים בבעלות הקרן הקיימת לישראל, שנרכשו ע"י הברון רוטשילד לפני 1948, וניתנו לאלע"ד בשנות ה-90' לצרכי תיירות ומגורים.
מפת נכסים בשליטת אלע"ד בסילוואן
אבל מאז שנות ה-90', השיטה המרכזית של אלע"ד להשיג נכסים בשכונה הפלסטינית היא, דרך ניצול החולשות והקשיים והעוני של משפחות פלסטיניות כדי לסגור איתם עסקת רכישה. כדי להביא פלסטינים להסכים למכור נכסים לישראלים במקום שהוא לב לבו של הסכסוך נדרשות מניפולציות רבות, ניצול חולשות, הפעלת לחצים וצריך הרבה הרבה כסף. מהרגע שיש לאלע"ד קצה חוט, נייר כלשהו, שבב הסכמה של מישהו מהבעלים (לפעמים אפילו של מישהו שהוא לא הבעלים) – אפשר לעבור למגרש הנוח: בית המשפט. בבית המשפט אין כוחות. יש צד חזק, מאוד מאוד חזק, ויש צד חלש ומוחלש.
מסיבות ברורות, העסקאות כמעט אף פעם לא נעשות ישירות בין בעלים למתנחלים. תמיד יש אנשי קש פלסטינים שמתווכים ומסייעים להביא ניירות וחתימות. זה פתח גדול למניפולציות וזיופים שהעמותה יכולה לעצום עיניים ולא לדעת מהם, לחתום איפה שצריך ולהרגיש נקיה. אח"כ בבית המשפט המשפחה הפלסטינית כבר תצטרך להוכיח שהיה זיוף.
או למשל, לנכסים רבים בסילוואן יש הרבה בעלים, יורשים של הבעלים המקוריים. עמותת אלע"ד תחפש חוליה חלשה מביניהם – מישהו שגר בחו"ל ופחות איכפת לו מהמאבק הלאומי; מישהו במצוקה מיוחדת; נרקומן או עבריין וכו' ותפתה אותו בכסף גדול למכור את חלקו. אחר כך היא תגיש תביעת פינוי לבית המשפט. לפעמים היא תטען שהוא מכר לה את כל הנכס. אם המשפחה תצליח במאבק משפטי ארוך ויקר להוכיח שלא, אלע"ד תגיש תביעה נוספת, לחלק את הנכס, ולקבל את חלקה (ולפעמים תזמין גם את האפוטרופוס לנכסי נפקדים לקחת חלק של יורשים שגרים בארצות ערב, כדי לקנות אחר כך את החלק של האפוטרופוס). המשפחה תצטרך לשכור עורכי דין, לזמן מומחים, להוציא מאות אלפי שקלים במשך שנים ארוכות בבתי משפט כדי לנסות להילחם מול עמותה שאין לה בעיה לערער על כל החלטה לבקש בקשות מתישות ולהפוך את התיק המשפטי לקריעת ים סוף.
וכדי להגביר את הלחץ, העמותה תתבע גם "דמי שימוש" – מאות אלפי שקלים על השימוש שהמשפחה עושה בחלק הנכס שהעמותה רכשה. וכשהמשפחה מותשת ומרוששת, וגם עומדת להפסיד בבית המשפט, אפשר להגביר את הלחץ ולהציע הצעות מפתות: 'אתם ממילא הולכים להפסיד; אתם תידרשו לשלם עשרות אלפי שקלים הוצאות משפט ועוד מאות אלפי שקלים דמי שימוש – בואו תסגרו איתנו עיסקה'… ראו למשל הסיפור של משפחת סיאם.
ארגוני הסיוע המשפטי והרשות הפלסטינים מסייעים לחלק מהמשפחות אך הנטל עליהן כבד מאוד ובדרך כלל הסיוע לא מספיק כדי לעמוד מול סוללת עורכי הדין של אלע"ד.
אבטחה פרטית על חשבון המדינה
בתקציב משרד השיכון יש סעיף שנקרא "אבטחת מזרח ירושלים" שנועד לממן חברות אבטחה פרטיות למתחמי המתנחלים בשכונות הפלסטיניות במזרח ירושלים. בשנים האחרונות עמד התקציב השנתי לאבטחת מתנחלי מזרח ירושלים על כ-100,000,000 ₪ (סכום השקול ל-3,000 ₪ בחודש על כל מתנחל/ת במתחמים הללו). עמותת אלע"ד נהנית גם היא מחלק מהתקציב הזה ומהמאבטחים על חשבון המדינה. מאבטחים אלו מאיישים עמדות קבועות ברוב בתי המתנחלים ומלווים את הילדים מהבתים להסעה.
מעבר לאבטחה על חשבון המדינה, עמותת אלע"ד גם מפעילה מאבטחים על חשבונה שעוסקים במשימות אבטחה שונות, ובין השאר גם במעקב אחר תושבים פלסטינים. כך למשל, בעת משפט פלילי נגד אחד מתושבי סילוואן (שהוא גם מנהיג קהילתי שמסייע לתושבים לעמוד מול לחצי אלע"ד) שהואשם בתקיפה, הסתבר כי מאבטחים מטעם עמותת אלע"ד ערכו מעקבים ותצלומים על ביתו בנסיון להראות כי הוא מפר את תנאי מעצרו (דבר שלא עלה בידם בסופו של דבר).
מאבטח שמועסק ע"י עמותת אלע"ד מצלם תושבים בסילוואן באבטחת המשטרה
הפעילות התיירותית והארכיאולוגית של עמותת אלע"ד
בתחילת דרכה התמקדה עמותת אלע"ד בהתנחלות ובמאמץ להביא כמה שיותר מתנחלים להתגורר בסילוואן. היא עוררה הרבה מחלוקת וביקורת ציבורית ונחשבה קבוצת שוליים קיצונית. אך עם השנים הבינו בעמותה שהדרך לתמיכה הציבורית והממשלתית עוברת דרך התיירות והארכיאולוגיה. לאט לאט הפכה העמותה למנהלת של חפירות ארכיאולוגיות. כספים רבים שהצליחה לגייס לטובת הארכיאולוגיה הפכו את רשות העתיקות לתלויה בחסדיה ובכספיה. מנכ"ל העמותה, דוד בארי, הוקלט מדריך בסילוואן ומתרברב כיצד הצליח להערים על רשות העתיקות ולהרחיב את החפירות ואת הפיתוח כרצונו.
החפירות בסילוואן זכו לביקורת מקצועית רבה (על האינטסיביות שלהן, על שיטות החפירה, על היעדר פירסום ומחקר ממצה), ואפילו בתוך רשות העתיקות עצמה היו שהסתייגו מהחפירות וכינו אותן "ארכיאולוגיה גרועה". בסביבת החפירות בסילוואן מתגלים סדקים ונזקים בנכסים רבים באזורים הקרובים לחפירות התת קרקעיות שמבצעת רשות העתיקות בניהול אלע"ד.
התיירות והארכיאולוגיה הפכו למרכזיים בפעולת העמותה והם מהווים למעשה סוג נוסף של התנחלות. מעבר ללגיטימציה שמפעל התיירות נותן לעמותה, הוא מאפשר לה לשנות את המציאות בשטח ולהפוך את סילוואן להרבה יותר "ישראלית". באמצעות התיירות העמותה מצליחה להביא מאות אלפי ישראלים לבקר בסילוואן ולספר את הסיפור כפי שהם רואים אותו. להרחבה על ההתנחלות התיירותית ראו: "ההתנחלות השקופה בירושלים".
חשוב לציין שאתר חשוב ורגיש כמו ירושלים הקדומה בסילוואן, היה אפשר לנהל גם אחרת, לתת מקום למורשת של כל העמים והתרבויות הרלבנטיות, לשתף בו את התושבים ולא להשתמש בו ככלי פוליטי. להרחבה על אפשרויות אלטרנטיביות לניהול ארכיאולוגיה ותיירות בירושלים ראו העבודה של עמק שווה.
בשנת 2016 מתח מבקר המדינה ביקורת חריפה על כך שהחשובים באתרי הארכיאולוגיה בירושלים ניתנו לעמותת אלע"ד ללא מכרז, ועל כך שרשויות המדינה, ובכלל זה רשות הטבע והגנים ורשות העתיקות לא מפקחות על פעילות עמותת אלע"ד.
לא רק בסילוואן
עמותת אלע"ד הרחיבה את פעולתה הרבה מעבר לסילוואן. היא רכשה בתים בג'בל מוכבר ובא-טור והיא מעורבת בבניית פרוייקטים למגורי מתנחלים בראס אלעמוד ובשכונת א-צוואנה. הפעילות התיירותית שלה מתפרסת מעמק צורים, דרך הר הזיתים ונחל הקדרון דרך גיא בן הינום ורכס ארמון הנציב. בשנים האחרונות היא הולכת ומתבססת גם ביער השלום שעל הגבול בין שכונות אבו תור וג'בל מוכבר.
לאחרונה חשפו ה-BBC כי אחד התורמים הגדולים ביותר לעמותת אלע"ד הוא רומן אברמוביץ, בעלים של קבוצת צ'לסי, שתרם לאלע"ד למעלה מ-100 מיליון דולר ב-12 שנים.