עדכון מ-12/3/15: בהמלצת בית המשפט, החליטה עמותת אלע"ד למחוק את הערעור ובכך נקבע שבית משפחת רווידי יישאר בבעלות המשפחה. ביתהמשפט תהה אם קיימת לאלע"ד זכות עמידה בעניין הבית, שכן בפני בית המשפט היתה הטענה שהנכס הועבר לידי המדינה וממנה לקק"ל אך עוד לאלאלע"ד. להרחבה לחצו כאן.
בתשובת המדינה שהוגשה לביהמ"ש העליון לקראת דיון בערעור של עמותת אלע"ד נגד משפחת רווידי בסילוואן (שיתקיים ביום חמישי הקרוב, 12/3/15),נטען כי בית המשפחה בואדי חילווה שבסילוואן נחשב "נכס נפקד", ולכן המשפחה, שמתגוררת בבית עוד מלפני 1967, איננה הבעלים. הקק"ל, שמהווה חוליה בשרשרת שנועדה להעביר את הנכסים לאלע"ד, אף היא הגישה לבית משפט תמיכה בנישול המשפחה מהנכס. השימוש בחוק נכסי נפקדים כדי להוציא משפחות פלסטיניות מבתיהן במזרח ירושלים זכה לביקורת חריפה של ועדת חקירה רשמית ב-1992 (ועדת קלוגמן).
חאג' ג'ומעה רווידי המנוח, בביתו בסילוואן. ראו מכתב פתוח לקק"ל שכתב לפני מותו.
שיטת ההשתלטות על הבתים
בשנות השמונים פעלו משרד השיכון והאפוטרופוס על נכסי נפקדים, תחת השר אריאל שרון, ביחד עם קק"ל, להעברת נכסים מידי פלסטינים בסילוואן לעמותת המתנחלים אלע"ד. השיטה פעלה כך שהמתנחלים היו מוסרים לאפוטרופוס מידע על בתים שלטענתם נחשבים נפקדים, והאפוטרופוס היה מכריז עליהם כנכסי נפקדים ומעביר אותם דרך הקק"ל לידי עמותת אלע"ד בסכומים מגוכחים.
ועדת חקירה שהוקמה ע"י ממשלת רבין ב-1992 (ועדת קלוגמן) קבעה שמדובר בשיטה פסולה. פסק הדין של השופטת מזרחי בעניין בית רווידי, שעליו ערערה אלע"ד, הסביר את השיטה:
"דו"ח הוועדה לבדיקת מבנים במזרח ירושלים הידוע כדו"ח קלוגמן, (ה)מלמד על דפוס הפעולה של הגורמים שהביאו להעברת נכסים לידיה אפוטרופוס לנכסי נפקדים. בין גורמים אלו עמותות (כגון נתבעת 2, עמותת אלעד), שאיתרו את הנכסים, וגם את המצהירים שעל יסוד דבריהם הוכרז הנכס נפקד. עולה מהדו"ח שברוב המקרים האפוטרופוס לנכסי נפקדים כלל לא בדק את העובדות שביסוד התצהירים […] בתקופה הרלבנטית הליכי הקניית קרקעות לאפוטרופוס הכללי היו בעייתיים, בלשון המעטה" (ההדגשה הוספה).
בית משפחת רווידי בסילוואן
בית משפחת רווידי
בראשית שנות ה-90 נכנסו מתנחלי אלע"ד לבתים בסילוואן והשתלטו על חלקת אדמה צמודה לבית משפחת רווידי. בעקבות זאת התברר למשפחה כי האפוטרופוס על נכסי נפקדים הכריז על ביתה כנכס נפקד (כלומר שייך לפלסטיני שמתגורר באחת מארצות ערב ולכן לפי החוק עובר לידי המדינה) ואף מכר אותו לרשות הפיתוח. חברת הימנותא, חברת בת של הקק"ל רכשה את הבית מרשות הפיתוח, וכל זאת מבלי להודיע דבר למשפחת רווידי שמתגוררת בנכס. בדיעבד הסתבר שכמעט כל הנכסים שהגיעו לידי הקק"ל בסילוואן הועברו על ידה לידי עמותת אלע"ד.
בשנת 1995 הגיש אבי המשפחה, החאג' ג'ומעה רווידי, תביעה לבית המשפט המחוזי להכריז עליו כבעלים של הבית. תחילה דחה בית המשפט אתהתביעה, אך בעקבות ערעור שהגיש לבית המשפט העליון, הוחזר התיק לדיון במחוזי. ראיות חדשות שהציג רווידי חשפו את שיטת ההשתלטות עלהנכסים בסילוואן, ובמאי 2012, פסק בית המשפט המחוזי כי הבית שייך לרווידי.
על פסק דין זה הגישה עמותת אלע"ד ערעור, וטענה, בין השאר, כי הנכס נחשב נכס נפקד. בתגובה שהגישה המדינה בשם האפוטרופוס על נכסי נפקדים, רשות הפיתוח וחברת עמידר, טוענת המדינה שלמרות כל מה שנאמר בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, עדיין יש לראות בבית נכס נפקד, וכי אין לרשום אותו על שם משפחת רווידי.
לפי עמדת המדינה, הבעלים הרשום של הבית הוא מחמד סלים דרוויש, והוא נחשב נפקד. אך משפחת רווידי טוענת שהבית הוא של מחמד סאלם דרוויש, אבא של החאג' ג'ומעה רווידי, שנפטר בירושלים ומעולם לא היה נפקד. ככל הנראה נפלה טעות סופר שהחליפה בין סאלם לסלים ברישום הבריטי, ולכן מדובר בטעות. בכל מקרה, החאג' רווידי התגורר בבית עוד לפני 1967 עד מותו בדצמבר 2013. אחרי מותו המשיכו בני משפחתו את המאבק על הבית בבית המשפט.
עמדה המדינה, גם אם ניתן לטעון שיש לה בסיס משפטי, מעידה על מדיניות ממשלתית שונה מזו שהיתה נהוגה בעבר. לאחר מלחמת ששת הימים ב-1968, קבעה ועדת שרים את דפוסי פעולת האפוטורופוס על נכסי נפקדים בשטחים החדשים שנוספו לירושלים, והחליטה ש"נכס התפוש ע"י דיירים … האפוטרופוס לא יטפל בו". כלומר, לא היה עניין למדינה להוציא אנשים מבתיהם ולחפש במקומם נפקדים פוטנציאליים. מדיניות זו השתנתה תחת השר שרון כשהאפוטרופוס הפך לכלי בידי המדינה להעברת נכסים למתנחלים, אך בעקבות דוח ועדת קלוגמן התחייבה המדינה לשנות את הנהלים.
ההתייצבות של המדינה, כמו גם של הקרן הקיימת לישראל, לצד המתנחלים בתיק זה מעידה כי ההתנחלות בסילוואן הפכה למעשה לפעולה ממשלתית רשמית כמעט.
ביום חמישי, 12/3/15, בשעה 11.30 יתקיים בביהמ"ש העליון דיון בערעור שהגישה אלע"ד (תיק מס' ע"א 4924/12).