לפני כמה שבועות החלה עמותת אלע"ד להפעיל "בית קפה" בגיא בן הינום, בשולי השכונה הפלסטינית א-ת'ורי (אבו תור). כדי למשוך אנשים למקום היא יזמה סדרת מופעי קיץ בסיוע עיריית ירושלים ובשיתוף פעולה עם רשת המועדונים "זאפה". למזמיני הכרטיסים נאמר שזה בגיא בן הינום, "מתחת לסינמטק", אבל למעשה המקום נמצא במרחק של חצי ק"מ מהסינמטק והמארגנים העמידו למשתתפים הסעות חינם מהחניון של מתחם התחנה הירושלמי. אמנם גיא בן הינום והסינמטק הם מקומות מוכרים לירושלמים הישראלים, אך בית הקפה הזה רחוק מלהיות נייטראלי.
לא במקרה עמותת אלע"ד בחרה במקום הזה, והוא חלק מהמאמץ ההתנחלותי שלה במזרח ירושלים. קבוצת Free Jerusalem של פעילות ופעילים ירושלמים יצאה בקריאה לזאפה לבטל את שיתוף הפעולה עם עמותת אלע"ד. בעקבות זאת הורד הלוגו של זאפה מהתפאורה של הארועים ונמסר שלא יהיה שיתוף פעולה כזה בעתיד. שניים מהאמנים, ארקדי דוכין ודני רובס, ביטלו את הופעתם.
המיקום – מעבר לקו הירוק; על התפר שמחבר למרחב הפלסטיני:
המבנה ממוקם כחצי ק"מ ממזרח לסינמטק הירושלמי, במרחק עשרות מטרים בלבד מבתי השכונה הפלסטינית אבו תור. לא במקרה עמותת אלע"ד, שפועלת להקמת התנחלויות בלב השכונות הפלסטיניות במזרח ירושלים, בחרה להקים כאן אתר תיירותי. מדובר באזור אסטרטגי מבחינתה שמחבר את סילוואן לקו הירוק ולשכונות היהודיות של ירושלים. במשך שנים שהיא מנסה לפתח את התיירות ולהביא כמה שיותר מבקרים לאזורים הפלסטינים בסביבת העיר העתיקה, והחיבור של גיא בן הינום אמור לאפשר זרימה של מבקרים לאתרים אחרים שמנהלת אלע"ד בסילוואן, ולהשלים את ה"הקפה" של העיר העתיקה מדרום. המבנה הוא מחוץ לקו הירוק, על הגבול של שטח ההפקר שנקבע בין ישראל וירדן עד 1967.
עמותת אלע"ד משקיעה משאבים אדירים בפרוייקטים תיירותיים שהפכו לחלק בלתי נפרד ממפעל ההתנחלות בירושלים.
להרחבה על ההתנחלות התיירותית בירושלים ראו כאן,
ועל הפעילות של עמותת אלע"ד בתחום התיירותי ראו כאן.
רכישה שנויה במחלוקת – מאדם שלא היה הבעלים:
כמו במקרים רבים אחרים האופן שבו השיגה עמותת אלע"ד את השליטה בנכס מעורר שאלות ואף נמצא בדיון בבית המשפט בתביעת פינוי שהגישו בעלי הקרקע הפלסטינים. צריך לציין שמדובר בשטח של כ-3 דונם עם מבנה קטן (כ-50 מ"ר).
אחד הקשיים הגדולים במזרח ירושלים (שעמותות המתנחלים יודעות לנצל היטב) הוא שכמעט כל הקרקעות אינן רשומות בטאבו. המשמעות היא שהרישומים הקיימים הם רישומים חלקיים בלבד (ספרי מס רכוש) שמבחינה משפטית אינם מהווים הוכחה חותכת לבעלות. כך בכל פעם שיש טענות נוגדות לבעלות, בעלי הקרקע נדרשים להליך משפטי כדי להוכיח בעלות (הניירות שבידיהם לא מספיקים כשלעצמם) והם נאלצים להביא מסמכים מהתקופה הירדנית, או אף מהתקופה הטורקית ולהוכיח את תקפותם.
בדיוק על הרקע הזה מצליחה בינתיים עמותת אלע"ד להישאר בנכס בגיא בן הינום. לטענת עמותת אלע"ד היא רכשה את המתחם מאסיר עולם פלסטיני, שלטענתו התגורר שנים אחדות בשטח, אך מעולם לא היה הבעלים של הקרקע. מבחינת העמותה – היא רכשה את הקרקע ממי שהחזיק בה וזה מספיק. לעומת זאת בעלי הקרקע (שאין מחלוקת שהם הבעלים של המבנים האחרים שבחלקה הזאת) נדרשים לשכנע את בית המשפט שמסמכי הבעלות שבידיהם (מהתקופה התורכית ובספרי מס הרכוש) מספיקים כדי להוכיח שמדובר בפלישה שצריך לפנות. התביעה הוגשה ב-2011 אך הדיונים בה נגררו על פני למעלה משמונה שנים והם עדיין נמשכים.
בחודש מאי האחרון העיד אסיר העולם בבית המשפט וסיפר שהוא הכיר את השטח כילד כמקום משחק לילדי השכונה ושאבא שלו עבד בשטח הזה עם בעלי הקרקע. לדבריו, אחרי שנקלע לקשיים כלכליים הוא החליט לעבור להתגורר בחלקה עם ששת ילדיו. העירייה הוציאה צו הריסה למבנה שהקים והוטלו עליו קנסות כבדים. אחר כך הוא נכנס לכלא והמצב הכלכלי של משפחתו המשיך להידרדר.
בלחץ הזה הופיע מתווך פלסטיני והציע לעזור לו ולקנות ממנו את השטח:
"לא שיקרתי לו [למתווך] שהאדמה היא שלי פרטית, אלא כמו שסיפרתי כאן. הוא אמר לי: "אין בעיה, מה איכפת לך אתה? אני אסתדר". הוא הסכים שהוא קונה מלוכלך. הסברתי לו את כל הסיפור".
אסיר העולם העיד שהמתווך שלח לו עורך דין לכלא שבפניו נחתמה העסקה תמורת 120,000$ (לטענתו המתווך עדיין חייב לו 50,000 ₪ שלא שולמו).
המתווך הפלסטיני סיפר בבית המשפט שאחרי שהאסיר נלקח למאסר והאישה נשארה לבד עם ששה ילדים, פנה אליה בחור יהודי שהציע לעזור לה לצאת מהמקום ולשכור מקום הגון יותר. היהודי הציע לקנות ממנה את הבית, אבל מכיוון שהיא לא רצתה לחתום על מכירה ליהודי, הוא פנה למתווך הפלסטיני שיחתום כנאמן בשמה, וזה מה שהוא עשה.
הדיונים בבית המשפט עדיין לא הסתיימו, אבל כבר ניתן לזהות את השיטה: מתנחלים מנצלים מצוקה של משפחה שהאב נלקח למאסר והיא נמצאת תחת איומי הריסה מהעירייה וחובות כבדים של קנסות, מוצאים מתווך פלסטיני שיחתום על העיסקה כך שניתן יהיה לטעון שהקרקע לא נמכרה ליהודים; לא חשוב שהמוכרים אינם בעלי הקרקע – מי שירצה לטעון אחרת יצטרך להשקיע המון אנרגיות ומשאבים בדיונים ארוכים בבית משפט, ובינתיים המתנחלים יכולים להקים במקום התנחלות.