ב-29/6/22 צפוי להתקיים בביהמ"ש העליון דיון גורלי שיקבע אם משפחת סומרין מסילוואן תוכל להישאר בביתה שבו היא מתגוררת למעלה מ-40 שנה, או שהיא תפונה לטובת עמותת המתנחלים אלע"ד. את תביעת הפינוי הגישה הקרן הקיימת לישראל (ע"י חברת הבת שלה, הימנותא) עבור עמותת המתנחלים אלע"ד והיא מבוססת על שימוש לרעה בחוק נכסי נפקדים. המשפחה הפסידה בבית משפט השלום, ובערעור בביהמ"ש המחוזי, וכעת ידון בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור שהגישה, במה שנראה כמו השלב המשפטי האחרון שיחרוץ את גורל המשפחה.
לקראת הדיון בבית המשפט, הגישה הקק"ל תגובה ובה, לצד טענות משפטיות, מבקשת הקק"ל להשמיץ את משפחת סומרין ולפגוע בכבודה ובאמינותה בפני בית המשפט (ראו להלן).
שלום עכשיו: "הקק"ל מתגלה במלוא אכזריותה ומשתמשת בשיטות נלוזות כלפי משפחה שכל חטאה הוא שביתה נמצא בשטח שעמותת המתנחלים אלע"ד מעוניינת בו. לא די שקק"ל היתה שותפה לפשע של גזל הנכסים באמצעות שימוש לרעה בחוק נכסי נפקדים בשנות ה-90, אלא שגם היום, אחרי שבית המשפט דחה בעבר את תביעותיה היא ממשיכה להתעקש ולדרוש את פינוי המשפחה בדרכים מכוערות ואכזריות. הקק"ל שכחה כבר מזמן את המטרות שלשמה היא הוקמה והפכה את עצמה לקרן הקיימת למתנחל".
נזכיר כי לפני כשנתיים פנו 34 חתני וכלות פרס ישראל, 125 אינטלקטואלים, אנשי אקדמיה ואמנים בעלי שם עולמי וגורמים נוספים לקק"ל בדרישה שיימנעו את העוול ויניחו למשפחת סומרין לנפשה, אך קק"ל ממשיכה להיאבק לפינוי המשפחה במלוא המרץ.
רקע: התביעה נגד משפחת סומרין
משפחת סומרין נפלה קורבן לשיטה נלוזה שפותחה ע"י גורמים בממשלת הליכוד בשנות ה-80', יחד עם עמותות מתנחלים והקרן הקיימת לישראל, לפיה המתנחלים וקק"ל יזמו הכרזה של נכסים בסילוואן כ"נכסי נפקדים", ולאחר מכן נמכרו הנכסים הללו ע"י המדינה לקק"ל וממנה הועברו למתנחלים. השיטה נחשפה ונעצרה ע"י ממשלת רבין שהקימה ועדת חקירה בנושא ("ועדת קלוגמן"), אך הנכסים עצמם לא הוחזרו לידי הפלסטינים.
וכך עבדה השיטה במקרה של משפחת סומרין:
ב-1987 הכריז האפוטרופוס לנכסי נפקדים על בית משפחת סומרין כנכס נפקד, מאחורי גבה של משפחת סומרין וללא ידיעתה. האפוטרופוס התבסס על תצהיר שהגיע אליו ביוזמת קק"ל והמתנחלים לפיו בעל הבית, חאג' מוסא סומרין, הדוד של משפחת סומרין שמתגוררת בבית, היה נפקד.
לימים התברר שחאג' מוסא סומרין לא היה נפקד והוא התגורר בסילוואן עד מותו ב-1983 (אפילו בדיקה בסיסית במרשם התושבים לא נעשתה), אך הדבר לא הפריע לאפוטרופוס לנכסי נפקדים להכריז על הנכס כ"נכס נפקד" כי בניו של חאג' מוסא הינם נפקדים. גם ההכרזה הזאת נעשתה ללא בירורים, האמנם הבנים נחשבים נפקדים והאם הם היורשים היחידים של מוסא, ולא נעשתה כל פנייה למשפחה שמתגוררת בנכס. הנכס הועבר מהאפוטרופוס לרשות הפיתוח וממנה לקק"ל. קק"ל חתמה על הסכם סודי עם עמותת אלע"ד לפיו העמותה תדאג לייצוג המשפטי בתביעת הפינוי, ובתמורה תקבל לידיה את הבית.
התביעה נגד משפחת סומרין הוגשה לראשונה ע"י קק"ל בשנת 1991 באמצעות חברת הבת שבבעלותה, הימנותא, ואחרי שהפסידה, וערערה, ושוב הפסידה, הגישה תביעה מחדש. הפעם נצחה בביהמ"ש השלום והמחוזי וכעת הנושא מובא בפני בית המשפט העליון. במשך 30 שנה משפחת סומרין נאבקת כדי למנוע את הפינוי שלה, וכעת סכנת הפינוי קרובה מתמיד.
נזכיר שמדובר בנכס אסטרטגי שנמצא עשרות מטרים בלבד ממסגד אלאקצא, ושבצמוד לו הקימו מתנחלי עמותת אלע"ד את מרכז המבקרים "עיר דוד". השתלטות על הנכס הזה, תאפשר לעמותת אלע"ד להשלים רצף שליטה ענק בכניסה לסילוואן, לבצע בו חפירות ולהגדיל את מרכז המבקרים לצמצם עוד יותר את הנוכחות הפלסטינית באזור הרגיש הזה.
להרחבה על השימוש בחוק נכסי נפקדים כדי להשתלט על נכסי פלסטינים במזרח ירושלים ראו דו"ח שלום עכשיו "מספחים ומנשלים".
השתלשלות תיק הפינוי של משפחת סומרין:
שנות ה-1950 – חאג' מוסא סומרין בונה את בית משפחתו בסילוואן.
1983 – חאג' מוסא סומרין נפטר בשיבה טובה בביתו בסילוואן. אחיינו, מוחמד סומרין ואישתו וילדיו, שהתגוררו איתו וטיפלו בו במסירות, יורשים את הבית.
1987 – עמותת אלע"ד וקק"ל זוממות להשתלט על בית משפחת סומרין ומגייסות פלסטיני שיצהיר כי בעל הבית נחשב "נפקד". על סמך התצהיר, האפוטרופוס לנכסי נפקדים מכריז כי הנכס נפקד לפי חוק נכסי נפקדים, ומעביר את הבעלות לקק"ל.
1991 – קק"ל חותמת על הסכם סודי עם עמותת אלע"ד לפיו אלע"ד תממן את הליכי הפינוי, ובתמורה הקק"ל תעביר אליה את הנכס אחרי הפינוי. קק"ל (באמצעות הימנותא) מגישה תביעת פינוי נגד משפחת סומרין (ת"א 5980/91).
1994 – שופטת בית המשפט השלום יהודית צור פסקה כי ההכרזה על הנכס כנפקד נעשתה שלא כדין ולכן תביעת הפינוי נדחית. הסתבר שהאדם שהוכרז כנפקד, מוסא סומרין, כלל לא היה נפקד אלא התגורר כל חייו עד מותו בביתו בסילוואן.
1996 – בערעור שהגישה הימנותא על פסק הדין (ע"א 21/95), קבע בית המשפט המחוזי כי הכרזת הנכס כנפקד היתה כשרה (משום שבניו של ה"נפקד" מוסא מתגוררים בחו"ל והם נחשבים נפקדים), אך החזיר לבית ממשפט השלום את הדיון בשאלה האם למשפחת סומרין יש זכויות בנכס מכוח הסכם או מכוח רשות, שיכולים לגבור על זכויות הקק"ל.
1999 – בית משפט השלום (השופט רפי שטראוס) קבע כי למשפחת סומרין יש זכות בנכס מכוח הסכם רכישה שנחתם בין בעל הבית (שבניו הוכרזו אח"כ כנפקדים), לבין אבי משפחת סומרין (האחיין שלו), וכן מכוח רשות שהוא נתן להם להתגורר בבית. הערעור שהגישה הימנותא על פסק הדין נדחה.
1999 – משפחת סומרין הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי שבה ניסתה לרשום את הנכס על שמה, אך נכשלה בכך.
2005 – בעקבות זאת הגישה הימנותא תביעת פינוי חדשה ולאחר שנים ארוכות של דיונים קיבל בית משפט השלום ב-20/9/19 את התביעה ופסק שעל משפחת סומרין לפנות את ביתה.
2020 – ב-30/6/20 נדחה הערעור שהגישה משפחת סומרין לבית המשפט המחוזי, והמשפחה הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
2021 – בית המשפט העליון החליט לבקש את חוות הדעת של היועמ"ש לממשלה בנושא.
2020 – בינואר 2022, שלחה הממשלה את היועמ"ש לתמוך בפינוי המשפחה ולטעון שניתן לשנות את פסקי הדין הקודמים שקבעו שאין לפנות את המשפחה בגלל שינוי בנסיבות. ב-29/6/22 צפוי להתקיים הדיון בבקשת רשות הערעור שהגישה משפחת סומרין, בבית המשפט העליון.
תגובת הקק"ל לקראת הדיון:
לקראת הדיון בבית המשפט, הגישה הקק"ל תגובה ובה, לצד טענות משפטיות, מבקשת הקק"ל להשמיץ את משפחת סומרין ולפגוע בכבודה ובאמינותה בפני בית המשפט. הקק"ל מבקשת להעלות מחדש טענות שכבר ביקשה להעלות בהליך קודם אך נדחתה, כדי לנסות ולהכתים את שמה של המשפחה, ולטעון כאילו מדובר במשפחה עם נכסים רבים שלא תיפגע אם יזרקו אותה מהבית. קק"ל טוענת כי הצליחה למצוא מסמכים שמעידים כי לאחד מבני משפחת סומרין יש נכס אחר בסילוואן, ולכן למשפחת סומרין יש לכאורה לאן ללכת והיא לא "תיזרק לרחוב" אם תפונה מביתה.
האמת היא שאם לאחד מבני המשפחה יש איזשהו נכס, אין זה אומר שלמשפחה יש נכס, או יש לה לאן ללכת. יתר על כן, גם אם היה נכון שלמשפחה יש עוד נכס, עדיין זה לא הופך את הפינוי שלה למעשה מוצדק או מוסרי. הקק"ל לוקחת בית בבעלות משפחת סומרין. הדרך היחידה לקחת את הבית באופן "חוקי" היא ע"י שימוש לרעה בחוק נכסי נפקדים, במהלך שהביא לחקירה פלילית ולהקמת ועדת חקירה ממשלתית (ועדת קלוגמן).
וכדי להוסיף חטא על פשע, הקק"ל עוד מוסיפה וטוענת ש"לא יכולה לקום למבקשים זכות לקבלת פיצוי". למרות שנושא הפיצויים כלל לא עלה, היה חשוב לקק"ל להודיע עד כמה היא אכזרית וקרה.