בית המשפט העליון דחה היום את הערעורים של שלום עכשיו ושל עיריית חברון ואישר את הקמת ההתנחלות החדשה בחברון בשטח התחנה המרכזית הישנה של חברון (שמכונה ע"י המתנחלים "רובע חזקיה"). בכך הוסר המכשול המשפטי האחרון בפני בניית ההתנחלות, והדרך היחידה לעצור אותה היא בהחלטה פוליטית נחושה של הממשלה, להפסיק את הבנייה ולמנוע את הרחבת ההתנחלות בחברון.
שלום עכשיו: ההתנחלות בחברון היא הפנים המכוערות ביותר של השליטה הישראלית בשטחים, אין בגדה מקום שבו האפרטהייד יותר מובהק. בנייה של התנחלות חדשה בלב חברון היא נזק עצום לישראל ועומדת בסתירה מוחלטת לקווי היסוד של הממשלה. כעת, לאחר שבית המשפט החליט שלא להתערב, נדרשת פעולה נחושה של הממשלה לעצור את הבנייה מיד, לפני שהיא הופכת לעובדה מוגמרת.
תכנית הבניה בחברון היתה כרוכה באקרובטיקה משפטית ואישור בניה שחורגת פי שלוש בקומות ופי שבע בשטח מהתכנית שבתוקף. לצערנו בית המשפט החליט שלא להתערב בהחלטה התכנונית המפוקפקת שמתאפשרת רק כאשר מדובר במתנחלים אך לא היתה עוברת שום ועדה תכנונית או בית משפט אם היה מדובר בבניה של אזרחים שומרי חוק בישראל.
השתלשלות הארועים להקמת ההתנחלות בשטח התחנה המרכזית בחברון:
התחנה המרכזית הישנה בחברון לפני הקמת הבסיס הצבאי.
1983 – צה"ל סוגר את התחנה המרכזית של העיר חברון הפלסטינית ומקים בה בסיס צבאי, מטעמים של צרכים ביטחוניים שאמורים להיות זמניים. עיריית חברון, שהיה לה מעמד של דיירת מוגנת בשטח עתרה לבג"צ נגד צו התפיסה ונדחתה. עתירות נוספות בנושא שהוגשו ב-1992 וב-2008 נדחו אף הן. הבסיס הצבאי, ששמו "פלוגת המתקנים", המשיך להתקיים בשטח עד לחודשים האחרונים בהם הוא הוזז כמה מטרים מזרחה כדי לפנות מקום להתנחלות החדשה.
2003 – משרד השיכון בממשלת שרון שוכר אדריכל להכנת תכנית להתנחלות בשטח התחנה המרכזית. לא ידוע לנו אם משרד השיכון קיבל באיזשהו מועד קודם מהממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש הרשאה לתכנון בשטח התחנה המרכזית כנדרש. מכיוון שההרשאות והקצאות הקרקע בשטחים נעשות בלי שקיפות ופרסום לא היתה דרך לדעת על כך.
אוגוסט 2016 – מתחילות עבודות להזזת הבסיס הצבאי כמה מטרים מזרחה ממקומו על חלקות שהיו בבעלות יהודים לפני 1948 והושכרו לעיריית חברון לצורך הקמת תחנה מרכזית, לחלקות בבעלות פרטית פלסטינית. מסתבר שהעבודות נעשות כדי לפנות את השטח להתנחלות. נציין כי לפני כחודשיים דחה בג"צ את עתירת עיריית חברון שטענה שתפיסת החלקות הפרטיות לטובת הזזת הבסיס לא נעשות מטעמי ביטחון אלא לצורך פינוי מקום להתנחלות. אחד השופטים סבר בדעת מיעוט כי אכן התפיסה אינה חוקית ויש לקבל את העתירה.
אוקטובר 2017 – מועצת התכנון העליונה של המינהל האזרחי (מת"ע) אישרה הנפקת היתר בניה לבניית התנחלות חדשה בלב חברון. המשמעות היא ששר הביטחון (ככל הנראה אביגדור ליברמן) אישר למת"ע לקיים את הדיון. שלום עכשיו ועיריית חברון הגישו עררים בועדת העררים של מת"ע.
אוקטובר 2018 – הממשלה החליטה על הקצאת 21.6 מיליון ש"ח ממשרדי ממשלה שונים כדי לממן את בניית הפרוייקט.
נובמבר 2019 – ועדת העררים של מת"ע דחתה את העררים ושלום עכשיו ועיריית חברון הגישו עתירות לביהמ"ש המחוזי.
ספטמבר 2021 – בית המשפט המחוזי דחה את העתירות. מתנחלים מתחילים בעבודות חפירה לקראת הבנייה, ועיריית חברון ושלום עכשיו מגישות ערעורים לבית המשפט העליון.
אפריל 2022 – בית המשפט העליון דוחה את הערעורים ומאשר באופן סופי את הבנייה. המחסום המשפטי האחרון בפני הקמת ההתנחלות החדשה בחברון הוסר, וכעת הכדור בידי הממשלה לעצור את הבנייה.
עדיין ניתן לעצור את העבודות!
הקמה של התנחלות חדשה בלב העיר חברון נוגדת בבירור את קווי היסוד של הממשלה הנוכחית. לא מדובר בהמשך "סטטוס קוו" אלא במהלך שלא נעשה כבר 40 שנה בחברון. לממשלה יש סמכות מלאה לעצור את העבודות, גם אחרי שניתן היתר בניה, ואפילו אחרי שהחלו עבודות בשטח, כפי שנעשה בעבר ע"י ממשלת רבין. מיד אחרי הבחירות ב-1992 (ועוד לפני התחלת תהליך אוסלו) החליטה ממשלה רבין על הקפאת כל הבניה בהתנחלויות. שר הביטחון הורה לאלוף הפיקוד לחתום על צו מתאים שאוסר על המשך הבניה בהתנחלויות. קבלנים שנפגעו מההחלטה היו זכאים לפיצויים על ההשקעה שנעשתה (לא על הרווחים הפוטנציאליים שנמנעו מהם). ההקפאה, שכללה רק את רוב ההתנחלויות ולא את כולן, עברה את מבחן בג"צ. להרחבה על תקדים רבין ראו כאן.
מודל תכנית הבניה ל-31 יחידות דיור בחברון
האקרובטיקה המשפטית לאישור הבניה בחברון
אישור היתר הבניה בלב חברון הוא מהלך יוצא דופן לא רק משום שמדובר במבנה התנחלות חדש בחברון לראשונה מאז שנת 2002, אלא משום שהוא מעיד על שינוי משמעותי בפרשנות המשפטית הישראלית למותר והאסור בשטח כבוש.
הבעלות על הקרקע: מפנים בסיס צבאי לטובת התנחלות ולוקחים קרקע פרטית של פלסטינים במקומה – השטח המדובר היה בבעלות יהודים לפני 1948, והוא הושכר ע"י השלטון הירדני בדיירות מוגנת לעיריית חברון לצורך הקמת התחנה המרכזית. אחרי הכיבוש ב-1967 עבר ניהול הקרקע לידי הרשויות הישראליות והם המשיכו את חוזה השכירות של עיריית חברון, עד שבשנות ה-80 השטח נתפס לצרכים צבאיים ותחנת האוטובוסים נסגרה והוקם בה בסיס צבאי. כאשר הסתבר שצה"ל מאפשר למתנחלים להתגורר בקרוואנים בשטח הבסיס, חוות דעת משפטית של יועמ"ש איו"ש מ-2007 קבעה באופן נחרץ שזה אסור: ההצדקה היחידה לשלול מעיריית חברון את זכויותיה בקרקע היא הצורך הבטחוני. התנחלות איננה צורך בטחוני וככל שצה"ל סבור שניתן לעשות שימוש אזרחי בקרקע – הרי שהיא צריכה לחזור לידי העירייה.
אך כאמור, לפני שנים אחדות החלו עבודות תשתית להעתקת הבסיס הצבאי כמה מטרים מזרחה מהחלקה שבניהול המינהל האזרחי לחלקות פרטיות של פלסטינים, כדי לפנות מקום להתנחלות. אלא שהפעם, אחרי השינויים שהובילו ממשלות נתניהו בשנים האחרונות בתחום המשפטי, נמצאו המשפטנים שיציגו חוות דעת משפטיות אחרות. שלום עכשיו לא הצליחה לקבל מהרשויות את חוות הדעת המשפטית שהתירה את הקצאת הקרקע למתנחלים, אך בעקבות הליכי חופש מידע בעזרת התנועה לחופש המידע, הצליחה לקבל חוות דעת דומה, הנוגעת לתכנית בניה בשוק הסיטונאי בחברון. התכנית בשוק הסיטונאי נמצאת בשלבי הכנה ועדיין לא הובאה לאישור. להרחבה על חוות הדעת המשפטית בנושא השוק הסיטונאי בחברון ראו מאמר של מיכאל ספרד.
עיריית חברון הגישה עתירה יחד עם בעלי הקרקע הפלסטינים נגד הזזת הבסיס לאדמתם, אך כאמור לפני כחודשיים דחה בג"צ את העתירה ברוב קולות. אחד השופטים סבר שתפיסת הקרקע אינה חוקית. גם במסגרת הערר והעתירה נגד תכנית הבנייה העלתה העירייה את הטענות הללו, אך בית המשפט דחה אותן בטענה שהדיון התכנוני אינו המקום לבירור בעלות על הקרקע.
החריגות בתחום התכנון – ההיתר הבנייה הוא חריגה משמעותית מכל הסטנדרטים התכנוניים המקובלים בחוק החל בשטחים כמו גם בחוק הישראלי. על פי הדין, כאשר רוצים לקדם בנייה חדשה, בעלת אופי שונה מהתכנית הקיימת, צריך להכין תכנית בניה חדשה ולהביא אותה לאישור מוסדות התכנון לפי כל ההליכים התכנוניים של אישור ופרסום להפקדה, שמיעת התנגדויות וכו'. במקרה של התכנית להתנחלות בתחנה המרכזית, לא הכינו תכנית חדשה ובחרו בהליך היתר בנייה.
ההליך של היתר בנייה רלבנטי כאשר יש תכנית בתוקף ורוצים לבנות על פיה. היתר הבניה נחשב הליך טכני בעיקר שבו מוסדות התכנון מוודאים שהבנייה המוצעת תואמת להוראות התכנית. זהו הליך ללא פרסום וללא אפשרות לציבור להגיש התנגדויות. במקרה של הבניה בחברון, התכנית שעל פיה מבקשים לבנות את ההתנחלות כלל לא מאפשרת את הבנייה המוצעת. מדובר בתכנית מ-1945 שאושרה ע"י המנדט הבריטי, והיא קובעת שבאזור העיר העתיקה בחברון אסור לבנות מעל שתי קומות, אסור לחפור מרתפים ואחוזי הבניה מוגבלים ל-30% בלבד. התכנית להתנחלות כוללת שש קומות ושתי קומות חניה תת קרקעיות, 500 אחוזי בניה, ובערך פי שבע שטח לבנייה מעל המותר בתכנית. לפי חוקי התכנון ברור שהפרוייקט המוצע נוגד את הוראות התכנית הקיימת ובמצב נורמלי היה צריך להכין תכנית מפורטת חדשה שתאשר חריגות כאלה. אבל סמכויות התכנון של הממשל הישראלי בעיר פלסטינית כבושה הן מוגבלות, ולא בטוח אם ניתן מבחינה משפטית לאשר תכנית בניה חדשה לצורך התנחלות בלב חברון, ומכל מקום קידום תכנית חדשה בחברון היתה מעוררת התנגדויות רבות בישראל ובעולם. לכן החליטו רשויות התכנון בשטחים לכופף את הסטנדרטיים התכנוניים ולאשר את הבניה בהליך של היתר ולא של תכנית.
בנושא הזה התמקדה העתירה של שלום עכשיו. בסופו של דבר בית המשפט החליט שלא להתערב בהחלטת גורמי התכנון שהסתמכו על סעיף בתכנית המנדטורית שמאשר גמישות מסויימת במימוש התכנית, כדי לאשר בנייה שמנוגדת לחלוטין מהוראות התכנית.
כאמור, בשלב זה הסתיימו למעשה כל ההליכים המשפטיים ומבחינה חוקית הבנייה יכולה להמשיך במלוא המרץ. אבל חשוב להזכיר שההחלטה אם להקים התנחלות בחברון או לא היא בידי הממשלה. היא יכולה, גם כעת, אחרי אישור בית המשפט ואפילו אחרי שהתחילו העבודות בשטח, להורות על הפסקת העבודות ולמנוע את הרחבת ההתנחלות בחברון.