בג"צ הוציא אתמול, 10/4/22, צו על תנאי בעתירה שהגישה שלום עכשיו לפיו על המדינה לענות בתוך 90 יום מדוע לא ייעשו הקצאות הקרקע בשטחים באופן שקוף ופומבי (נוסח העתירה כאן). מאז 1967 ועד היום הקצתה המדינה, באמצעות הממונה על הרכוש הממשלתי במינהל האזרחי, למעלה מ-680,000 דונם של אדמות ציבוריות והעבירה אותם לידי גופים שונים, ללא כל הליך של מכרז, ללא פרסום ומבלי שניתנה הזדמנות לציבור להגיש השגות על כך. שלום עכשיו עתרה לבג"צ בדרישה שההקצאות יפורסמו וניתן יהיה להשיג עליהן. הצו על תנאי שהוציא בית המשפט הוא איתות למדינה כי שופטי בג"צ מצאו טעמים של ממש בטענות העותרים וכעת נטל ההוכחה עובר למדינה.
שלום עכשיו: במשך 55 שנים מדינת ישראל עושה מה שבא לה עם הקרקעות בשטחים, ללא כל שקיפות ומחוץ לכללי המינהל התקין. 99.76% מהאדמות שהקצו הרשויות הישראליות בשטחים, הוקצו לישראלים בלבד, בעוד שלפלסטינים כמעט ולא הוקצה דבר. נתון זה מהווה את אחת הסיבות להאשמת ישראל בקיום משטר של אפרטהייד בשטחים. אם היתה שקיפות מינימאלית בהתנהלות הממשלתית בשטחים, יתכן שלא היו מעיזים לפעול בצורה כל כך מפלה ובוטה.
העתירה לשקיפות בהקצאות
לפי החוק הישראלי, כאשר מבקשת המדינה להקצות קרקע לגוף כלשהו, הרשויות מחוייבות לערוך מכרז ולאפשר לציבור להתמודד על הזכות לקבל את הקרקע. לעומת זאת בשטחים, מכיוון שהחוק הישראלי לא חל, אין כל חובה להוציא מכרז או אפילו לפרסם הקצאות, בניגוד לכללי המינהל התקין. במצב הזה אין להתפלא ש-99.8% מהקרקעות, הוקצו לישראלים, ופחות מ-0.3% הוקצו לפלסטינים.
ב-2015 עתרה שלום עכשיו לבג"צ בדרישה כי כל ההקצאות שנעשות בשטחים יפורסמו בזמן אמת ותינתן לציבור הזדמנות לדעת ולהשיג עליהן. עתירה זו התנהלה בעצלתיים ורק כעבור ארבע שנים וכמה דיונים, הודיעה המדינה כי מעתה, באופן עקרוני ההקצאות ייעשו באופן פומבי ונקבע נוהל לפירסום הקצאות. בית המשפט הסתפק בזה והעתירה נמחקה. אלא שנוהל פירסום ההקצאות השאיר את רוב רובן של ההקצאות במחשכים. הנוהל נוגע רק להקצאות חדשות מחוץ לתחום שיפוט של התנחלויות, ולא חל על רשימת מקרים חריגים ארוכה שלמעשה מרוקנת מתוכן את ההתחייבות לפרסם את ההקצאות. ואכן, מבדיקת שלום עכשיו עולה כי מאז פירסום הנוהל בנובמבר 2018, פורסמו הקצאות ספורות בלבד. רוב רובן של ההקצאות המשיכו להיעשות ללא פרסום.
במארס 2021 הגישה שלום עכשיו עתירה חדשה באמצעות עורכי הדין מיכאל ספרד ואלון ספיר בדרישה לשנות את הנוהל כך שהוא יחול על כל ההקצאות. ב-7/4/22 התקיים דיון בעתירה וב-10/4/22 יצא צו על תנאי.
המשמעות של צו על תנאי – בעתירות לבג"צ נגד התנהלות הממשלה ומוסדותיה ישנו שלב מקדמי של דיון שבו נהנית המדינה מחזקת התקינות. אם בעקבות השלב המקדמי בית המשפט מוצא שיש ממש בעתירה, הוא מוציא צו על תנאי שמחייב את המדינה לנמק מדוע לא תתקבל העתירה, וההליך עובר לשלב הבא של דיון שבו נטל ההוכחה מוטל על המדינה. זהו שלב שבו בית המשפט מאותת למעשה שהעתירה מתקבלת עקרונית ומאפשר למדינה להגיב ולהתגונן.
ואלה החריגים שהעתירה דורשת לשנות, וההחלטה של בג"צ לגביהן:
א. "הקצאה עם חשיבות מיוחדת לסדר הציבורי באזור", והקצאה של "שטח מצומצם בהיקפו" – שלום עכשיו טענה שהחריגים הללו אינם מוגדרים בכלל ולמעשה המינהל יוכל להשתמש בהם כדי למנוע פירסום של כל הקצאה.
בצו על תנאי שהוציא בג"צ הוא לא מחייב את המדינה לענות לטענה הזאת, והוא לא מצא לנכון להתערב בנוסח הנוהל.
ב. הקצאה של מקרקעין מסוג "אדמות יהודים", "מקרקעין תפוסים בתפיסה צבאית" ו"נכסי נפקדים" (נכסים נטושים) – שלום עכשיו טענה שאין כל הצדקה להחריג מפרסום את הקצאת האדמות מהסוגים הללו. במקרה של מקרקעין תפוסים בתפיסה צבאית ושל נכסים נטושים (שהבעלים שלהם לא נמצא בגדה המערבית), מדובר באדמות שהן בבעלות פרטית של פלסטינים ולפיכך היעדר הפירסום חמור במיוחד. בלי פרסום לא יוכלו פלסטינים להשיג על הקצאות של שטחם שלהם, או של בני משפחתם.
בג"צ קיבל עקרונית את טענת שלום עכשיו ודרש מהמדינה בצו על תנאי להסביר מדוע לא יבוטלו החריגים הללו ויפורסמו גם הקצאות של אדמות מסוג אדמות יהודים, אדמות תפוסות ונכסים נטושים.
ג. הקצאה של החטיבה להתיישבות – לאורך השנים נתנה ממשלת ישראל בידי החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית העולמית (WZO) סמכויות נרחבות להקמת התנחלויות בשטחים. המימון לפעולות החטיבה מגיע כולו מתקציב המדינה, אך החטיבה עצמה אינה גוף ממשלתי, אינה נתונה לכללים ולמגבלות המחייבים גופים ציבוריים ועובדיה אינם עובדי מדינה. בין הסמכויות שניתנו לחטיבה, היה גם ניהול המקרקעין במגזר הכפרי בהתנחלויות. הממונה על הרכוש הממשלתי במינהל האזרחי הקצה לחטיבה להתיישבות כחצי מיליון דונם והיא מנהלת אותם ומקצה אותם למתנחלים בהקצאות משנה (חוזים שנקראים "בר רשות") לשימושים של בניה, חקלאות, תעשיה, מרעה ועוד. החטיבה להתיישבות מנהלת את הקרקעות ללא כל שקיפות, בניגוד לכללי המינהל התקין, ללא פיקוח ולעתים תוך מעשי שחיתות והונאה. כך למשל הסתבר שהחטיבה להתיישבות העניקה למתנחלי מאחזים כמו עמונה, גבעת האולפנה, מצפה כרמים ואחרים, שניבנו על קרקע פרטית, חוזים המעניקים להם זכויות בקרקע פרטית של פלסטינים. היעדר השקיפות הוא כה גדול עד שאפילו המינהל האזרחי עצמו שהקצה לחטיבה את המקרקעין לא יודע מה היא עושה עם הקרקעות. להרחבה על פעילות החטיבה להתיישבות בתחום ניהול המקרקעין – ראו פרק 2 מתוך דו"ח שלום עכשיו "קומבינת המאחזים", ינואר 2017.
שלום עכשיו טענה כי מכיוון שניתנה לחטיבה להתיישבות סמכות שלטונית, ומכיוון שחלה על ישראל חובת נאמנות בכל הקשור בניהול המקרקעין בשטחים הכבושים, הרי שהחטיבה להתיישבות צריכה לנהל את הקרקעות בהתאם לכללי המינהל התקין ובכלל זה לעשות זאת בשקיפות.
בג"צ לא כלל את הקצאות המשנה של החטיבה להתיישבות בצו על תנאי שהוציא. בדיון שהתקיים בעתירה ב-7/4/22 העירו שופטי בג"צ כי זהו נושא בפני עצמו וכי יש מקום לתקוף אותו בעתירה נפרדת, אם העותרים מעוניינים בכך.
ד. חידוש של הקצאות ישנות שניתנו לחטיבה להתיישבות – ההקצאות שניתנו לחטיבה להתיישבות לאורך השנים ניתנו לזמנים מוגבלים. חלק מהן ניתנו ל-49 שנים וחלק מההקצאות הן לתקופות קצרות יותר. הנוהל שפורסם פוטר מפרסום כל חידוש של הקצאות ישנות. שלום עכשיו טענה כי אין כל הצדקה למנוע פירסום של של חידוש של הקצאות ישנות, במיוחד לאור העובדה שההקצאות הללו מעולם לא פורסמו ואין לגביהן שום מידע פומבי.
בג"צ דרש מהמדינה בצו על תנאי שהוציא להסביר מדוע לא יבוטל החריג הזה.
הצו על תנאי שהוציא בג"צ נותן למדינה 90 יום לענות מדוע לא יבטלו את החריגים הללו ויחייבו שכל ההקצאות של כל סוגי הקרקע, וכל חידוש של הקצאה שניתנה בעבר לחטיבה להתיישבות יפורסמו ברבים. אחרי שתוגש תשובת המדינה, בית המשפט ייקבע דיון נוסף בעתירה ולאחריו ינתן פסק דין.