פעילות הקק"ל בגדה המערבית: הריסה לפסלטינים ובניה למתנחלים
ביומיים האחרונים הקימו מתנחלים מאחז חדש באדמות מחרור, ממערב לבית לחם (בית בית ג'אלה לבתיר). הם החלו בגידור ובעבודות בשטח והביאו שתי משאיות שמשמשות בדרך כלל למגורים. המאחז הוקם במרחק של כ-70 מ' בלבד מבית משפחת קסיה שנהרס לפני כשבוע ע"י המינהל האזרחי בעקבות לחץ של הקק"ל עצמה.
בכוונת בעלי הקרקע הפלסטינים להגיש תלונה במשטרה בדרישה לפינוי המתנחלים. המתנחלים טוענים שהם שכרו את הקרקע מחברת הימנותא, שבבעלות קק"ל. יש לציין שבעלי הקרקע הפלסטינים, שרכשו את הקרקע מהבעלים הקודם בשנות ה-60, שמעו כעת לראשונה על הטענה של הימנותא לפיה היא רכשה את אותו שטח.
שלום עכשיו: הקמת המאחז החדש 70 מ' מהבית הפלסטיני שנהרס בלחץ של קק"ל מוציאה את המרצע מהשק: מסתבר כשהקק"ל דרשה להרוס את בית משפחת קסיה לא היה איכפת לה שיבנו על אדמותיה באופן לא חוקי, אלא היא לא רצתה שפלסטינים יבנו על אדמתה. והנה עכשיו היא משכירה את הקרקע ליהודים שמקימים על אדמתה מאחז בלתי חוקי. לצערנו הקרן הקיימת לישראל הפכה עצמה לקרן הקיימת למתנחל.
הבעלות:
באזור מחרור היה לפני שנים בעלים פלסטיני שמכר את אדמותיו לכמה משפחות פלסטיניות בשנות ה-60 ועזב לדרום אמריקה. בין הרוכשים ממנו גם משפחת קסיה שביתה נהרס בלחץ הקק"ל, וגם משפחת קחאט שעל אדמתה נבנה המאחז החדש. כשהימנותא הצטרפה לעתירה בדרישה להרוס את המסעדה של משפחת קסיה היא טענה שבשנת 1969 היא רכשה את הקרקע מאותם בעלים מקוריים. יש לציין שבמשך 50 שנה מאז שרכשה את הקרקע, לא עשתה הימנותא דבר בשטח, בעוד שמשפחת קסיה החזיקה בקרקע, ואף הקימה עליה את ביתה לפני עשרות שנים בלי שמישהו טען לבעלות.
לגבי השטח של המאחז החדש אין עדיין מידע על מה מתבססת טענת הבעלות של הימנותא, אך מכיוון שאותו בעלים מקורי היה גם הבעלים של החלקה הזאת, סביר להניח שטענתה מבוססת על אותה רכישה מ-1969. בתגובה שמסרה הימנותא לעיתון הארץ היא טענה שבבעלותה שבע חלקות באזור. מה שברור הוא ששאלת הבעלות נמצאת במחלוקת ויש טענות כבדות משקל נגד טענות הימנותא הן בעניין החזקה בשטח, והן בעניין הבעלות עצמה כאשר ככל הנראה שני הצדדים רכשו את הקרקע מאותו מוכר, אך צד אחד החזיק בשטח במשך עשרות שנים בעוד שהימנותא לא היתה בשטח.
לדברי הימנותא היא השכירה את השטח לאגודה שיתופית נווה דניאל – הגוף שמאגד את מתנחלי ההתנחלות נווה דניאל שנמצאת כ-4 ק"מ דרומית למאחז החדש – לצורך עבודה חקלאית. כאמור, מתנחלים הציבו בשטח שתי משאיות. המשאיות נועדו לחמוק מצווי הריסה, אך למעשה, כפי שראינו במקומות רבים אחרים, הן משמשות בפועל כבתי מגורים לכל דבר (ראו למשל כאן במאחז שירת העשבים, וכאן במאחז נגוהות מערב).
המיקום:
האזור של אדמות מחרור הוא אזור אסטרטגי מבחינת המתנחלים ובחודשים האחרונים ניכר כי לצד המאמצים של הקק"ל להרוס את בית משפחת קסיה, המתנחלים החלו להפעיל לחץ להשתלט על השטח. בדצמבר 2018 ניסו מתנחלים להקים מאחז חדש כק"מ מהמאחז הנוכחי. הם פרצו דרך גישה והקימו מבנה ותשתיות, אך הם פונו ע"י המינהל האזרחי מיד לאחר הקמת המאחז. כשבוע לאחר מכן ביקר ראש מועצת גוש עציון, שלמה נאמן, במסעדה של משפחת קסיה וטען שמדובר בשטח "שלו".
לפני כמה חודשים הפיצה תנועת רגבים סרטון בנסיון להפעיל לחץ על הממשלה לגרש חקלאים פלסטינים מאזור מחרור. במקרה הזה הקרקעות שמעובדות ע"י החקלאים הפלסטינים מעולם לא הוכרזו כאדמות מדינה, והן נחשבות קרקע פרטית, אך לרגבים חשוב כל כך למנוע את הנוכחות הפלסטינית והם טוענים שיש פוטנציאל להפוך את הקרקעות לאדמות מדינה ולכן ראוי לנשל את החקלאים הפלסטינים.
הסיבה לחשיבות של האזור קשורה בכך שהוא מהווה רצף של נוכחות פלסטינית ממערב לבית לחם, ללא כל התנחלות ישראלית, ומחבר למעשה חמישה כפרים פלסטינים לבית לחם (הכפרים: וולג'ה, בתיר, חוסאן, ואדי פוכין, נחאלין) בהם מתגוררים כ-25,000 פלסטינים. כפי שניתן לראות במפה שלהלן, הרצף הפלסטיני ממערב למזרח קוטע למעשה את הרצף ההתנחלותי מצפון לדרום, בין ירושלים לבין ההתנחלויות של אזור גוש עציון. הניסיון להתנחל בשטח ולסלק ממנו את הפלסטינים הוא ניסיון ליצור רצף התנחלותי שינתק את הכפרים הפלסטינים מבית לחם מחד גיסא, ומאידך גיסא יחבר את התנחלויות גוש עציון לירושלים. על מנת לייצר את הרצף ההתנחלותי הזה הקימו המתנחלים את המאחז "שדה בועז" (נווה דניאל צפון) בשנת 2002.
ואכן, בשיחות הרשמיות והלא רשמיות בין ישראל והפלסטינים על הסדר הקבע, הסכימו הפלסטינים שישראל תספח את רוב התנחלויות גוש עציון (בתמורה לחילופי שטחים), אך בתנאי שגוש עציון יתחבר לישראל ממערב ולא ייפגע בכפרים הפלסטיניים שממערב לבית לחם ובפוטנציאל הפיתוח של אזור בית לחם. המתנחלים מבקשים למנוע את האפשרות למדינה פלסטינית בת קיימא, ובאזור של בית לחם הם מבקשים ליצור חיץ שינתק את חמשת הכפרים מהעיר ולמעשה מהמדינה הפלסטינית. לכן אנחנו רואים את המאמץ המתנחלי לגרש את הפלסטינים מהאזור ע"י הריסות ומצד שני להקים בשטח התנחלויות.
ההתגייסות של קק"ל לטובת ההתנחלות
מאז 1967 פעלה הקק"ל בשטחים הכבושים וסייעה בהקמת התנחלויות – היא סייעה בסלילת כבישים ותשתיות, בהקמת פארקים וטיילות ואף סיפקה פרנסה בעבודות ייעור וכיו"ב למתנחלים בהתנחלויות חדשות שהוקמו. ראו למשל רשימת פרוייקטים של קק"ל בהתנחלויות בשנים 2002 – 2013 (פורסמה ע"י העיתונאי רביב דרוקר). חברת הבת של הקק"ל, הימנותא, רכשה נכסים וקרקעות ברחבי הגדה המערבית לטובת התנחלויות עתידיות. בעקבות ביקורת שנמתחה על קק"ל על פעילותה בשטחים הכבושים, היא ניסתה לאורך השנים להצניע את פעילותה בהתנחלויות.
רישום שטח עצום באזור גוש עציון – ביולי 2012 הגישה הימנותא תביעה בבית המשפט המחוזי בירושלים בדרישה לרשום על שמה שטח ענק של 522 דונם מדרום לבית לחם, על בסיס רכישה של קרקע שנעשתה לפני 1948. בעלי הקרקע הפלסטינים טענו שהם הבעלים החוקיים ושני הצדדים הציגו לבית המשפט קושאנים (מסמכי בעלות מתקופת המנדט) שמעידים על בעלותם והמחלוקת נסובה על היקף הקרקע ומיקומה. למרות שהקושאן מציין כי מדובר בקרקע בת 74 דונם, הצליחה הימנותא לשכנע את בית המשפט כי השטח האמיתי שבבעלותה הוא 522 דונם, והקרקע נרשמה על שמה. מתנחלים ופוליטיקאים בימין חגגו את הנצחון וראו בו "הרחבת הקרקעות של גוש עציון". כלומר – באופן אוטומטי, אדמות קק"ל הופכות בעיניהם לאדמות התנחלות. יש לציין כי ההידרשות לנכסים מלפני 1948 היא רגישה במיוחד משום שמדינת ישראל מתנגדת בתוקף למימוש זכות השיבה וטוענת בתוקף שנכסים שהיו של פלסטינים בישראל לפני 1948 לא יוחזרו להם. "פתיחת התיק" של קרקעות שהיו של יהודים לפני 1948 בשטחים שומטת את הקרקע המוסרית מתחת להתנגדות ישראל לזכות השיבה, אך למרות זאת הימנותא העדיפה לפעול כדי לקדם אינטרסים התנחלותיים בשטחים הכבושים.
ההתנחלות "גבעת עיטם" בא-נחלה (E2) – בשנת 2013 הוקם המאחז "גבעת עיטם" על אדמות הכפר א-נחלה שרכשה הימנותא בשנות ה-70 וה-90 מדרום לבית לחם. המאחז פונה ע"י המתנחלים כעבור כמה שנים אך הוקם מחדש שוב בשנת 2018. השטח של המאחז הוא אסטרטגי מבחינת האפשרות של פיתוח עתידי של אזור בית לחם והקמת התנחלות בשטח מאיימת על הסיכוי לפתרון של שתי מדינות, לכן הוא כונה ע"י דיפלומטים ועיתונאים "E2" בדומה לתכנית המפורסמת "E1" שנחשבת קטלנית מבחינת הסיכוי לשלום. בינתיים החל משרד השיכון בהכנת תכנית להקמת התנחלות חדשה עם מאות יחידות דיור על אדמות הקק"ל הללו. במקרה הזה הקק"ל מהווה למעשה הגורם שמאפשר את הקמת אחד הפרוייקטים השנויים במחלוקת ביותר מבחינה מדינית, עם השלכות מרחיקות לכת על הסיכוי שיהיה אי פעם שלום של שתי מדינות לשני עמים. להרחבה על גבעת עיטם (E2) – ראו כאן.
בשנתיים האחרונות ניכרת עליה במעורבות של קק"ל בפעילות התנחלותית, והיא מיישמת את דפוסי הפעולה של ארגוני המתנחלים.
רכז עסקאות ביהודה ושומרון – באוגוסט 2017 יצאה קק"ל במכרז לתפקיד "רכז/ת עסקאות ביהודה ושומרון", ובתגובה לביקורת על הכוונה להמשיך לרכוש קרקעות בשטחים הכבושים היא טענה שמדובר בסך הכל באיוש משרה של עובד שיצא לפנסיה וכי אין כוונה לחדש את הרכישות. באותם ימים החל לעבוד בהימנותא מר עובד ארד, שהיה לפני כן עובד שטח של ארגון רגבים ועסק במעקב אחר בניה לא חוקית של פלסטינים והפעלת לחצים ועתירות להריסתה. מסתבר שאת השיטות שהוא למד ברגבים הוא ייבא להימנותא, וגייס בכך את הקרן הקיימת לישראל לפעילות של נישול פלסטינים בגדה המערבית.
עתירה להריסת בתי פלסטינים במחרור – ב-2017 שכרה קק"ל את שירותיו של עו"ד אבי סגל, שמייצג את ארגון רגבים, אמנה, ועמותות המתנחלים אלע"ד ועטרת כהנים במזרח ירושלים. סגל, שהתמחה בעתירות בדרישה לפינוי והריסה של מבנים פלסטיניים עם ארגון רגבים, הגיש בשם הימנותא את הבקשה להצטרף לתיק של משפחת קסיה בדרישה להרוס את ביתם ואת המסעדה שלהם.
עתירה להריסה בתי פלסטינים בערב א-רמאדין – בפברואר 2017 הגישה עמותת רגבים עתירה לבג"צ בדרישה להרוס בתים בכפר הבדואי ערב א-רמאדין באזור קלקיליה בשיתוף עם הימנותא שצורפה כצד לעתירה. הדרישה להרוס את הבתים התבססה על הטענה שבתי הכפר נבנו על אדמה שבבעלות קק"ל (הימנותא). באותם ימים השתמשו אנשי ימין בעתירה ככלי לניגוח בית המשפט העליון בתואנה שבית המשפט נוקט אפליה נגד מתנחלים ולטובת פלסטינים. הם ניסו לטעון כי בעוד שבית המשפט פסק לפנות מתנחלים שפלשו לקרקע פרטית פלסטינית (במאחז נתיב האבות ובעמונה) הוא נמנע מכך כאשר מדובר בפלסטינים שפולשים לאדמות בבעלות יהודים. אלא שבמהלך הדיון בעתירה הסתבר שהימנותא היא הבעלים של חלק קטן ביותר מהשטח (6% בלבד), ולא עוד אלא שהיא הבעלים של השטח בשותפות עם עוד בעלים רבים אחרים (פלסטינים), כך שזכויותיה מוגבלות ביותר בלשון הממעטה. באפריל 2019 דחה בית המשפט את העתירה.