במאי האחרון החליט הקבינט על הקמת 22 התנחלויות חדשות ברחבי הגדה המערבית. 14 מהן התנחלויות חדשות, 7 הם מאחזים לא חוקיים שיוכשרו והתנחלות אחת שנחשבת כיום כ"שכונה" של התנחלות אחרת תהפוך להתנחלות עצמאית.
ההחלטה על 22 ההתנחלויות החדשות היא לא רק ההחלטה הגדולה ביותר בהיקפה אלא היא גם חסרת תקדים בכך שהיא מבקשת להקים התנחלויות חדשות באזורים שבהם אין כיום נוכחות ישראלית, בלב רצף פלסטיני, והיא אף כרוכה בהשתלטות על קרקעות שעד היום נחשבו אדמות פרטיות.
מאז הוקמה הממשלה בדצמבר 2022 היא החליטה על הקמה של 49 התנחלויות בארבע החלטות קבינט נפרדות. התמונה העולה מהחלטות אלה היא שהממשלה מקדמת מצב של סיפוח, הרחבה של הנוכחות הישראלית בגדה המערבית לאזורים חדשים ודחיקה של הפלסטינים לאיים מצומצמים, ללא רצף טריטוריאלי וללא אפשרות פיתוח.
בסקירה זו נציג כל אחת מההתנחלויות שעליהן החליטה הממשלה, מיקומה והשלכותיה המדיניות והביטחוניות.
א. המשמעות המדינית של החלטה על הקמת התנחלויות
הפרת הסכמים וטריקת דלת בפני אפשרות להסכם
ממשלת ישראל התחייבה בהסכם הביניים מ-1995 (הסכם אוסלו ב') שלא לפתח את ההתנחלויות. הקמת התנחלות חדשה נחשבת הפרה בוטה של מחוייבויות ישראל. מאז רצח רבין והקמת ממשלת נתניהו ב-1996 הקימה ישראל מאות התנחלויות אבל הדבר נעשה באופן לא רשמי, באמצעות מאחזים לא חוקיים, כדי להימנע מהפרה בוטה של הסכם אוסלו.
לאורך השנים הכשירו ממשלות ישראל עשרות מאחזים לא חוקיים, אך השתדלו שלא להכריז עליהם כהתנחלויות חדשות, אלא הגדירו אותן כ"שכונות" של התנחלויות אחרות. למעשה מאז הסכם אוסלו ועד הקמת הממשלה הנוכחית החליטו ממשלות ישראל על הקמה של 6 התנחלויות בלבד, במקרים שלא ניתן היה לעשות זאת בדרך של "שכונה":
- באפריל 2012 – שלוש התנחלויות: סנסנה, ברוכין, רחלים
- במארס 2017 – ההתנחלות החדשה עמיחי (למפוני המאחז עמונה)
- פברואר 2018 – חוות גלעד (החלטה דקלרטיבית בעקבות רצח אחד התושבים בידי פלסטינים)
- ספטמבר 2019 – מבואות יריחו
מאז הקמת הממשלה הנוכחית הוחלט על הקמת 49 התנחלויות:
- פברואר 2023 – 9 התנחלויות (הכשרה של 10 מאחזים)
- יוני 2024 – 5 התנחלויות
- מרץ 2025 – 13 התנחלויות (הכרה ב"שכונות" קיימות כהתנחלויות עצמאיות).
- מאי 2025 – 22 התנחלויות
ב. מיקום ההתנחלויות החדשות
23 מתוך ההתנחלויות שעליהן החליטה הממשלה הן מחוץ לקוי תכנית הסיפוח של טראמפ
בינואר 2020 הציג הנשיא טראמפ תכנית לסיפוח ישראלי של כ-30% מהגדה המערבית, והציג אותה כ"עסקת המאה". למעשה, התכנית לא יכולה לשמש כבסיס להקמת מדינה פלסטינית בת קיימא לצד ישראל, והיא נדחתה ע"י הפלסטינים וכל מדינות העולם כמעט. במודל של טראמפ, כמעט כל ההתנחלויות נועדו לסיפוח לישראל, ומעטות נועדו להיות מובלעות ישראליות בתוך המדינה הפלסטינית.
מאז שהוצגה תכנית טראמפ בינואר 2020, ניכר מאמץ של מתנחלים, בתמיכת הממשלה, לקבוע עובדות חדשות בשטח ולהקים מאחזים דווקא באזורים שלפי תכנית טראמפ מיועדים למדינה פלסטינית. הכוונה היא ברורה: למנוע כל אפשרות למדינה פלסטינית, אפילו את המעט שהציעה תכנית טראמפ, לתפוס כמה שיותר שטח ולצמצם את הנוכחות הפלסטינית לאיים מצומצמים.
בחינת 49 ההתנחלויות שעליהן החליטה הממשלה מעלה כי 23 מהן ממוקמות בשטחים שלפי תכנית טראמפ מיועדים למדינה הפלסטינית, כלומר מחוץ לגבולות הסיפוח של תכנית טראמפ. יתר על כן, 17 מהן הן חדשות שלא היו קיימות בינואר 2020 כשהוצגה תכנית טראמפ. מבין ה-17 החדשות 14 הן מחוץ לקוי הסיפוח של טראמפ, כלומר עיקר המאמץ להקמת התנחלויות חדשות מאז הוצגה תכנית טראמפ ב-2020 היה דווקא באזורים שנועדו למדינה פלסטינית לפי התכנית. מדובר, אם כן, בניסיון מחושב לחבל בתכנית טראמפ ולהקים התנחלויות בעומק הגדה ולטרפד אפשרות למדינה פלסטינית. שיקול נוסף הוא לייצר עובדות בשטח כך שאם וכאשר תוצג תכנית מדינית חדשה, בדומה לתכנית טראמפ, היא כבר תכלול שטחים יותר גדולים לסיפוח ישראלי.
להרחבה על כל התנחלות והתנחלות ראו כאן
