*** עדכון מ-18/11/24: ועדת השרים לענייני חקיקה לא הכריעה בעניין הצעת החוק והחליטה לקיים דיון נוסף בשבוע האחרון של חודש ינואר. ככל הנראה לאחר מכן תובא ההצעה לקריאה טרומית בכנסת ***
ביום ראשון 17/11/24 תדון ועדת השרים לחקיקה בהצעת החוק של ח"כ משה סולומון (ממפלגת הציונות הדתית) לפיה מתנחלים יוכלו לרכוש קרקעות מפלסטינים בגדה המערבית באופן ישיר. לפי המצב כיום, ישראלים לא יכולים לרכוש קרקעות בגדה המערבית באופן ישיר אלא רק ע"י חברות שרשומות במרשם החברות של המינהל האזרחי ורק אחרי קבלת היתר עסקה מהמינהל האזרחי. תחת הכותרת: "ביטול ההפליה ברכישת מקרקעין ביהודה ושומרון", הצעת החוק, שהוגשה בעבר ע"י ח"כ סמוטריץ, מבקשת להקל על מתנחלים לרכוש נכסים וקרקעות בגדה המערבית בכל רחבי הגדה כמעט ללא פיקוח או הגבלה ותפתח פתח לעסקאות מפוקפקות ולזיופים.
שלום עכשיו: זהו עוד מהלך של סיפוח ביוזמת הימין המשיחי. ההצעה מבקשת לאפשר למתנחלים לרכוש קרקעות ללא כל פיקוח בכל רחבי הגדה, ולהפוך אותם לבעלי הבית, תרתי משמע, בגדה המערבית. הצעת החוק תיתן בידי קומץ מתנחלים קיצוניים אפשרות לרכוש קרקעות ולאחר מכן להקים התנחלויות אם זה בלב חברון או בכל מקום אחר. מעבר לכך, לכנסת אין סמכות לחוקק חוקים בשטח שאינו בריבונות ישראל והנסיון להחיל חוק של הכנסת על השטח הכבוש משמעו סיפוח והפרה בוטה של הדין הבינלאומי.
ההשלכות עיקריות של הצעת החוק:
1. סיפוח: חקיקה של חוק ישראל ע"י הכנסת, שנבחרת ע"י ישראלים בלבד, על שטח שמחוץ לריבונות ישראל ולתושביו אין זכות הצבעה.
2. הפרטת המדיניות הבטחונית והמדינית של ישראל לידי קומץ מתנחלים שירכשו קרקעות מפלסטינים ללא אישור ממשלתי והעמקת הנטל הבטחוני על צה"ל.
3. פתח לעסקאות מפוקפקות ולזיופים.
4. הפיכת מתנחלים ל"בעלי הבית" בשטחים הכבושים באופן סמלי ומעשי.
5. הפרה בוטה של הדין הבינלאומי.
ועדת שרים לחקיקה מתכנסת מדי שבוע כדי לקבוע את עמדת הממשלה בנוגע להצעות החוק שצפויות לעלות לדיון בכנסת באותו שבוע. בדרך כלל אם הממשלה תומכת בהצעת החוק, חברי הקואליציה יתמכו בה גם בכנסת ויש סיכוי גבוה שהיא תאושר. הצעת החוק של ח"כ סולומון תובא לכנסת בקריאה טרומית, שזה השלב הראשון של הצעות חוק פרטיות. בהמשך הצעת החוק תצטרך לעבור קריאה ראשונה, שניה ושלישית.
רקע: אופן רכישת הקרקעות בשטחים הכבושים
כאשר כבשה ישראל את הגדה המערבית ב-1967 חל בה החוק הירדני. מכיוון שהגדה היא שטח כבוש, החוקים שהיו בה בעת הכיבוש ממשיכים לחול ולמעצמה הכובשת אסור לשנות אותם. אחד החוקים הירדניים שחלים בגדה המערבית קובע כי רק תושבים מקומיים רשאים לרכוש קרקעות בשטח הירדני. על מנת לעקוף את החוק הזה הוציא המפקד הצבאי ב-1971 צו שמאפשר לישראלים לרכוש, באופן עקיף, קרקעות בשטחים באמצעות הקמת חברות שיהיו רשומות במרשם החברות של המינהל האזרחי בגדה המערבית. כך יכולים ישראלים להיות בעלי חברה שהיא בעלת נכסים בגדה המערבית. חברות אלו צריכות, לפי החוק, לקבל מהמינהל האזרחי "היתר עסקה" לפני כל רכישה.
היתר עסקה אמור להוות שלב חשוב בהליכי הרכישה למניעת זיופים, ולבלימת יוזמות נדל"ן של מתנחלים בניגוד למדיניות הממשלתית. רכישת קרקעות ע"י ישראלים בגדה המערבית היא עסק מפוקפק. במצב של סכסוך לאומי על קרקעות, מכירת קרקע לאויב נחשבת בגידה, וברשות הפלסטינית יש חוק האוסר מכירת קרקעות לישראלים שעונשו מוות. לכן כמעט כל עסקאות המכירה נעשות במחשכים, תוך ניצול של חולשות של הצד המוכר, ובמקרים רבים מאוד הן כרוכות בזיוף ומרמה. בשלב של היתר העסקה קמ"ט מקרקעין עורך בדיקה מקיפה של המסמכים ושל מעמד הקרקע כדי לוודא שאין חשש לזיוף. מעבר לזה, כל הענקת היתר עסקה דורשת אישור של שר הביטחון כדי למנוע מצב שבו מתנחלים קובעים את מדיניות ההתנחלות והביטחון של ישראל ע"י רכישת נכסים במקומות רגישים.
הצעת החוק תאפשר לישראלים לרכוש קרקעות באופן ישיר ולהיות רשומים כבעלים. הם גם לא יצטרכו היתר עסקה מהמינהל האזרחי, כמו שנדרש כיום, אלא הם יידרשו ל"רישיון עסקה" בלבד, שזה הליך בירוקרטי כמעט אוטמטי שנדרש לפני רישום עסקה.
ההשלכות של הצעת החוק
1. סיפוח: הכנסת מבקשת לחוקק חוק ישראלי שיחול על שטחים מחוץ לריבונות ישראל – כלומר להחיל את החוק הישראלי על השטח הכבוש. זהו סיפוח. חשוב להזכיר כי הכנסת היא הרשות המחוקקת שנבחרת על ידי אזרחי ישראל, בעוד שתושבי הגדה המערבית הפלסטינים אינם אזרחים ואינם יכולים להצביע ולהשפיע על הרכב הכנסת. זהו חוק שנקבע ע"י אוכלוסיה בעלת זכויות שחל על אוכלוסיה נטולת זכויות.
יש לציין שהסעיף הראשון של הצעת החוק, שמבטל את החוק הירדני, מנוסח כך שהוא מחייב את המפקד הצבאי להוציא צו צבאי שיבטל את החוק הירדני. כלומר אין בו החלה של חוק הכנסת על שטח גאוגרפי מחוץ לישראל. לעומת זאת, הסעיף השני בהצעת החוק שקובע כי "כל אדם רשאי לרכוש זכויות במקרקעין באזור יהודה ושומרון", מנוסח כך שהחוק חל על שטח גאוגרפי, כלומר חוק סיפוח.
2. הפרטת המדיניות הבטחונית והמדינית של ישראל לידי קומץ מתנחלים שירכשו קרקעות מפלסטינים ללא אישור ממשלתי והעמקת הנטל הבטחוני על צה"ל. ביטול הצורך בהיתר עיסקה מבטל גם את אישור שר הביטחון להיתר עיסקה. החוק יגביל את המעורבות של הדרג המדיני בקביעת המדיניות הביטחונית והמדינית של ישראל ויאפשר למתנחלים לקבוע עובדות בשטח שיאלצו את צה"ל להגן על התנחלויות חדשות.
3. פתח לעסקאות מפוקפקות ולזיופים – בלי הבדיקות המקיפות שנעשות בשלב היתר העיסקה, מתנחלים יוכלו בקלות רבה יותר להשתלט על קרקע בטענות רכישה מפוקפקות בלי שיהיה מי שיעצור זאת. יש לציין שכבר כיום עם העברת תחום היתרי העסקה מידי ראש המינהל האזרחי לידי הלל רוט ה"סגן האזרחי" שמינה השר סמוטריץ, כבר מדווחים על הקלות בבדיקות ובהענקת היתרי עסקה.
4. הפיכת מתנחלים ל"בעלי הבית" בשטחים הכבושים באופן סמלי ומעשי – לפי הצעת החוק, מתנחלים אזרחי ישראל יוכלו להיות בעלים של קרקעות בשטח שאיננו חלק ממדינת ישראל.
5. הפרה בוטה של הדין הבינלאומי – אמנת האג אוסרת על המעצמה הכובשת לבצע שינויים בחקיקה הקיימת באזור הכבוש למעט בשני מקרים: האחד, כאשר שינויי החקיקה נדרשים לצרכים ביטחוניים צבאיים מובהקים; והשני, כאשר השינוי בחקיקה נדרש כדי לענות על הצרכים האזרחיים של האוכלוסיה המקומית המוגנת. השינוי שמציעה הצעת החוק לא קשור לצרכי הפלסטינים ואין בו שום צורך בטחוני, ולכן זאת הפרה של הדין הבינלאומי.
היקף רכישת הקרקעות
מכיוון שרכישת קרקעות בגדה המערבית היא נושא רגיש שגם הרשויות מתייחסות אליו כסודי, קשה לאמוד את היקף התופעה. לשלום עכשיו יש הערכות בלבד, על סמך מידע חלקי של סדרי גודל. להערכת שלום עכשיו לפחות 65,000 דונם נרכשו מפלסטינים ע"י הימנותא, חברת בת של הקק"ל, על פי רוב לפי בקשת המדינה או בתיאום מלא איתה. בנוסף סדר גודל של כ-10,000 דונם נרכשו ע"י ישראלים וקיבלו היתר עסקה, ועוד עשרות אלפי דונם שמתנחלים טוענים שרכשו ברמות שונות של הוכחה ובשלבים שונים של אישור. חשוב לציין כי אין זה אומר שרכישות אלה הן אמיתיות ומעידות על הסכמה בין אנשים על עסקה על שטח מסויים, אלא על כך שיש ישראלים שטוענים שהם רכשו את הקרקע.
יש לציין שבעבר היתה המדינה מסייעת לרוכשי קרקעות ישראלים להסתיר את העסקה ולמנוע מהפלסטינים להתנגד לה, ע"י מעין עסקה סיבובית: סוחר הקרקעות הישראלי היה מציג טענת רכישה של קרקע מסויימת, הממונה על הרכוש הממשלתי היה מכריז עליה כ"אדמת מדינה" כדי להסתיר את הרכישה, ולאחר מכן מקצה את הקרקע לסוחר. שיטה זו נעצרה בעקבות התערבות של הייעוץ המשפטי לפני שנים רבות. כיום בגדה המערבית ישנן כמה התנחלויות שנבנו על קרקעות פרטיות שישראלים הצליחו לקבל עליהן אישור רכישה, בעיקר באזור קלקיליה ומערב הגדה המערבית, וכן התנחלויות שחלק מהן הן על אדמות שנרכשו והיזמים הישראלים הצליחו להפיק מהן רווחים גדולים. בין השאר ההתנחלויות שבהן יוזמה פרטית: רבבה, מודיעין עילית, צופים, עץ אפרים, שערי תקווה, אורנית, אלפי מנשה, אלקנה, גבעת זאב, חשמונאים, מתתיהו, כפר האורנים.
*מומלץ*: על האופן שבו בוצעו "הרכישות" בשנות ה-80 ושעליהן הוקמו רוב ההתנחלויות הללו – האזינו לפודקסט של מכון עקבות, "אמצעים וכוונות" בפרק: יוזמה פרטית.
גם כיום ישנם יזמים שמנסים לרכוש קרקעות וליזום עליהן בניה ולהפיק רווחים. לעתים מדובר בחלקות סמוכות להתנחלויות קיימות לצורך הרחבתן, ולעתים בנסיונות להקים התנחלויות חדשות כמו "משמר יהודה" והתנחלות "דורות עילית".