*** עדכון מ-22/2/22: בית משפט השלום הוציא צו עיכוב ביצוע ועצר באופן זמני את הפינוי עד להחלטה נוספת בערעור שהגישה משפחת סאלם. המשפחה ערערה לבימ"ש השלום בירושלים על החלטת ההוצאה לפועל לפנותה מביתה, ובית המשפט ביקש את תגובת המתנחלים לבקשה. בינתיים עד לתגובתם ולהחלטה נוספת לגבי המשך שמיעת הערעור – החליט בית המשפט להקפיא באופן זמני את הפינוי. בשבועות הקרובים נדע אם בית המשפט הסכים לשמוע את הערעור ואם הוא יעכב את הפינוי לתקופה נוספת. ***
רשמת ההוצאה לפועל דחתה אתמול את טענותיה של משפחת סאלם (11 נפשות) נגד הכוונה לפנותה מביתה בשייח ג'ראח לטובת מתנחלים וקבעה כי הפינוי יבוצע באחד הימים בין 1 במארס ל-1 באפריל 2022. המשפחה מתכוונת לערער על ההחלטה בפני בית משפט השלום אך לא בטוח שתצליח למנוע או לדחות את הפינוי.
חבר מועצת העיר ירושלים מטעם סיעת ימין, יונתן יוסף, הצליח להשיג את הבעלות על הבית ולתבוע את הפינוי על בסיס החוק הישראלי המפלה שמאפשר לבעלי נכסים שאבדו במלחמת 1948 במזרח ירושלים לקבל אותם בחזרה, בעוד שחוק אחר קובע שבעלי נכסים פלסטינים שאיבדו נכסים בישראל ב-1948 לא יכולים לקבלם חזרה.
שלום עכשיו: את הפינוי הזה חייבים לעצור. זהו עוול נוראי שמבוסס על ניצול ציני של חוק מפלה שמרשה ליהודים לממש את "זכות השיבה" לנכסים שאבדו להם ב-1948 במזרח ירושלים, על חשבון משפחות פליטים פלסטיניות שהחוק הישראלי מונע מהן לקבל את הנכסים שאבדו להן בישראל ב-1948. בדיוק על כך אומרת המשנה: "האומר: שלי שלי ושלך שלי, נקרא רשע". זה לא עניין משפטי אלא עניין פוליטי. הממשלה יכולה לעצור את הפינוי הזה, והיא חייבת לעשות זאת.
הסיפור של בית משפחת סאלם:
לפני 1948 – הורי משפחת סאלם התגוררו בבית ביפו עד 1948, אך במהלך המלחמה הם נאלצו לעזוב את יפו וישראל אסרה עליהם, כמו על כל שאר הפליטים הפלסטינים, לחזור לביתם. לימים גם נחקק "חוק נכסי נפקדים" שאיפשר למדינת ישראל לקחת בעלות על נכסי הפלטינים.
באזור אום הארון בשייח ג'ראח התקיימה שכונה יהודית קטנה, בשם "נחלת שמעון" עם כ-40 משפחות יהודיות. במלחמה ב-1948, הורו מפקדי ההגנה על היהודים להתפנות מהשכונה בשל המצב הבטחוני המחריף, וכל התושבים פונו למערב ירושלים וקיבלו מהשלטונות הישראלים דיור חלופי במערב העיר.
1951 – בתום המלחמה, היתה שכונת שייח ג'ראח תחת שליטת ירדן ונכסי היהודים נוהלו ע"י האפוטרופוס הירדני לנכסי אויב. האפוטרופוס הירדני השכיר את הנכסים למשפחות פלסטיניות, על פי רוב למשפחות פליטים, בהסכם דיירות מוגנת. כך הגיעו הוריה של פאטמה סאלם, אם המשפחה, לבית בשייח ג'ראח והתגוררו בו כדיירים מוגנים. פאטמה עצמה נולדה בבית זה ב-1952 ומתגוררת בו עד היום עם שלושת בניה, נשותיהם וילדיהם (סה"כ 11 נפשות בהן 4 ילדים).
1967 – מיד אחרי המלחמה ב-1967, סיפחה ממשלת ישראל את שכונת שייח ג'ראח לישראל, יחד עם שאר שטחי מזרח ירושלים, והעבירה את ניהול הנכסים הללו לידי האפוטרופוס הכללי הישראלי. האפוטרופוס הכללי המשיך להשכיר את הנכסים לתושבים הפלסטינים בדיירות מוגנת.
1970 – ב-1970 חוקקה הכנסת את חוק הסדרי משפט ומינהל (1970) שקבע למעשה שבעלי נכסים יהודים שאיבדו את נכסיהם במזרח ירושלים ב-1948, יכולים לקבל אותם בחזרה מהאפוטרופוס הכללי. ראו כאן הרחבה על החוק ועל האפליה שעליה הוא מבוסס. בפועל לא היו אף בעלי נכסים יהודים שחזרו להתגורר בבתיהם במזרח ירושלים. החוק הזה נוצל אך ורק על ידי מתנחלים שהשתמשו בו כדי לנשל פלסטינים מהנכסים ולהכניס במקומם יהודים.
1980 – ב-1980 קיבלו יורשי המשפחה היהודית שהתגוררה בבית לפני 1948 את הבעלות על הבית מהאפוטרופוס הכללי בהתאם לחוק מ-1970. משפחת סאלם המשיכה להתגורר בבית בדיירות מוגנת ולשלם ליורשים דמי שכירות.
1988 – אחרי שנפטרו הוריה של פאטמה סאלם, הגישו היורשים תביעת פינוי נגדה בטענה שרק הוריה היו דיירים מוגנים וכי לה אין זכות להמשיך ולהתגורר בבית. בית המשפט פסק לטובת היורשים והורה על פינוי הבית, אך פסק הדין לא מומש ומשפחת סאלם המשיכה להתגורר בביתה.
2010 – בשנת 2010 רכשו גורמי התנחלות את מחצית הזכויות בבית מהיורשים, שהתחייבו לדאוג לפינוי המשפחה. משחלפו כמה שנים שבהם התמהמהו היורשים עם השלמת הפינוי, הגישו המתנחלים תביעה נגדם בבית משפט השלום, וכתוצאה ממנה חזרו היורשים לפעול נגד משפחת סאלם.
2021 – ביוני 2021 הוגשה דרישת פינוי נגד משפחת סאלם בהוצאה לפועל בהתבסס על פסק הדין מ-1988, ומועד הפינוי נקבע ל-29 בדצמבר 2021. ב-5/12/21 הגיעו חברי מועצת העיר יונתן יוסף ואריה קינג, שני פעילי התנחלות מרכזיים בשייח ג'ראח, אל בית משפחת סאלם ומסרו לה את הודעת הפינוי (יונתן יוסף רכש בעצמו את הזכויות בבית).
בשל בקשת המשטרה לשנות את מועד הפינוי כדי לאפשר לה היערכות טובה יותר, התקיים בהוצאה לפועל ב-30/12/21 דיון בבקשת המתנחלים לקבוע מועד פינוי חדש. משפחת סאלם טענה כי יש לבטל את הפינוי מכמה טעמים, ביניהם טענת ההתיישנות (מדובר בפסק דין לפינוי מלפני 33 שנה שלא מומש עד היום). אתמול החליטה רשמת ההוצאה לפועל לדחות את כל טענות המשפחה וקבעה כי הפינוי יתקיים בין 1/3/22 לבין 1/4/22.
המשמעות של פינוי בשייח ג'ראח
מאות פלסטינים נוספים בשייח ג'ראח ובסילוואן נמצאים בשלבים שונים של תביעות פינוי של מתנחלים שמבקשים להשתלט על בתיהם ולהקים במקומם התנחלות. בחודשים האחרונים הגיע המאבק של תושבי שייח ג'ראח לסדר היום הבינלאומי, ואף היה ברקע של ארועי מאי 2021 (מבצע "שומר חומות").
אף פעם מאז 1967 לא פעלה ישראל לנישול קהילות שלמות במזרח ירושלים ולהחליפן במתנחלים. היו פינויים של בתים בהזדמנויות שונות, אך לא מהלך מאורגן שנועד לנשל אלפי אנשים. נזכיר כי בסיפור של שייח ג'ראח טמונים הפצעים הקמאיים של הסכסוך, והפחד של שני הצדדים מעקירה ומנישול. עבור המשפחות הפלסטיניות, שרובן הן משפחות פליטים, הפינוי כמוהו כנכבה שנייה והוא מעורר רגשות עזים בקרב הפלסטינים. כל התביעות של המתנחלים הן על בסיס מימוש של "זכות השיבה" ליהודים, שקיבלו כבר פיצויים על נכסיהם שאבדו להם ב-1948, בעוד שמדינת ישראל אוסרת על מימוש "זכות השיבה" ממיליוני פליטים פלסטינים שאיבדו את נכסיהם ב-1948 בשטחי ישראל.
העניין הוא לא משפטי אלא פוליטי. הממשלה יכולה לעצור את הפינוי.
הממשלה תטען, מן הסתם, שמדובר במקרה פרטי של סכסוך נדל"ן בין שני גורמים פרטיים ואין לה מקום להתערב, אך האמת היא שהממשלה היא אחראית לכל ההתנהלות של הגורמים הממשלתיים ובעיקר לאפוטרופוס הכללי, שהביאו למצב הזה, והיא גם זאת שיכולה, וחייבת, למנוע את הפינוי.
לממשלה יש חובה לעצור את הפינויים לא רק בגלל אחריותה למצב שהביא לתביעות הפינוי, אלא גם כדי להבטיח את האינטרסים הציבוריים של ישראל. אפילו אם המתנחלים היו פועלים על דעת עצמם ללא כל סיוע ממשלתי, עדיין אין לאפשר מצב שבו קומץ אנשים פרטיים יקבעו למדינה שלמה מהליכים עם השלכות מדיניות ובטחוניות והממשלה תהיה חסרת אונים.
בידי הממשלה יש סמכות לעצור את הפינויים באופן הבא:
בטווח המיידי הממשלה יכולה למנוע את הפינוי בכך שהיא תימנע מלשלוח את השוטרים ללוות את הפינוי. כדי לפנות משפחה מביתה נדרש ליווי משטרתי. היועץ המשפטי לממשלה אישר בעבר כי המשטרה יכולה להימנע מלבצע פינוי אם יש חשש לפגיעה בסדר הציבורי או באינטרסים מדיניים וציבוריים. הממשלה יכולה לעצור את הפינוי פשוט על ידי מניעת מימושו בפועל.
להרחבה על סמכות המשטרה למנוע פינויים ראו כאן.
בטווח הארוך, כדי לבטל את סכנת הפינוי באופן סופי, הממשלה יכולה להשתמש בסמכותה להפקיע את הנכס מהבעלים המתנחלים, לתת להם פיצוי הולם על הפסד הנכס, ולהקצות אותו למשפחות הפלסטיניות. זהו הפתרון ההוגן והפשוט ביותר שיכול לפתור את מצבם של עוד מאות משפחות בשייח ג'ראח ובמקומות נוספים במזרח ירושלים, שנאנקות תחת הליכים משפטיים שהגישו נגדם מתנחלים בניסיון להשתלט על בתיהן.
הפקעה איננה עניין נדיר. מאז 1967 ממשלת ישראל הפקיעה כ-24,000 דונם במזרח ירושלים (בעיקר מבעלים פלסטינים) לצורך הקמת שכונות לישראלים; היא יכולה היום להפקיע עשרות דונמים ממתנחלים ולתת לפלסטינים להמשיך להתגורר בבתיהם.