שופטי בית המשפט העליון הכריעו (9/6/2020) ברוב של שמונה שופטים מול אחד כי חוק ההסדרה אינו חוקתי ועל כן הוא בטל ומבוטל. פסק הדין הוצא אתמול בעקבות עתירה של שלום עכשיו יחד עם ארגון יש דין והאגודה לזכויות האזרח, בג״צ, 2055/17, שהוגשה לאחר חקיקת החוק בכנסת ישראל.
חוק ההסדרה חוקק בשנת 2017 וכל מטרתו להכשיר גזל קרקעות פלסטיניות לצורך הרחבת מפעל ההתנחלויות תוך רמיסת החוק וזכויות בסיסיות כמו זכות הקניין לצורך דחיקת האפשרות להגיע לסיום הסכסוך והסכם שתי המדינות.
לדברי רוב הרכב השופטים, בראשותה של הנשיאה אסתר חיות, החוק אינו מידתי ולכן אל לו להיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
בפסק דין מפורט וארוך התייחסו השופטים לכלל ההיבטים שעלו מטעם המדינה ובין השאר לא קיבלו את ניסיון ההשוואה בסוגיה זו למצב בתחומי מדינת ישראל וכן לניסיונות לטעון כי מדובר בהפקעה לצורכי ציבור המותרים בחוק.
עיקרי פסק הדין:
- הגדה המערבית היא שטח כבוש – פסק הדין חוזר וקובע כי השטחים הכבושים נחשבים "שטחים בתפיסה לוחמתית" כמוגדר בדין הבינלאומי, וכי על המפקד הצבאי חלות החובות והמגבלות שמטיל החוק הבינלאומי במצב כזה.
- הזכות לשיוויון ולכבוד והזכות לקניין חלים על האוכלוסיה הפלסטינית בשטחים הן מכוח חוקי היסוד הישראליים והן מכוח הדין הבינלאומי.
- חוק ההסדרה מהווה פגיעה בזכות לשוויון – בית המשפט בחן את תכליות החוק, נוסחו ונסיבות חקיקתו וקבע כי למרות שהוא מנוסח בלשון נייטרלית, הוא למעשה ""אכן נועד להיטיב עם ההתיישבות הישראלית בלבד". בית המשפט קבע כי עקרון הזכות לשיוויון ולכבוד חלה על האוכלוסיה הפלסטינית בשטחים.
- חוק ההסדרה מהווה פגיעה בזכות לקניין – יש בו "פגיעה מובהקת וברורה" בזכות לקניין, גם אם זכות הבעלות עצמה לא נשללת באופן פורמלי אלא "רק" זכות החזקה והשימוש.
- החוק לא משרת תכלית ראויה – בית המשפט דוחה את הטענה כאילו התכלית המערכתית של הסדרה של בניה לא חוקית היא תכלית ראויה שמאפשרת פגיעה בזכויות היסוד. לגבי התכלית האנושית, כלפי אותם תושבים שבתום לב רכשו בתים, הרי שזאת אכן תכלית ראויה אך הפגיעה בזכויות אינה מידתית כשניתן למצוא דרכים אחרות לפתור את הבעיה (פיצויים בכסף או בדיור חלופי).
בנוסף, דוחה בית המשפט את הטענה לפיה אוכלוסיית המתנחלים יכולה להיחשב "אוכלוסיה מוגנת" לפי הדין הבינלאומי, וכי הגדרה זו חלה רק על האוכלוסיה הפלסטינית. וכך כתבה בין השאר הנשיאה חיות: ״כעולה מהסקירה על דרך ההיקש של דיני האזור והדין הישראלי בהקשר זה וכן מן הסקירה ההשוואתית של הדין האמריקאי, גם פרשנות מרחיבה ביותר של המונח ״צורך ציבורי״ אינה מאפשרת הפקעה דה פקטו של מקרקעין המיועדת להיטיב עם קבוצת אוכלוסייה מסוימת וידועה – המתיישבים הישראלים באזור – בדרך של נטילה שלטונית כפויה מידי קבוצת אוכלוסייה אחרת – תושבי האזור הפלסטינים – בלא שזו צפויה ליהנות אף היא מתוצאותיה של אותה הנטילה בעתיד. בפרט נכונים הדברים בהינתן העובדה שהנטילה היא מידי תושבי האזור הפלסטינים, שהם כאמור ״תושבים מוגנים״. מנגנון ההסדרה הקבוע בחוק ככל שהדבר תלוי לנטילה שלטונית כפויה אינו עונה, איפוא, על עקרונות היסוד המוכרים והמקובלים בדיני ההפקעה שאליהם נדרשנו על דרך ההשוואה וההיקש״.
לדברי השופטת חיות ״יוצר חוק ההסדרה מצב שבו עברייני בנייה באזור זוכים ליחס שונה ומיטיב מזה שזוכים לו עברייני בנייה פלסטינים תושבי האזור ולמעשה גם עברייני בניה בתוך ישראל עצמה. החלתו בפועל של דין שונה על אוכלוסיות באזור ככל שהדבר נוגע לביצוען של עבירות בנייה ופלישה למקרקעין פרטיים, וזאת בשל שיקולים של השתייכות דתית או לאומית ״נוגדת באופן חריף את העיקרון של שוויון בפני החוק היא מקוממת מבחינת הצדק, היא מסכנת את מערכת המשפט״.
בפסק דינה התייחסה הנשיאה חיות גם לנתוני המנהל האזרחי לבקשת חופש מידע של שלום עכשיו להיקף ההפליה הממסדי בהקצאת אדמות מדינה לפלסטינים שכל ייעודו לצורכי מתנחלים בלבד, דבר המנוגד לערך השוויון (להרחבה לחץ כאן – אדמות מדינה ליהודים בלבד).
״בהקשר זה טוען היועמ״ש בצדק כי רשימת הגופים העונים להגדרת ״מוסד מיישב״ מעלה ״בהסתברות גבוהה למדי (וזו בלשון המעטה)״, כי מטרתם היא קידום ההתיישבות הישראלית באזור בלבד. עמדתו זו של היועמ״ש אף נתמכת בנתוני העבר שפורטו במכתב של המנהל האזרחי במענה לבקשת חופש מידע. ממכתב זה עולה כי מאז שנת 1967 הוקצו כ – 1,625 דונמים בלבד של אדמות מדינה לאוכלוסייה הפלסטינית. ולשם השוואה, משנות ה – 70 של המאה הקודמת ועד אמצע שנות ה – 2000 הקצה הממונה לחטיבה להתיישבות כ – 450,000 דונמים של אדמות מדינה בשטח c לצורך יישובם על ידי ישראלים. כ – 3,500 דונמים נוספים הוקצו למשרד הביטחון לשימוש על ידי צה״ל, ושטחים נוספים הוקצו לטובת חקלאיים ישראלים, לאזורי תעשיה בניהול ישראלי ולתחנות דלק ישראליות״.
שלום עכשיו: ״חוק ההסדרה הוא אות קלון לכנסת ישראל ולדמוקרטיה הישראלית. אנו גאים ששימשנו כמבוגר האחראי שנלחם כל העת כדי לעצור אותו. הייתה זו חובתנו למנוע את הפגיעה בסיכוי לשלום, את הכשרת העבריינות וגזל האדמות השיטתי שהחוק נועד לאפשר. בלמנו את הניסיון הפסול להפקיע אדמות פרטיות של אנשים החיים תחת כיבוש על ידי ממשלה שלא הם בחרו לטובת התנחלויות חדשות שמטרתן לסכל הסכם מדיני. זהו ניצחון של שוחרי הצדק, השלום והדמוקרטיה ושל כל מי שמדינת ישראל חשובה לו יותר מחזון משיחי״.