טוען..

לראשונה משפחה מסילוואן מאיימת לתבוע את המדינה על נישולה מביתה לטובת מתנחלים

10.12.24

משפחת ג'ית' מבטן אלהווא בסילוואן, שגורשה אתמול מהבית שבו התגוררה קרוב ל-50 שנה בעקבות תביעת מתנחלים, שלחה מכתב התראה לפני תביעה ליועצת המשפטית לממשלה. במכתב שכתבו עורכי הדין יזיד קעוואר ומיכאל ספרד שמייצגים את המשפחה, הודיעה המשפחה כי בכוונתה לתבוע את המדינה על הנזקים הרבים שגרמה לה ביצירת מרחב שמפלה אותם לרעה כפלסטינים, ובפרט בשל התנהלותה שהביאה לנישולה מביתה.

מרשיי, מר סאלם ג'ית' ובנו, מר אשרף ג'ית, ייפו את כוחי לפנות אליך בשמם ובנוגע לכוונתם וכוונת בני משפחתם לתבוע את המדינה בגין הנזקים העצומים שנגרמו להם לנוכח הכפפתם למרחב מפלה שחולש על כמעט כל תחומי החיים, מרחב שמדינת ישראל יצרה והחילה על פלסטינים תושבי ירושלים המזרחית. מרחב מפלה זה הוכר לאחרונה על-ידי בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, בחוות הדעת המייעצת שפרסם ביום 19.7.2024, ככזה אשר דוחף את התושבים הפלסטינים אל מחוץ לעיר ויוצר תהליך של העברה כפויה שלהם.

יתר על כן, פעולתה של המדינה, ובפרט של האפוטרופוס הכללי, בכל הקשור בנכס שבו מתגוררים מרשיי, יצרה עוולה חוקתית גם בהתאם למשפט הישראלי כלפי מרשיי, כאשר במשך עשרות שנים לא נעשה דבר אשר גרם להם להטיל ולו ספק קל שבקלים בזכויותיהם הקנייניות בנכס, ושחרורו נעשה בלי להודיעם דבר ובלי בחינה של זכויותיהם בנכס.

לקריאת המכתב המלא.

נזכיר כי פינוי המשפחה מביתה הגיעה אחרי שמתנחלים הקשורים בעמותת עטרת כהנים הצליחו לקבל לידיהם את הניהול של הקדש יהודי מסוף המאה ה-19, ושפעל בשכונת בטן אלהווא בסילוואן. בשם אותו הקדש ומסמכי בעלות מלפני 1948, דרשו המתנחלים מהמשפחה לפנות את הבית שאותו היא רכשה כדין ב-1979 והתגוררה בו ללא הפרעה קרוב ל-50 שנה. הבסיס המשפטי לדרישת הפינוי הוא חוק מפלה שחוקקה הכנסת ב-1970 לפיו יהודים שאיבדו נכסים במזרח ירושלים ב-1948 יכולים לקבל אותם בחזרה בעוד שחוק אחר מ-1950, חוק נכסי נפקדים, מונע זכות זאת מפלסטינים שאיבדו נכסים בישראל ב-1948. משפחת ג'ית' היא אחת מכ-80 משפחות פלסטיניות בבטן אלהווא שנמצאות במצב משפטי דומה ובשלבים שונים של הליכי פינוי.

זוהי הפעם הראשונה שבה מסתמכים תושבים ממזרח ירושלים בפנייה משפטית על קביעותיה של חוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק מיולי 2024. לפי חוות הדעת המייעצת, במזרח ירושלים מפעילה ישראל מערכת חוקים מפלה שגורמת בין השאר לנישול שיטתי של התושבים הפלסטינים. התושבים טוענים בנוסף, שגם לפי הדין המקומי הישראלי, המדינה אחראית לנזקים העצומים שנגרמו למשפחה הן ביצירת המרחב המפלה, הן באופן ההתנהלות של האפוטרופוס הכללי כמנהל נכסי היהודים במזרח ירושלים והן בהימנעות של המדינה מלהשתמש בשלל האמצעים העומדים לרשותה כדי למנוע את נישול המשפחה.

נזכיר כי באחת התביעות שהגיעו לבית משפט העליון הגישה קבוצה של מומחים ישראלים מובילים מתחום המשפט הבינלאומי לבית המשפט בקשה להצטרף כידיד בית המשפט. המומחים הגישו חוות דעת משפטית לפיה לתושבים הפלסטינים יש זכות למגורים, שמשמעותה הזכות להמשיך להתגורר בנכס שהוא ביתם כבר עשרות שנים, ויתר על כן, קיימות להם גם זכויות קנייניות בבתים. המומחים טענו כי בהינתן המצב שבו יש קבוצה מוחלשת של דיירים שסובלת מאפליה מערכתית וממוסדת, זכותם של הדיירים הנובעת מזכות האדם למגורים וספיציפית למגורים בביתם ובבית משפחתם – גוברת בתנאים מסוימים על זכותו של הבעלים המקורי, או מי שהחליף אותו, להשיב לעצמם את החזקה בנכס. המומחים הביאו דוגמאות רבות מהעולם למקרים שבהם הוחלט לאפשר לדיירים ותיקים להמשיך להתגורר בבתים אפילו שנקבע שהם אינם הבעלים המקוריים.

בשורה התחתונה, קובעים המומחים, גם אם בית המשפט יגיע למסקנה שהבעלות היא אכן של המתנחלים, עדיין אין זה אומר שהם זכאים לסעד של פינוי המשפחות מבתיהן. בית המשפט יכול לפסוק כי הם זכאים לפיצוי במקום פינוי המשפחות וחוות-הדעת קובעת שבמקרה כזה המדינה היא זו שתצטרך לשלם אותו.