טוען..

בגצ ידון ביום שני בעתירה תקדימית לראשונה נגד הקצאת קרקעות להתנחלות

ביום שני, 7/6/21, ידון בג"צ בעתירה שהגישה שלום עכשיו יחד עם עשרות בעלי קרקע פלסטינים נגד הקצאת כ – 1,200 דונם באדמות א-נחלה, במרחב בית לחם, לצורך הקמת התנחלות חדשה בסמוך לאפרת (המכונה "גבעת עיטם"). ההתנחלות המתוכננת נועדה להכפיל את ההתנחלות אפרת כשכונת לוויין המחוברת בכביש במרחק של למעלה מ-2 ק"מ מההתנחלות. במידה והתכנית תמומש היא תפגע בשטח היחיד שנותר באזור בית לחם לפיתוח פלסטיני בר קיימא, היא תאפשר יצירת חיץ ישראלי בין בית לחם ודרום הגדה שימנע רצף טריטוריאלי פלסטיני למדינה פלסטינית עתידית. התכנית בא-נחלה מכונה גם E2, שבדומה לתכנית להתנחלות ב-E1, נחשבת לקטלנית במיוחד לסיכוי לשלום ולפתרון של שתי מדינות לשני עמים.

זוהי הפעם הראשונה שבה מובא נושא הקצאת הקרקעות בשטחים למבחן בבית המשפט. במשך כחמישים שנה הקצתה ישראל את כל הקרקעות הציבוריות לצרכי התנחלות בלבד, וכמעט אף לא דונם לטובת הציבור הפלסטיני בגדה המערבית (שמהווה היום למעלה מ-86% מתושביה). מדיניות מפלה זו היא אחת מאבני הבניין המרכזיות של שלטון ההפרדה והאפליה שמפעילה ישראל בשטחים והיא מהווה הפרה בוטה של הדין הבינלאומי ושל עקרונות בסיסיים של הוגנות ושוויון.

שלום עכשיו: ״ההחלטה להקצות את אדמות א-נחלה לצורך הרחבת ההתנחלות אפרת הינה בלתי חוקית, בלתי מוסרית ובלתי מידתית בצורה הזועקת לשמיים. מימוש התכנית הזאת יפגע באופן קשה לא רק בבעלי הקרקע הפלסטינים וביכולת הפיתוח של מרחב בית לחם אלא גם במדינת ישראל וביכולת להגיע להסכם שלום עתידי. אחרי 54 שנים של שלטון ישראלי בשטחים, הגיע הזמן שישראל תתחיל להקצות קרקעות לפיתוח פלסטיני, דבר שהיא מונעת מהם כל השנים הללו״.

מפת אזור הפיתוח של בית לחם ונחלה באמצעו E2 (א-נחלה)

 

רקע:

בשנת 2004 הכריזה ישראל על כ – 1,300 דונם מדרום לבית לחם כ"אדמות מדינה". בעלי קרקע פלסטינים באזור ערערו על ההכרזה וועדת הערר קיבלה את טענתם לגבי כ – 100 דונם אך לגבי שאר השטח העררים נדחו. בעלי הקרקעות הפלסטינים עתרו לבג״ץ וטענו, בין השאר, שכל מטרת ה"הכרזה" היא לקחת את אדמתם לצורך התנחלות, אך עתירתם נדחתה בינואר 2016. נזכיר כי מנגנון ההכרזות על "אדמות מדינה" הוא למעשה ניצול מניפולטיבי של חוק הקרקעות העותמני משנת 1858. על פי הפרשנות הישראלית לחוק זה, אדמות שאינן מעובדות במשך כמה שנים ע"י הבעלים, או אינן מעובדות באינטנסיביות מספקת עוברות לבעלות המדינה. מדינת ישראל הקימה מערך שאיתר אדמות "פנויות" שכאלה והכריז עליהן כעל אדמות ציבוריות. ואכן, המדינה בחסות היועצים המשפטיים שלה, הכריזה במהלך שנות ה-80 וה-90 על קרוב למיליון דונם כ"אדמות מדינה" והקצתה אותם באופן בלעדי ואוטומטי לפיתוח מפעל ההתנחלויות.

משנקבע באופן סופי כי הקרקעות נחשבות אדמות ציבוריות (מה שמכונה "אדמות מדינה"), היה ברור כי בכוונת הרשויות הישראליות להקצות את הקרקע לטובת התנחלות ולא לטובת התושבים הפלסטינים באזור. על מנת להיאבק על כך, פנתה שלום עכשיו למינהל האזרחי בדרישה כי יודיעו ויפרסמו ברבים את הכוונה להקצות את הקרקע, אך המינהל האזרחי סירב. לכן, הגישה שלום עכשיו עתירה לבג"צ וכתוצאה ממנה נאלצה המדינה להודיע ב-26/12/2018 כי בכוונתה להקצות, תוך 30 יום, את הקרקע למשרד השיכון לצורך תכנון תכנית בניה להרחבת ההתנחלות אפרת.

מיד אחר כך, ב – 7/2/19 פנתה שלום עכשיו יחד עם עשרות בעלי קרקע פלסטינים מהאזור לממונה על הרכוש הממשלתי במנהל האזרחי, האחראי על הקצאת אדמות מדינה, בדרישה כי יקצה את הקרקע לצרכי הפלסטינים ולא למשרד השיכון.

ב – 3/5/2020, כשנה ושלושה חודשים לאחר שהפניה נשלחה, הממונה הממשלתי דחה את הבקשה.

עם קבלת הודעת הדחיה פנתה שלום עכשיו, על ידי היועץ המשפטי של התנועה, עו״ד מיכאל ספרד, לממונה בדרישה שיימנע מביצוע ההקצאה למשך 30 יום כדי לאפשר לשלום עכשיו ובעלי הקרקע הפלסטינים לאתגר את ההחלטה בבית המשפט העליון, בשבתו כבג״ץ. אך שר הביטחון לשעבר, נפתלי בנט, בימיו האחרונים בתפקיד, בחר להתעלם   מהבקשה ההגיונית של העותרים ואישר את ההקצאה מיד ואף הוציא על כך הודעה חגיגית לעיתונות. בעקבות כך הוגשה העתירה.

העתירה שהוגשה נשענת על שלושה טיעונים מרכזיים:

1. ההשלכות ההרסניות של ההקצאה על תושבי האזור הפלסטיניים. בטווח המיידי ההקצאה ותכנון ההתנחלות החדשה יהוו פגיעה בבעלי הקרקעות בסביבה שעושים שימוש באדמות אלו לחקלאות, ובטווח הארוך הקמת ההתנחלות החדשה תחסום את פוטנציאל ההתפתחות היחיד של בית לחם והכפרים בסביבה ותקטע את הקשר בין כפרים אלו למטרופולין בית לחם. מבחינה תכנונית השטח הוא קריטי להתפתחות מטרופולין בית לחם הפלסטיני, בעוד שלצורך הקמת עוד פרבר ישראלי במרחב ירושלים, לשטח הזה אין כל יתרון תכנוני, אלא אף חסרונות. העותרים צירפו לעתירתם חוות דעת מומחה שמנתחת את המצב התכנוני ואת פוטנציאל הפיתוח באזור (לקריאת חוות הדעת לחצו כאן).

2. זיקתם של העותרים הפלסטינים לקרקע שהוקצתה. כל אחד ואחד מהעותרים הפלסטינים מחזיקים בידם זיקה ברורה וארוכת שנים לקרקעות א-נחלה. אותם עותרים עיבדו את הקרקעות שבבעלותם במשך השנים ומחזיקים במסמכי קושאן או צווי ירושה שהורישו להם את הקרקע.

3. מדיניות הקצאת הקרקעות המפלה באופן חמור וזועק לשמיים מאז 1967. על פי נתונים ששלום עכשיו, האגודה לזכויות האזרח ו"במקום" קיבלו מהמנהל האזרחי, מתוך כלל האדמות שהוקצו מאז כיבוש השטחים על ידי ישראל 0.24% בלבד הוקצו לפלסטינים בעוד ש-99.76% מהקרקעות הוקצו לצורכי ההתנחלויות הישראליות. ההחלטה להקצות את השטח המדובר לצורך ההתנחלות אפרת היא המשך ישיר של מדיניות האפליה המקוממת והלא חוקית שישראל מפעילה בשטחים למעלה מ – 50 שנה.
יש לציין כי מאז הגשת העתירה, ניתן פסק דין חשוב בהרכב מורחב של בית המשפט העליון לגבי חוק ההסדרה, ובו נקבע שלפלסטינים בשטחים יש זכות לשיוויון. ההקצאה הלא שיוויונית של קרקעות היא אחת הפגיעות הבוטות ביותר של הזכות לשיוויון, והיא אף מוזכרת במפורש בפסק הדין על חוק ההסדרה.

 

 

וכך נכתב בעתירה: ״לאורך למעלה מחמישים שנות כיבוש, עשתה מדינת ישראל כל שיש בידה על מנת לדאוג להקמת והרחבת ההתנחלות הישראלית בגדה המערבית וזאת על חשבון ותוך פגיעה חמורה בתושבים המוגנים הפלסטינים. בעשורים האחרונים הכלי המרכזי שעמד לרשותה לצורך קידום מטרותיה הפוליטיות – לאומיות אלה, הינו מנגנון ההכרזות ומדיניות ההקצאות. באמצעות ניצול ציני ומאסיבי של מנגנון זה, הבטיחה מדינת ישראל שטחים נרחבים להרחבת מפעל ההתנחלויות בשטחים תוך דחיקת צורכי האוכלוסייה הפלסטינית לתחתית המדרג, תוך ניצול משאביה הציבוריים, תוך הפלייה קשה ומכוונת וקיפוח ממשי של תושבי כפרים הפלסטינים. הגיעה השעה והגיעה העת כי הממשל הישראלי יכיר בחובתו להבטיח את רווחת וטובת האוכלוסייה הכבושה המוגנת ויבטל את מדיניות ההקצאות הפושעת שגובשה אצלו. הקצאת האדמות בשטח א-נחלה לשימוש וצרכים של העותרים וקהילת מרחב בית לחם תהיה התחלה של התיקון״.

לנוסח העתירה המלא לחצו כאן