המנהל האזרחי הוציא צו הפקעה (רכישה לצרכי ציבור) על אתר ההרודיון וסביבתו בשטח כולל של 300 דונם (צו הפקעה ה/03/26). האתר הרודיון נמצא מזרחית לבית לחם, וליד הכפרים פורדיס, זעתרא, ג'בת א-דיב ואחרים. ההפקעה כוללת את הגבעה עליה בנוי האתר הרודיון, שטח החפירות למרגלות האתר ושטחים מסביב לגבעה, לרבות שטחים חקלאים פרטיים.
בחודשים האחרונים החל המנהל האזרחי להפקיע קרקעות של אתרי העתיקות בגדה המערבית. ב-11/2/26 הופקעו 2,068 דונם לטובת האתר הארכיאולוגי סבסטיה כולל אדמות חקלאיות בסביבתו. במאי 2026 הופקעו 110 דונם באתר העתיקות והמקום הקדוש נבי סמואל.
שלום עכשיו: הממשלה מנסה לנצל כל רגע לפני הבחירות כדי לייצר עוד עובדות בשטח שיביאו לסיפוח מלא של הגדה המערבית. אתרים תיירותיים וארכיאולוגיים הם סוג נוסף של התנחלות והם נועדו לא רק להשתלט על שטחים גדולים אלא גם על התודעה, לדחוק את הזיקה הפלסטינית לארץ ולהפוך את הארץ הזאת לארץ ליהודים בלבד גם בשטח וגם במורשת. המדיניות הזאת גוזרת עלינו עוד שנים של סכסוך מדמם וכואב שייפתר רק אם נצליח להגיע לפשרה על הארץ הזאת היקרה גם לישראלים וגם לפלסטינים.
בריכת הרודיון התחתונה העתידה להתמלא במים
ההשתלטות על אתר ההרודיון
במרס 2024 המנהל האזרחי הכריז על 170 דונם משטח האתר הרודיון כאדמות מדינה. צו ההפקעה החדש כולל את השטח שהוכרז אדמות מדינה בתוספת 130 דונם נוספים, בעיקר בחלק התחתון של הרודיון, היכן שנמצאת הבריכה התחתונה מתקופת הורדוס. בינואר האחרון הודיע שר המורשת עמיחי אליהו על ההחלטה להכשיר את הבריכה התחתונה בהרודיון כך שתוכל לאגור מים. מאז ההודעה ובמהלך החודשים האחרונים, נעשו עבודות פיתוח ושימור בבריכה שהסתיימו בימים אלו. ככל הנראה ההפקעה נועדה לאפשר את תוכניות הפיתוח שעליהן הצהיר השר אליהו, והקמת מרכז מבקרים חדש.
הרודיון הוכרז ע"י ישראל כגן לאומי בשנת 1985. האתר מזוהה כארמון וכמבצר שנבנו על ידי הורדוס במאה הראשונה לפנה"ס. למרגלות ההר, בשטח המכונה "הרודיון תחתית", נחשפה בריכה רחבת ממדים (70 x 46 מ') מוקפת סטווים וגן. בעת המרד הגדול של היהודים ברומאים, בין השנים 66 ל-70 לספירה, התבצרו באתר קבוצות של מורדים יהודים. במאה השנייה לספירה שימש האתר זמן מה את לוחמי מרד בר כוכבא (135-132 לספירה). במאות חמישית עד שביעית המקום שימש מנזר, ולאחר מכן ננטש.
בשנת 2007 הודיעה האוניברסיטה העברית על מציאת קבר הורדוס באתר ובשנים אחרי כן, מדינת ישראל השקיעה עשרות מיליוני שקלים בפיתוח האתר.
משמעות ההפקעה
החוק בשטחים מאפשר לרשויות להפקיע קרקעות פרטיות מבעליהן לצרכי ציבור, ומחייב אותן לשלם להם פיצויים. לפי הדין הבינלאומי, כמו גם לפי פסיקת בית המשפט העליון הישראלי, לישראל אסור להפקיע קרקעות לצרכי התנחלות או לצרכי ישראלים. לכן על מנת שההפקעה תהיה חוקית, המדינה ככל הנראה תטען שהאתר נועד לשרת גם את האוכלוסיה הפלסטינית, למרות שברור שההגיון והמטרה המרכזית להקמתו היא לצרכי התנחלות ושליטה ישראלית.
נסיון העבר מראה כי כמעט תמיד בעלי הקרקעות הפלסטינים לא דורשים פיצויים על הקרקע, כי הם מסרבים להכיר בסמכות של ישראל להפקיע את אדמתם ומבחינתם קבלת פיצוי דומה להסכמה למכירה של הקרקע. כך התאפשר לישראל להפקיע לאורך השנים עשרות אלפי דונמים, בעיקר לצרכי כבישים, כמעט בלי לשלם על כך דבר.