טוען..

בית משפט השלום הורה על פינוי עוד 4 משפחות בנות 22 נפשות מבטן אלהווא

בשבוע שעבר פסק משפט השלום בירושלים על פינוי 4 משפחות פלסטיניות משני בניינים בהן הן מתגוררות במשך עשרות שנים בבטן אלהווא בסילוואן. התביעות נגד משפחת ג'ית' (שלוש משפחות עם 15 נפשות) ומשפחת ג'וואד אבו נאב (7 נפשות) הוגשו ע"י אנשי עמותת "עטרת כהנים" שהצליחו לקבל לידיהם את השליטה בהקדש היסטורי שפעל בסילוואן לפני כ-100 שנה ובשמו הם תובעים את הפינוי.

עד היום 14 משפחות פלסטיניות כבר פונו מבתיהן בבטן אלהווא ומשפחות מתנחלים נכנסו במקומן. מתחילת השנה הורה בית משפט השלום על פינוי 19 משפחות בנות 107 נפשות בשש תביעות שונות (כולל פסק הדין הנוכחי). כל המשפחות נמצאות בשלבים שונים של הליכי ערעור. נגד כ-60 משפחות נוספות מתנהלות תביעות פינוי שהגישו מתנחלים. אם הממשלה לא תתערב ותעצור את הפינויים, צפויה להתרחש עקירה חסרת תקדים של קהילה שלמה של כ-700 פלסטינים מבטן אלהווא והחלפתה במתנחלים.

כל התביעות מבוססות על הטענה כי הקרקע שעליה הוקמו בתי הפלסטינים בששים השנים האחרונות, הוקדשה לפני למעלה ממאה שנה לטובת עניי ירושלים התימנים. מתנחלי עטרת כהנים הצליחו למנות את עצמם למנהלי ההקדש, ולתבוע, בשם ההקדש ההסטורי, את פינוי הפלסטינים.

שלום עכשיו: "זהו מהלך פוליטי בכסות משפטית, של גירוש שיטתי של אוכלוסיה פלסטינית והחלפתה במתנחלים. המתנחלים לא היו יכולים להצליח בכך בלי העזרה והסיוע הצמוד של הרשויות הישראליות. מעבר לפגיעה הקשה בסיכוי לשלום ולפתרון של שתי מדינות, העוול והרשעות שבזריקת משפחות שמתגוררות עשרות שנים בבתיהן ללא עוררין, בשם בעלות מלפני יותר ממאה שנה – זועקים לשמיים.
על כל דונם שהיה בבעלות יהודית לפני 1948 ואבד במלחמה יש עשרות אלפי דונמים בישראל שהיו בבעלות פלסטינית ואבדו להם ב-1948. דרישת המתנחלים לגרש את הפלסטינים על בסיס בעלות מלפני 1948 היא איום אסטרטגי על ההצדקה המוסרית של מאות אלפי ישראלים שמתגוררים בנכסים ועל אדמות שהיו של פלסטינים".

להרחבה ראו דו"ח של עיר עמים ושלום עכשיו: "מכה בבטן"

 

סאלם ג'ית' בבטן אלהווא, דצמבר 2020. בית המשפט פסק לפנות אותו, את אישתו וילדיו ונכדיו מביתם לטובת מתנחלים

העניין הוא לא משפטי אלא פוליטי והממשלה יכולה לעצור את הפינוי

למתנחלים יש אינטרס להציג את הנושא כעניין משפטי גרידא, של שני צדדים שמתווכחים ביניהם על בעלות בנכס ובית המשפט מכריע. אך נדרשת הכחשה ועצימת עיניים כדי להתעלם מההקשר ומהמנגנון שהוקם כדי לנצל חוק מפלה לצורך מימוש מטרות פוליטיות התנחלויותיות  מדובר בנושא פוליטי עם השלכות מרחיקות לכת על מדינת ישראל כולה ועל עתיד הסכסוך, ובית המשפט הוא רק הכלי למימוש המהלך. לכן לממשלת ישראל יש אחריות וחובה להתערב.
1. הדרך המיידית למנוע את הפינוי היא להימנע מלשלוח את המשטרה לסייע בפינוי. בלי המשטרה לא ניתן לפנות אנשים מבתיהם. המשטרה היא זאת שקובעת מהו העיתוי המתאים לביצוע משימות שונות בהתאם למצב הביטחוני ולשיקולים של שלום הציבור. המשטרה יכולה לקבוע כי לעת הזאת מטעמים של ביטחון יש להימנע מפינוי שעלול לפגוע בבטחון הציבור. עמדה כזאת כבר ננקטה בעבר וקיבלה את אישור היועץ המשפטי לממשלה (ב-1991 כאשר המשטרה מנעה ממתנחלי אלע"ד להיכנס לבתים בסילוואן, והדבר הובא בפני בג"צ, וב-1999 בחוות דעת של היועמ"ש בעניין נכסים בראס אלעמוד).

2. הממשלה יכולה להפקיע את השטח – הממשלה יכולה גם להפקיע את הקרקע לצרכי ציבור (תוך פיצוי למתנחלים). מאז 1967 הפקיעה ממשלת ישראל כשליש משטחי מזרח ירושלים כדי לבנות 55,000 יחידות דיור כמענה לכאורה לצרכי הדיור של הישראלים. מה שנעשה לטובת הציבור הישראלי עם הפקעה של למעלה מ-20,000 דונם, יכול להיעשות לטובת תושבי בטן אלהווא הפלסטינים עם הפקעת 5 דונם.

3. שינוי חקיקה ומדיניות – הכנסת יכולה לתקן את העוול שנגרם כתוצאה מהחוק המפלה ע"י תיקון או ביטול הסעיפים הרלבנטיים בחוק הסדרי משפט ומינהל (1970) שעל בסיסו הוגשו כל תביעות הפינוי הללו.

 

לפני כמה שבועות פגשנו בסילוואן את סאלם ג'ית' שבית המשפט פסק עכשיו לפנות אותו ואת משפחתו מביתם, אופטימי ושומר על חוש הומור: