טוען..

בית משפט השלום פסק לפנות משפחה פלסטינית מביתה בסילוואן כי הנכס היה של יהודים לפני 1948

בעקבות תביעה שהגישו אנשי עמותת המתנחלים עטרת כהנים בשם הקדש יהודי מסוף המאה ה-19, הורה בית משפט השלום בירושלים היום (19/1/20), על פינוי נאצר רג'בי ומשפחתו מביתם בבטן אלהווא בסילוואן. המשפחה הודיעה כי בכוונתה לערער לבית המשפט המחוזי.

התביעה היא אחת מסדרה של עשרות תביעות פינוי שהגישו אנשי עטרת כהנים נגד כ-100 משפחות פלסטיניות שמתגוררות בבטן אלהווא בסילוואן שמעמידות קהילה של כ-700 איש בסכנת פינוי. כל התביעות מבוססות על הטענה שהקרקע היתה בסוף המאה ה-19 בבעלות יהודים שהקדישו אותה לטובת עניי ירושלים התימנים, וכיום, מאה שנים אחרי, בשם אותו הקדש, מבקשים מתנחלים לפנות את המשפחות הפלסטיניות ולהכניס במקומן מתנחלים.

עד כה פונו מבטן אלהווא 14 משפחות, וכאמור קרוב ל-100 משפחות נוספות נמצאות בהליכים בבית משפט בתביעות פינוי.  

להרחבה על התביעות בבטן אלהווא ועל הסיוע של הרשויות למתנחלים ראו דו"ח שלום עכשיו ועיר עמים כאן

שלום עכשיו: "יש כאן נסיון לבצע העברה בכפיה של אוכלוסיה, לעקור קהילה פלסטינית ולהקים במקומה קהילה ישראלית, בלב שכונה פלסטינית במזרח ירושלים. המתנחלים לא היו יכולים להצליח בכך בלי העזרה והסיוע הצמוד של הרשויות הישראליות. מעבר לפגיעה הקשה בסיכוי לשלום ולפתרון של שתי מדינות, העוול והרשעות שבזריקת משפחות שמתגוררות עשרות שנים בבתיהן ללא עוררין, בשם בעלות מלפני יותר ממאה שנה – זועקים לשמיים".

מפה של בטן אלהווא סילוואן, מאי 2018, Silwan May

 

החוק המפלה: חוק הסדרי משפט ומינהל  (1970)

הבסיס לכל התביעות הוא זהה: חוק הסדרי משפט ומינהל שנחקק ב-1970 ע"י הכנסת קבע כי יהודים שהיו בעלי נכסים במזרח ירושלים ואיבדו את נכסיהם ב-1948, יכולים לקבל אותם חזרה מהאפוטרופוס הכללי הישראלי, למרות שכל אותם בעלי נכסים יהודים קיבלו מהמדינה נכסים חלופיים כבר ב-1948. זאת בניגוד לחוק נכסי נפקדים מ-1950 שקבע שפלסטינים שאיבדו את נכסיהם בישראל ב-1948 לא יהיו זכאים לקבלם חזרה. מכיוון שחוק הסדרי משפט ומינהל הוחל רק במזרח ירושלים ולא במערבה, הוא חל בפועל רק על יהודים אך לא על פלסטינים שאיבדו את רכושם באותה מלחמה ובנסיבות דומות.

עיון בפרוטוקולים של הליך החקיקה מעיד כי המחוקקים צפו מצב שבו יהודים יוכלו להשיב נכסים פנויים, בעוד שבמקרים שהנכסים היו תפוסים, יקבלו פיצוי כספי. המחוקקים נתנו את דעתם לזיקתו האישית של אדם לרכושו, אך הלכה למעשה, החוק והמנגנון שהוקם ליישומו בידי האפוטרופוס הכללי מנוצלים בידי מתנחלים שאין ביניהם לבין הבעלים המקוריים שום דבר. בסופו של דבר נוצר מנגנון שתכליתו לנצל את החוק כדי להשתלט על אזורים מאוכלסים ע"י תושבים פלסטינים, ולהעבירם באופן בלבדי לידי מתנחלים. מדובר במהלך ממשלתי, ונסיון להציגו כסכסוך אישי של השבת רכוש אינו אלא היתממות. החוק ניסה למנוע עוול באמצעות השבה של הרכוש בעין, אך למעשה בעלי הנכסים קיבלו כפל פיצוי: באמצעות דיור חלופי שקיבלו מהמדינה ב-1948, ובפיצוי כספי שקיבלו מהמתנחלים בשנים האחרונות, שמטרתו לשרת את האידיאולוגיה של המתנחלים השואפת לסלק משפחות פלסטיניות וליישב יהודים במקומן.

להרחבה על חוק הסדרי משפט ומינהל (1970) וניתוח החוק לאור מטרות החקיקה – ראו כאן.
לפרוטוקולים מהליך החקיקה בכנסת, 1968 – ראו כאן


הסיוע הממשלתי למתנחלים:

מעבר ליתרונות הכלכליים (משפחות פלסטיניות קשות יום מול קבוצות מאורגנות וממומנות היטב בעלות משאבים וגישה למידע), המתנחלים נהנים מתמיכה וסיוע של גורמים ממשלתיים בתחומים שונים, בין השאר:

סיוע של האפוטרופוס הכללי – האפוטרופוס הכללי שאמור לנהל את הנכסים שהיו של יהודים לפני 1948 ונוהלו ע"י הירדנים, שחרר את הנכס לידי המתנחלים בשנת 2002. בעדויות בבתי המשפט הסתבר שהאפוטרופוס הכללי קיבל לידיו את ניהול הנכס רק בעקבות פניית המתנחלים אליו, ובעקבות זאת שחרר להם את הנכס.

בשנת 2014 הפסידו המתנחלים באחת התביעות שלהם נגד משפחת אבו נאב, משום שלא הצליחו להוכיח את גבולות הנכס שלהם. בזמן שבין פסק הדין לדיון בערעור, הוציא האפוטרופוס הכללי תעודת שחרור מתוקנת שבה מפורטים הגבולות המדוייקים של החלקה. בזכות הנייר החדש שנתן האפוטרופוס הצליחו המתנחלים לנצח בערעור והמשפחה פונתה מהבית. תעודת השחרור המתוקנת משמשת את המתנחלים בכל התביעות הנוכחיות.

בנוסף הסתבר שבדצמבר 2005 מכר האפוטרופוס הכללי לנציגי ההקדש (המתנחלים) ארבע חלקות נוספות שהיו בבעלות של יהודים אחרים בבטן אלהווא, ללא מכרז ובמחיר נמוך. אם אמנם היה האפוטרופוס מעוניין בתום לב למכור את הנכסים, היה עליו לעשות מכרז ולהציע גם לתושבים הפלסטינים המתגוררים בנכסים הללו את הזכות לרכוש אותם. אך תחת זאת, במחשכים, העביר האפוטורופוס ארבע חלקות שגם עליהן חיים עשרות או אף מאות פלסטינים בשכונת בטן אלהווא לידי מתנחלים שמבקשים לפנות מהם את התושבים הפלסטינים וליישב במקומם יהודים.

הענקת השליטה בהקדשים למתנחלים – לאורך השנים הצליחו מתנחלים לקבל לידיהם את השליטה על הקדשים יהודיים רבים מלפני 1948. בזכות השליטה הזאת הם הצליחו להשתלט על נכסים רבים בעיר העתיקה, וגם כל התביעות התלויות ועומדות כעת נגד משפחות בבטן אלהווא, הן תביעות של מתנחלים בשם הקדש יהודי (הקדש בנבנישתי) מסוף המאה ה-19 שהקדיש בתי מגורים בסילוואן עבור משפחות יהודיות תימניות עניות. למעלה ממאה שנה אחרי שהוקם ההקדש ונזנח, פנו אנשי "עטרת כהנים" לבית המשפט והציעו את עצמם לנהל את ההקדש. עמדת המדינה והגורמים המעורבים בדבר היתה כי הם תומכים ברעיון, למרות שכאמור, האינטרס שאותם מייצגים המתנחלים אין לו כל קשר למטרות ההקדש המקוריות שהיו סיוע לעניי ירושלים באותם ימים. חרף זאת בית המשפט נתן להם את השליטה בנכס.

סיוע המשטרה – משטרת ישראל מסייעת למתנחלים בתחומים רבים. בעבר היו מקרים שבהם סירבה המשטרה לסייע בפינוי משפחות פלסטיניות מסיבות ביטחוניות. כיום אנו רואים שיתוף פעולה הדוק עם המתנחלים. כך קרה למשל שבאוקטובר 2015, בתקופה של אלימות קשה בירושלים כשהמשטרה היתה עסוקה מאוד, נמצא הזמן כדי לסייע בפינוי משפחת אבו נאב שהיה כרוך בהטלת עוצר על שכונת בטן אלהווא.

תחקיר הארץ חשף שהמשטרה אף התלוותה למתנחלים בשיחות איומים על דיירים בנסיון לגרום להם לעזוב את הבתים.