לשלום עכשיו נודע כי לפני כשבועיים יצא צו הפקעה לכ-55 דונם מאדמות א-טור ממזרח לירושלים לצורך סלילת החלק הצפוני של כביש הטבעת המזרחי. כביש הטבעת המזרחי מתוכנן לעקוף את מזרח ירושלים ממזרח, ולחבר בין ההתנחלויות שמדרום לירושלים באזור בית לחם עם ההתנחלויות ממזרח לירושלים באזור מעלה אדומים וממזרח לרמאללה. עד כה נסללו החלק הדרומי והחלק המרכזי של הכביש, אך החלק הצפוני שעלותו מוערכת בקרוב למיליארד ₪, עדיין לא החל להיבנות. צו ההפקעה הוא חלק מההכנות הנדרשות כדי לסלול את החלק הצפוני. בנוסף מסתבר כי בחודש מארס השנה נפתח בעיריית ירושלים תיק בקשה להיתר בניה לצורך סלילת המנהרות והגשרים שבצד "הירושלמי" של הכביש. הליך הוצאת ההיתר צפוי לארוך כמה חודשים לפחות.
ככל הידוע לשלום עכשיו עד כה משרד התחבורה לא אישר את העברת הכספים להתחלת העבודות (למעלה מ-900 מיליון ₪), אך נדמה שההכנות לסלילה נמשכות במלוא המרץ כדי שאפשר יהיה להתחיל בסלילה בשעת הכושר כשהתקציב יאושר.
אם כביש הטבעת המזרחי יושלם הוא יביא באופן מיידי לפיתוח מואץ של ההתנחלויות באזורים שבלב הגדה המערבית. חשוב לציין כי הכביש לא יוכל לשמש את האוכלוסיה הפלסטינית (מלבד את תושבי ירושלים הפלסטינים) כי הוא עובר בתוך השטח שסופח לירושלים ובתוך גדר ההפרדה, והכניסה אליו היא רק דרך מחסומים.
שלום עכשיו: זהו כביש אסטרטגי שנועד להביא לפיתוח מואץ בהתנחלויות, אך לפלסטינים, שמהם מפקיעים את הקרקע, לא תהיה גישה אליו. כשהמדיניות הישראלית בשטחים היא לפתח תשתיות ובניה לאוכלוסיה אחת, על חשבון המשאבים של האוכלוסיה השניה, קוראים לזה אפרטהייד. הממשלה ממשיכה להוביל אותנו למציאות של מדינה אחת של אפליה ודיכוי.
רקע: כביש הטבעת המזרחי
כביש הטבעת המזרחי הוא פרוייקט תשתיות ענק שמקודם בשנים האחרונות. הוא מתוכנן להיות ציר עורק ראשי שמחבר בין החלק הדרומי של הגדה המערבית לבין צפונה. קיים צורך אדיר בציר אורך שכזה לפיתוח הפלסטיני בגדה המערבית, אך הכביש שסוללת ישראל חסום בפני הפלסטינים ע"י גדר ההפרדה שישראל הקימה סביב מזרח ירושלים, והוא עובר דרך שטחים שישראל סיפחה ב-1967 במזרח ירושלים. כך יוצא שהכביש נועד למעשה לשרת את המתנחלים בלבד, ובמידה מסויימת גם את תושבי ירושלים המזרחית. כל התחבורה הפלסטינית בגדה המערבית נאלצת להמשיך ולנסוע בכביש אחד ארוך ומפותל ממזרח לירושלים (ואדי נאר), דרך עיירות וכפרים בפקקים ועומסים שהולכים וגדלים.
סטטוס העבודות בכביש
כביש הטבעת המזרחי מחולק לשלושה חלקים עיקריים: החלק הדרומי, החלק המרכזי והחלק הצפוני. הממשלה שכרה את שירותיה של חברת מוריה, חברת בנייה בבעלות עיריית ירושלים שמתמחה בפרוייקטים תשתיתיים גדולים, לנהל ולבצע את הפרוייקט. במסמכים הממשלתיים והעירוניים הכביש מכונה גם "הכביש האמריקאי" (על שם כביש שהחל להיבנות בתקופה הירדנית ע"י חברה אמריקאית באזור ג'בל מוכבר שבו עובר חלק מכביש הטבעת המתוכנן).
החלק הדרומי ("כביש אמריקאי דרום") – כביש מאזור אום טובא והר חומה בדרום, לכיוון צור באהר וג'בל מוכבר, באורך כ-2.4 ק"מ. הכביש מתחבר ל"כביש ליברמן" כביש עוקף בית לחם שישראל סללה עבור המתנחלים באזור דרום מזרח בית לחם (ההתנחלויות תקוע, נוקדים ועוד). החלק הדרומי נפתח לתנועה לפני כשנה והוא נבנה בעלות של כ-150 מיליון ₪ מכספי תכנית החומש לפיתוח מזרח ירושלים שהקצתה הממשלה (החלטה 3790).
החלק המרכזי ("כביש אמריקאי מרכז") – מדובר בכביש באורך כ-3.3 ק"מ שחוצה את שכונת ג'בל מוכבר, בתוואי של כביש ישן וצר. הכביש עבר הרחבה ושידרוג משמעותיים ולאחרונה נפתח לתנועה. העירייה מקדמת תכנית בנייה בעייתית מאוד לאורך הציר שלא מאפשרת כמעט תוספת בנייה למגורים.
לחלק המרכזי מתוכננת חלופה שעוקפת את ג'בל מוכבר ממזרח. חברת מוריה פרסמה מכרזים לתכנון המפורט של החלופה (שמכונה במסמכי התכנית משום מה "עוקף צור באהר") באורך של כ-3.4 ק"מ של כביש מהיר עם גשרים, מנהרות ומחלפים. ביצוע החלק הזה של הכביש כרוך ככל הנראה בהזזה של גדר ההפרדה ויתכן שמשום כך נסללה בינתיים החלופה של הכביש העירוני בתוך ג'בל מוכבר.
עד כה הושקעו בחלק המרכזי כ-165 מיליון ₪ מכספי תכנית החומש לפיתוח מזרח ירושלים (החלטה 3790).
החלק הצפוני ("כביש אמריקי צפון") כולל "מנהרת שייח ענבר" – החלק הצפוני של כביש הטבעת המזרחי הוא החלק היומרני ביותר באורך של כ-3 ק"מ, מתוכם 1.6 ק"מ במנהרה מתחת לשכונות פלסטיניות, וכן שני גשרים. העלות של קטע זה מוערכת בלמעלה מ-900 מיליון ₪. בשנה האחרונה הסתיים התכנון המפורט של הכביש, בעלות של עשרות מיליוני ₪. השלב הבא הוא שלב הביצוע, והוא תלוי בהעברת התקציב הדרוש ע"י הממשלה.
במארס 2022 הוגשו מסמכי התכנון המפורט לעיריית ירושלים לצורך פתיחת תיק להיתר בניה, הליך שצפוי לקחת כמה חודשים, וכאמור ב-22/5/22 חתם ראש המינהל האזרחי על צו ההפקעה הדרוש לצורך החיבור הצפוני של הכביש למחלף זיתים. הגורמים הממשלתיים השונים משלימים את ההכנות הבירוקרטיות כך שברגע שתהיה שעת כושר פוליטית והכספים יאושרו, העבודות יוכלו להתחיל מיד.
קטע מתוך דו"ח סטטוס ביצוע החלטה 3790 של הממשלה, 2021
"הפקעה לצרכי ציבור" (ישראלי בלבד)
כאשר קיים צורך ציבורי בקרקע, החוק מאפשר למדינה להפקיע קרקעות פרטיות, ובעלי הקרקע זכאים לפיצוי כספי מהמדינה. במקרה של השטחים הכבושים, החוק הבינלאומי כמו גם הפסיקה הישראלית קובעים שאסור לישראל להפקיע קרקעות לשימוש ישראלים אלא רק אם גם התושבים הפלסטינים יכולים ליהנות מהן. לכן לא ניתן היה להקים התנחלויות בדרך של הפקעה לצרכי ציבור (אך המערכת המשפטית הצליחה למצוא לוליינות משפטית שמאפשרת דרכים אחרות להשתלטות על קרקע), וההפקעות שנעשות הן בדרך כלל לתשתיות של כבישים או מבנים הנדסיים לטובת כלל הציבור.
וכך מתוארת ההפקעה בנוסח הצו שהוציא ראש המינהל האזרחי:
"בתוקף סמכותי …. ולאחר ששוכנעי כי רכישת הבעלות במקרקעין הינה לטובת הציבור לשם הקמת כביש המכונה "הכביש האמריקאי צפון" באופן המספק מענה לצורך ציבורי, תחבורתי ובטיחותי … הנני מחליט בזה על רכישת הבעלות במקרקעין שיפורטו להלן …" (ההדגשה הוספה).
במקרה של ההפקעה לצורך כביש הטבעת המזרחי, התושבים הפלסטינים לא יוכלו ליהנות ממנו כי כאמור הכביש עובר בתוך השטחים שסופחו לישראל וממשלות ישראל אוסרות על פלסטינים את הכניסה לשטחה אלא בהיתרים מיוחדים. למעשה הכביש בשטח המפוקע נמצא "בצד הישראלי" של גדר ההפרדה, ולפלסטינים אין גישה אליו.
אם כן, "טובת הציבור" שבשמה מפקיע ראש המינהל האזרחי את הקרקע, היא טובת הציבור הישראלי בלבד, ולא הציבור הפלסטיני. לצערנו נסיון העבר מראה שהפקעות של שטחים לצורך כבישים שמובילים לתוך ישראל ולמעשה סגורים בפני פלסטינים, אושרו ע"י היועצים המשפטיים ואף ע"י בתי המשפט. כך היה במקרה של תוואי הרכבת מירושלים לת"א שעובר בחלקו בגדה המערבית; וכך במקרה של "מחלף בן ציון" שמחבר את בית חנינה עם כביש 50 ובמקרים אחרים.
בהקשר זה כדאי להזכיר את דברי השופט אהרון ברק בפסק הדין ג'מעיית אלאסכאן שעסק בהפקעת קרקע בשטחים הכבושים (בג"צ 393/82 – ג'מעית אסכאן אלמעלמון נ' מפקד כוחות צה"ל):
ראינו, כי שיקוליו של המפקד הצבאי הם בהבטחת האינטרסים הביטחוניים שלו באזור מזה והבטחת האינטרסים של האוכלוסיה האזרחית באזור מזה. אלה כאלה מכוונים כלפי האזור. אין המפקד הצבאי רשאי לשקול את האינטרסים הלאומיים, הכלכליים, הסוציאליים של מדינתו שלו, עד כמה שאין בהם השלכה על האינטרס הביטחוני שלו באזור או על האינטרס של האוכלוסיה המקומית. אפילו צורכי הצבא הם צרכיו הצבאיים ולא צורכי הביטחון הלאומי במובנו הרחב (בג"צ 390/79, בעמ' 17). אזור המוחזק בתפיסה לוחמתית אינו שדה פתוח לניצול כלכלי או אחר. כך, למשל, אין ממשל צבאי רשאי להטיל על תושביו של שטח מוחזק בתפיסה לוחמתית מסים, המיועדים אך לקופתה של המדינה, שמטעמה הוא פועל (בג"צ 69/81, בעמ' 271). על-כן אין הממשל הצבאי רשאי לתכנן ולבצע מערכת כבישים באזור המוחזק בתפיסה לוחמתית, אם מטרתו של תכנון זה ואם מטרתו של ביצוע זה הן אך להוות "דרך שירות" למדינתו שלו.
המימון לכביש – מכספים שהוקצו לפיתוח מזרח ירושלים הפלסטינית
החלטה 3790 – ב-13/5/18 החליטה ממשלת נתניהו על הקצאת 2.1 מיליארד ש"ח בחמש שנים ל"צמצום פערים חברתיים כלכליים ופיתוח כלכלי במזרח ירושלים". מדובר בהשקעה הממשלתית הכי גדולה במזרח ירושלים הפלסטינית. במסגרת ההחלטה הוקצו כספים רבים לתחבורה, לחינוך, לתעסוקה ולרווחה (להרחבה על החלטת הממשלה ראו כאן). מסתבר שסכומים נכבדים מהכספים שהוקצו נועדו לכביש הטבעת המזרחי. לפי הדיווח הממשלתי על סטטוס ההחלטה ב-2021 הושקעו בכביש הטבעת המזרחי 380 מיליון ש"ח.
אלא שכאמור, עיקר מטרתו של הכביש היא לשרת את המתנחלים, גם אם חלקים ממנו יכולים בהחלט לשרת את תושבי ירושלים ולהקל את המעבר בין השכונות הפלסטיניות באזור הדרומי של מזרח העיר. העובדה שמדובר בכביש שנועד לפיתוח ההתנחלויות נכתבה במפורש בדו"ח הסטטוס:
"הכביש האמריקני נועד להוות חלופה לכביש דרך חברון הפקוק, לחבר את שכונות מזרח ירושלים ולאפשר גישה מהירה לתושבי גוש עציון ומעלה אדומים לירושלים וממנה".
ובאחד ממסמכי התכנון של החלק הצפוני נכתב בפירוט גדול יותר על המטרה האמיתית של הכביש וההתנחלויות שהוא נועד לשרת: "מטרתו לאפשר גישה מ/אל דרום מערב העיר (תלפיות ומלחה), מ/אל יישובי הבקעה, מעלה אדומים, גבע בנימין והשכונות הצפוניות של העיר".
