טוען..

מתנחלים למען האפרטהייד: מתנחלים מנעו פתיחת כביש לפלסטינים

השבוע החלו עבודות מטעם הרשויות הישראליות לפתיחת ציר תנועה ששימש עד כה מתנחלים בלבד, לתנועת פלסטינים סמוך להתנחלות קידר ממזרח לירושלים. מתנחלים שהבחינו בעבודות חסמו את הכביש, הפגינו במקום באופן ממושך וזכו לתמיכה של פוליטיקאים מימין ובסופו של יום הציבו מחדש את החסימה (מפרידן) ומנעו את גישת הפלסטינים לכביש.

עו"ד מטעם ההתנחלות קידר שלח פניה דחופה לשר הביטחון שבה דרש לעצור את עבודות פתיחת הכביש והודיע על כוונה להגיש עתירה דחופה לבג"צ אם לא יהיה מענה בתוך 24 שעות.

שלום עכשיו: במשך 20 שנה נאלצים מאות אלפי כלי רכב פלסטינים לנסוע מדי יום בכביש איטי ועמוס בפקקים בעוד שלקומץ מתנחלים יש כביש מקביל פנוי. כאשר סוף סוף מחליטים לפתוח את הכביש לפלסטינים, מתנחלים מונעים זאת בכוח. הסיפור הזה הוא מיקרוקוסמוס של הכיבוש: הממשלה דואגת לנוחות החיים ולביטחון של המתנחלים, והפלסטינים הם תמיד אלה שמשלמים על כך את המחיר. אסור לממשלה להיכנע למתנחלים חצופים וקולניים שדורשים להמשיך את האפרטהייד.

הכביש העוקף לקידר – המפרידן שאותו מבקשים להסיר

רקע: דרך ראשית לפלסטינים ודרך להתנחלות קטנה

הדרך המסורתית והקצרה בין צפון הגדה המערבית לדרומה היתה עוברת באופן הסטורי בירושלים. מאז שנות ה-90 ישראל אוסרת על כלי רכב פלסטינים להיכנס או לעבור בירושלים, וביתר שאת מאז הקמת גדר ההפרדה בשנות ה-2000 המעבר סגור גם מבחינה פיסית בשל גדר ההפרדה. לכן נאלצים כל כלי הרכב הפלסטינים להקיף את ירושלים ממזרח, לנסוע דרך כביש "ואדי נאר" המפותל ולעבור דרך העיירות שלאורכו בהן גם העיירה אלעזריה.

בשנות ה-80 הוקמה ההתנחלות קידר מדרום מזרח לאלעזריה, והדרך אליה היתה עוברת, כמו כל הדרכים אז, בתוך העיירה אלעזריה. בשנת 2003 סללה ישראל כביש באורך כ-4 ק"מ שעוקף את אלעזריה, בעלות של מיליוני שקלים, על קרקעות שבחלקן הופקעו מידי פלסטינים. כביש זה נועד לשרת כ-600 מתנחלים שהתגוררו באותם ימים בקידר (כ-200 מכוניות). עד היום משמש הכביש את המתנחלים בלבד ועל אף שהוא עובר בצמוד לכביש "ואדי נאר", הקפידה ישראל לסגור כל מעבר בין הכבישים.

כיום מתגוררים בקידר כ-1,600 תושבים, והדרך שלהם, שעוקפת את אלעזריה אל הכביש הראשי לוקחת כ-6 או 7 דקות נסיעה בכל שעות היום. לעומת זאת, הדרך שאותה נאלצים לנסוע עשרות ואולי אף מאות אלפי כלי רכב פלסטינים מדי יום, אורכה כ-5 ק"מ ובחלקה עוברת בין הבתים הצפופים של אלעזריה, והיא אורכת כ-12 דקות ללא עומס וכ-20 דקות בשעות העומס הארוכות.

כביש "ואדי נאר" שהיה כביש צדדי, מפותל מאוד עם עליות וירידות חדות, הפך בשל המדיניות הישראלית לעורק התחבורה הפלסטיני היחיד מצפון לדרום. אין אף כביש מקביל אחר שבו ניתן לעבור מצפון הגדה לדרומה. בשל כך הוא נתיב פקוק ברוב שעות היום, עם אתגרים בטיחותיים. למרות זאת, ממשלת ישראל לא דאגה לצרכי הפלסטינים, לא טיפלה בכביש שרוב רובו עובר בשטח סי שבשליטה ישראלית מלאה, ולא סללה לו אלטרנטיבות.

בשל המצוקה הגדולה ועומסי התנועה שפוגעים קשות בכלכלה הפלסטינית, התגייסו מדינות תורמות, ובעיקר ארה"ב לממן שידרוג והרחבה של כביש "ואדי נאר", כמו גם כבישים אחרים, וכעת יש בו שני נתיבים, אך עדיין אין הוא הולם את כל צרכי התחבורה הגדלים של הפלסטינים. כך יצא, שממשלת ישראל יכולה להרשות לעצמה לפגוע במרקם החיים הפלסטיני, מטעמי התנחלות או מטעמי ביטחון, ומי שמשלם על כך הם משלמי המיסים של מדינות זרות.

גם במובן הזה הסיפור של הכביש הוא מיקרוקוסמוס של הכיבוש: ישראל פוגעת באופן יומיומי בכלכלה הפלסטינית, מונעת פיתוח, אוסרת בנייה (במקרה של עזה מפגיזה והורסת תשתיות), ומי שמשלם על כך, ולמעשה מאפשר זאת, הן המדינות התורמות.

 

טענות המתנחלים: פגיעה בביטחון

המתנחלים טוענים שפתיחת הכביש לתנועת כלי רכב פלסטינים היא סכנה בטחונית ובטיחותית. לדבריהם, הכביש לא בנוי לעומסי התנועה שצפויים בו, וגם עצם העמידה בפקק בסביבה פלסטינית עלולה להיות מסוכנת. התירוץ הביטחוני היה גם העילה של ישראל למנוע את פתיחת הכביש לפלסטינים במשך כל השנים שחלפו מאז סלילתו.

אלא שהאמת היא שאותם מתנחלי קידר נוסעים בכביש אחר, משותף להם ולתנועה פלסטינית, מירושלים לכיוון מעלה אדומים. רק בכניסה לאלעזריה, הכביש לקידר הופך לכביש למתנחלים בלבד. בכביש למעלה אדומים נוסעים עשרות אלפי כלי רכב פלסטינים ואלפי כלי רכב ישראלים מדי יום ואין בו תקריות בטחוניות מיוחדות. אפילו התחבורה הציבורית למעלה אדומים, בניגוד לתחבורה הציבורית ברוב ההתנחלויות, מעולם לא היתה באוטובוסים ממוגנים, ככל הנראה מפני שלא היה צורך בכך.

ההשלכות האמיתיות של פתיחת הכביש על מתנחלי קידר הן בעיקר בשני מישורים:
בעומס התנועה – ייתכן שכמות כלי הרכב בכביש אכן תכביד על התנועה ותאט אותה;
בתחושת המתנחלים – במכתב ששלחו תושבי קידר לשר הביטחון הם מלינים על כך שהכביש יפגע, בין השאר, ב"תחושת הביטחון" שלהם. אכן, במשך שנים ארוכות הם הורגלו לנסוע בכביש הזה ללא פלסטינים לצדם, וכעת התחושה שלהם תשתנה.

הסיפור של הכביש העוקף להתנחלות הקטנה קידר הוא כאמור דוגמא לכיבוש כולו: ישראל מתנחלת בתוך השטח הפלסטיני ועושה הכל כדי לא להרגיש שהיא בפלסטין.

שלט של ה-USAID, בסמוך לכביש ואדי נאר