ב-31/10/24 אישרה הממשלה את "התכנית הכלכלית לשנת 2025 – שינויים מבניים" המכונה גם "חוק ההסדרים". חוק ההסדרים הוא למעשה מסמך שמכיל שורה של תכניות ממשלתיות ורפורמות שנועדו להקטין את ההוצאה התקציבית ולאפשר לממשלה לממש את מדיניותה הכלכלית. חלק מהתכניות שבחוק ההסדרים דורשות תיקוני חקיקה והם יובאו לאישור הכנסת יחד עם הצעת התקציב, אך שאר התוכניות נכנסו לתוקף כהחלטת ממשלה מ-31/10/24. בישיבת הממשלה התקבלו רוב התכניות שבטיוטת חוק ההסדרים בשינויים קלים שבאים לידי ביטוי בהחלטות הממשלה שפורסמו ויופיעו בתיקוני החקיקה שיובאו לכנסת.
בין השינויים שמבקשת הממשלה להעביר נכללות גזירות כלכליות מרחיקות לכת שפוגעות בשכבות המוחלשות, אך לצדן גם שורה של צעדים שנועדו להעמיק את האחיזה הישראלית בשטחים הכבושים ולקדם סיפוח. בין השאר כוללת הצעת חוק ההסדרים את הנושאים הבאים:
1. הקמת תחנות כוח ושדות סולאריים ישראליים בשטחים הכבושים.
2. הקמת רשויות תחבורה מטרופוליניות – הכנה לסיפוח תחבורתי.
3. העמקת גביית הכספים בתמורה לקרקעות – רק לא בהתנחלויות.
4. הגדלת מספר התקנים לסטודנטים לרפואה – באופן ניכר לאוניברסיטת אריאל.
שלום עכשיו: תחת המעטה של רפורמות תקציביות הממשלה מכניסה בדלת האחורית והרחק מהדיון הציבורי מהלכי סיפוח מרחיקי לכת. ממשלת נתניהו מעוניינת להמשיך את המצב הקיים של סכסוך מדמם בלתי פוסק ולמנוע כל סיכוי לעתיד של הסדר ושל שלום.
1. הקמת תחנות כוח ושדות סולאריים ישראליים בשטחים הכבושים
תחת הכותרת: "קידום הביטחון האנרגטי של משק החשמל הישראלי" החליטה הממשלה להקים תחנות כוח ושדות סולאריים בשטחים הכבושים. בכך תגדיל ישראל את הניצול של השטחים הפלסטינים לטובתה ותגדיל את התלות של הפלסטינים בה, וגם את התלות הישראלית בתשתיות בגדה המערבית.
א. הקמת שתי תחנות כוח ישראליות בגדה המערבית
הממשלה החליטה להקים שתי תחנות כוח ישראליות ולקדם תכנון של תחנות כוח נוספות בגדה המערבית. לצורך כך יפורסמו מכרזים שיציעו ליזמים פרטיים את הזכויות לבנות את תחנות הכוח ולייצר חשמל. כדי להפעיל את תחנות הכוח תיבנה תשתית להובלת גז טבעי ממאגרי הגז שבים התיכון אל הגדה המערבית לתחנות הכוח שייבנו.
כיום הרשות הפלסטינית רוכשת מישראל את רוב החשמל שמשמש את הפלסטינים בגדה המערבית. במקום לאפשר ליזמים פלסטינים להקים תחנות כוח שיפתחו את הכלכלה הפלסטינית ואת פוטנציאל העצמאות שלה, הממשלה מקימה תחנות כוח ישראליות שייצרו חשמל שחלקו יימכר לפלסטינים וחלקו ישמש את ישראל.
יש לציין שהממשלה מודעת לכך שהדין הבינלאומי אוסר על הקמת תשתיות ישראליות בשטחים הכבושים. חוות הדעת המשפטית שצורפה להחלטה מכירה בכך אך מציעה אקרובטיקה משפטית לפיה אפשר לומר שהפלסטינים יהנו מתחנות הכוח האלה כי הם ממילא קונים את החשמל שלהם מישראל, ולא עוד אלא שהם יהנו מירידת מחירי החשמל בעקבות התחרות שתיווצר בין תחנות הכוח.
ב. הקצאת 2,000 דונם בגדה המערבית ליזמים להקמת שדות סולאריים
הממשלה מתכוונת לאפשר למתנחלים וליזמים ישראלים להקים שדות חשמל סולארי על שטח עצום של 2,000 דונם (שטח גדול יותר משטחה של עיר קטנה כמו קרית ביאליק, או כוכב יאיר) בגדה המערבית. שטחים אלה לא חייבים להיות מרוכזים בשדה סולארי אחד גדול, והם יכולים להיות בשטחים קטנים יותר בכמה מקומות בגדה המערבית. יש לציין שנכון להיום, לפי נתוני כרם נבות, יש בהתנחלויות שדות סולאריים על פני כ-925 דונם, רובם בבקעת הירדן (בנוסף על מתקנים סולאריים שמותקנים על גבי גגות של מבנים).
יש לציין שלצד פיתוח השדות הסולארים הישראלים, ישראל לא מאפשרת לפלסטינים לפתח שדת סולאריים עצמאיים בשטח C, ובאזורי A ו-B הם מוגבלים לשדות סולאריים לאספקת חשמל מקומית בלבד בגלל הצורך להתחבר לרשת החשמל הישראלית, שבשליטת ישראל.
להרחבה על תחנות הכוח והשדות הסולארים המתוכננים – ראו כאן.
2. הקמת רשויות תחבורה מטרופוליניות – הכנה לסיפוח תחבורתי
הממשלה החליטה על הקמת רשות תחת משרד התחבורה שתנהל את התחבורה הציבורית במטרופולינים שונים. המטרופולינים המוצעים אינם כוללים את השטחים הכבושים, אך יחד עם זאת, סעיף 2(יז) קובע כי הרשות תוכל להוסיף לניהולה גם קווים שעוברים באזורים סמוכים לרשות המטרופולינית. סעיף זה מאפשר לכאורה לכלול תחת הניהול המטרופוליני הישראלי גם קווי תחבורה בהתנחלויות, בעיקר בסמוך למטרופולין ירושלים.
יתר על כן, ההצעה מבקשת באופן מפורש לכלול בעתיד גם התנחלויות תחת רשות התחבורה המטרופולינית של ירושלים. כך קובע סעיף 7 להצעה: "להטיל על משרד התחבורה, משרד האוצר, משרד הפנים, משרד המשפטים ומשרד הביטחון לבחון מתווה משפטי לתחולת ההסדרים המטרופוליניים גם ביחס לרשויות מקומיות ביהודה ושומרון המהוות חלק ממטרופולין ירושלים בהיבט התחבורתי".
כלומר הממשלה מצהירה כאן על כוונתה לעשות סיפוח גם בתחום התחבורתי ולמצוא את האקרובטיקה המשפטית שתאפשר לנהל התנחלויות בשטח כבוש במינהלת תחבורתית אחת עם ישובים בתוך ישראל. בחוות הדעת של היועמ"ש של משרד הביטחון שצורפה להחלטה נכתב כי יש "מורכבות משפטית מסויימת" בעניין זה משום שבתחום ישראל פועלות רשויות התחבורה מכוח החוק הישראלי בעוד שבגדה המערבית הן פועלות מכוח החוק החל בשטחים ותחיקת הביטחון. למעשה, רומז יועמ"ש משרד הביטחון לכך שצירוף התנחלויות לרשות המטרופולונית יהווה סיפוח, שמחיל את החוק הישראלי על השטח הכבוש.
אך היועמ"ש גם מצביע על מתווה לפתרון משפטי לבעיה. היועמ"ש מציע כי במקום שהרשות המטרופולונית תפעיל באופן ישיר את התחבורה בהתנחלויות, היא תתבסס "על מערך הסכמי לצורך מתן שירותים" כך שהיא "תשכור" שירותים מהמינהל האזרחי כדי להפעיל את מערכת התחבורה בהתנחלויות.
בניית כביש הטבעת המזרחי במזרח ירושלים
3. העמקת גביית התשלום על הקרקעות – רק לא בהתנחלויות
הממשלה החליטה על שורה של צעדים להעמקת גביית התשלומים על הקרקעות, ולהבטיח שרשות מקרקעי ישראל תגבה חובות ודמי שימוש בקרקעות מדינה שמוערכים בכמיליארד ₪.
ההחלטה עוסקת אך ורק בקרקעות בתוך ישראל בעוד שהמצב ברוב רובן של ההתנחלויות, שהקרקעות בהן מנוהלות ע"י החטיבה להתיישבות, הוא שהמדינה לא גובה אפילו שקל אחד ממתנחלים על הקרקעות שבהן הם מתגוררים, מנהלים עסקים או מעבדים בחקלאות (רק בכ-13 התנחלויות שמנוהלות ע"י הממונה על הרכוש הממשלתי ולא ע"י החטיבה להתיישבות כן גובים תשלום על הקרקע). בדרך זו המדינה מאפשרת ליזמי הבנייה בהתנחלויות כמו אמנה יחד עם ההתנחלויות עצמן, לשלשל לכיסם את ערך הקרקע. ההפסד הכספי מאי גביית דמי החכירה ממתנחלים הוערך בדו"ח מבקר המדינה עוד בשנת 2013 במאות מיליוני שקלים, כך שסביר להניח שכיום ההפסד כבר עולה על מיליארד ש"ח.
ממשלה שמבקשת למצוא כל מקור כספי אפשרי כדי לעמוד באתגרים הכלכליים העצומים שניצבים בפני ישראל, צריכה להתחיל לגבות את הכספים שהיא מחוייבת לגבות לפי החוק, ולא להמשיך לאפשר את ההפקרות שמתקיימת בשטחים בכל הקשור בניהול הקרקעות.
מבקר המדינה מתח ביקורת חריפה על כך בשני דוחות ביקורת (דוח 56א משנת 2005, ושוב בדוח 63ב משנת 2013) ואף העביר את ממצאיו לטיפול היועמ"ש לממשלה וקבע כי:
"הממונה [על הרכוש הממשלתי והנטוש] לא החתים על חוזי חכירה את המתיישבים המתגוררים ביישובים שהקימה באיו"ש החטיבה להתיישבות, וזאת מאז הקמתם של יישובים אלה, אף שהדבר מתחייב מהצו בדבר רכוש ממשלתי, והוא לא גבה מהם דמי-חכירה. עובדה זו לא רק שהביאה לכך שנגרם הפסד כספי גדול לקופת האזור, שהוערך על ידי הממונה במאות מיליוני ש"ח, אלא שהיא גם אינה מאפשרת ליחידות המנהא"ז, ובראשן יחידת הממונה לקיים ניהול ופיקוח ראויים על אדמות מדינה באיו"ש. […] מדובר בכשל מהותי שנמשך לאורך שנים רבות של כל הגורמים הנוגעים לנושא זה.
יש לציין כי כספים הנגבים על שימוש בקרקעות בשטחים הכבושים אמורים לשמש לניהול השטחים בלבד.
4. הגדלת מספר התקנים לסטודנטים לרפואה – באופן ניכר לאוניברסיטת אריאל
יש לשים לב לכך שבהחלטת הממשלה על "ייעול כוח האדם הרפואי במערכת הבריאות והתמודדות עם המחסור הצפוי", הממשלה מתכוונת להגדיל באופן ניכר את מכסות הסטודנטים לרפואה, ובמיוחד ב"אזור תל אביב, מרכז ואריאל". באזור זה פועלות שתי אוניברסיטאות לרפואה: תל אביב (עם מספר הסטודנטים לרפואה הגדול בארץ) ואריאל, שלה יש פוטנציאל גדילה משמעותי. מספר המכסות באזור זה אמור לעלות מ-375 מכסות בשנת 2024 ל-689 מכסות ב-2027 (תוספת של 314 מכסות לעומת תוספות של 32 באזור בארץ שבע, 15 בירושלים, 158 בחיפה, ו-42 באזור הצפון). מכסות אלה באות גם עם הגדלת תקציב לאוניברסיטאות שבהן לומדים התלמידים.
נזכיר שאוניברסיטת אריאל נמצאת בלב הגדה המערבית אך לא משרתת את תושבי הסביבה הפלסטינים אלא את תושבי ישראל באופן כמעט בלעדי. קיומה של פקולטה לרפואה בהתנחלות מעמידה בסכנה את היכולת של מוסדות רפואה ישראלים ליהנות משיתופי פעולה בינלאומיים, החיוניים במיוחד בתחום הרפואי. סובלנותם של מוסדות בינלאומיים כלפי המשך הכיבוש הישראלי והנכונות לשתף עמו פעולה הולכת ומתקצרת, במיוחד אחרי חוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק מיולי האחרון.
הפגנת שלום עכשיו נגד הפיכת מכללת אריאל לאוניברסיטה, 2012