הקבינט החליט אמש על הקצאת 335 מיליון ש"ח לבניית כביש בין אלעזריה לבין א-זעיים, שמכונה "כביש מרקם חיים" או "כביש הריבונות". בפועל סלילת הכביש תייצר מערכת כבישים נפרדת לישראלים ולפלסטינים (כביש אפרטהייד), שתאפשר לישראל לסגור בפני פלסטינים מרחב עצום בלב הגדה המערבית ע"י הסטת התנועה הפלסטינית לציר עוקף מיוחד, ולספח את כל מרחב מעלה אדומים לישראל ולבנות את E1. מסיבה זו כינה אותו בשעתו שר הביטחון נפתלי בנט "כביש הריבונות". במינהל האזרחי הכביש מכונה "כביש מרקם חיים" כי הוא נועד לאפשר לפלסטינים לקיים מרקם חיים אחרי שישראל תסגור בפניהם את המרחב כולו.
בנוסף החליט הקבינט על הקצאת 10 מיליון ש"ח לתכנון כביש מאזור בית לחם לכיוון יריחו (המכונה "כביש 80 החלופי"), שיאפשר תנועת פלסטינים מדרום הגדה לכיוון יריחו וירדן אחרי שישראל תסגור את מרכז הגדה לפלסטינים. יש לציין כי מדובר בשלב ראשוני בלבד של הכנת תכניות.
שלום עכשיו: אין כאן שום רצון לשפר את התחבורה הפלסטינית אלא רק לאפשר סיפוח של שטח עצום של כ-3% מהגדה המערבית לישראל. אין סוף לציניות של הממשלה שמבקשת לבנות את הכביש מתקציב שנגבה מפירות השליטה הישראלית בשטחים ומיועד לפי חוק, לטובת הפלסטינים. אלה חדשות רעות מאוד לישראל, שמשמען עלול להיות חיסול האפשרות לסיום הסכסוך ולפתרון של שתי מדינות של שני עמים.
רקע
בחודש מרס, 2020, כאשר נפתלי בנט כיהן כשר הביטחון הוא אישר קידום כביש לפלסטינים בלבד בין הישובים הפלסטינים אלעזריה וא-זעיים ממזרח לירושלים. הכביש מוגדר ככביש "מרקם חיים" לפלסטינים, והוא נועד לאפשר תנועת כלי רכב פלסטינים מדרום הגדה לצפונה, מבלי לעבור בתוך "גוש ההתנחלויות מעלה אדומים". נכון להיום התנועה הפלסטינית מדרום הגדה לצפונה נוסעת ממזרח לבית לחם לכיוון אבו דיס ואלעזריה, ומשם פונה מזרחה לאורך ההתנחלות מעלה אדומים ולאחר מכן פונה צפונה לכיוון חיזמה ומשם לרמאללה. מכיוון שזהו הכביש היחיד שקיים ממזרח לירושלים, ישראל לא יכלה עד היום לבנות את גדר ההפרדה המתוכננת מסביב ל"גוש מעלה אדומים", כי לפלסטינים אין שום כביש שיאפשר להם לעקוף את גוש ההתנחלויות שחותך, למעשה, את הגדה המערבית לשניים: חלק צפוני וחלק דרומי.
יצירת מערכת כבישים נפרדת לישראלים ולפלסטינים תאפשר למערכת הביטחון לסגור את מרחב מעלה אדומים בפני פלסטינים גם מבלי לבנות את גדר ההפרדה המתוכננת שם. כך אפשר יהיה גם לבטל את מחסום א-זעיים שבין מעלה אדומים לירושלים ולהזיזו מזרחה אל מחוץ למרחב מעלה אדומים (ליד אתר השומרוני הטוב), מזרחית להתנחלות כפר אדומים. הסרת המחסום תאפשר למתנחלי מעלה אדומים והסביבה תנועה רציפה לירושלים ללא בדיקות ביטחוניות וללא פקקים, וללא תחושה שהם מתגוררים מחוץ לשטחי מדינת ישראל.
המטרה: אפרטהייד והפרדה בשטח
בהודעה שפרסם ראש עיריית מעלה אדומים לפני כמה שנים, הוא חושף, באופן מפורש ובלי לשון דיפלומטית, את המטרות האמיתיות של הכביש: לאפשר סגירה של מרחב עצום במרכז הגדה המערבית בפני פלסטינים ע"י הסטת התחבורה הפלסטינית לציר עוקף מיוחד, והפיכת המרחב לחלק אינטגרלי מישראל.
הודעת ראש עיריית מעלה אדומים היא הזדמנות נדירה לפגוש בניסוח מפורש ובוטה את מדיניות ההפרדה (שלא לומר אפרטהייד) שמאחורי התכנית ואת הכוונה האמתית של ישראל לגרוע מהמרחב הפלסטיני את השטח המרכזי בלב הגדה:
מבחינת השינויים בשטח אומרת ההודעה כי הכביש "יביא לסגירת הכניסה לעזריה מכיוון העיר [מעלה אדומים], יקדם את הזזת גדר הביטחון בינינו לבין עזריה ויאפשר את העתקת מחסום א-זעים לכיוון מישור אדומים". – כלומר, מעלה אדומים תופרד פיסית מהמרחב הפלסטיני ע"י גדר, וכך לא יהיה עוד צורך במחסום שנמצא כיום בין מעלה אדומים לבין ירושלים כדי למנוע כניסת פלסטינים לישראל. המחסום יעבור מזרחה כך שתושבי מעלה אדומים לא יצטרכו לעבור במחסום מדי יום בדרכם לירושלים, ולפלסטינים לא תהיה גישה למרחב שבין ירושלים למעלה אדומים ואף מזרחה ממנה.
"מדובר בכביש נפרד לפלסטינים באזור E1 שמטרתו להפריד את הרצף התחבורתי בין האוכלוסייה הפלסטינית והישראלית באזור, כך שתתאפשר תנועת כלי רכב פלסטינים מבלי שיעברו בתוך גוש מעלה אדומים, ליד יישובים יהודים." – כלומר מטרת הכביש היא להפריד בין התנועה הפלסטינית שתיסע בכביש אחד, לבין הישראלים ו"הישובים היהודיים" שיסעו בכבישים אחרים במרחב נפרד. הפלסטינים לא יוכלו אפילו לעבור בתוך מה שמכונה "גוש מעלה אדומים".
ההודעה ממשיכה ומסבירה את ההשלכות המדיניות של הכביש: "במישור המדיני, הכביש יחבר את ירושלים ומעלה אדומים ויאפשר בנייה בהתיישבות היהודית באזור E1."
הפגיעה בקהילות פלסטיניות
הכביש ימיט מכה אנושה על כל המרחב של מרכז הגדה המערבית, ועל עשרות הקהילות הבדואיות שבמרחב גוש מעלה אדומים כמו קהילת חאן אלאחמר. קהילות אלה ינותקו מכל שאר הגדה המערבית, ולמעשה לא תהיה אליהן גישה עם רכב. המשמעות עלולה להיות גירוש בפועל של כל הקהילות הפלסטיניות מהמרחב.
מעבר לכך, ישנה גם פגיעה ישירה יותר בקהילות שמתגוררות בסמוך לתוואי הכביש. קהילות ואד ג'מאל וג'בל באבא, בהם מתגוררים מאות פלסטינים, ינותקו מסביבתן על ידי הכביש, ולא ידוע כיצד יוכלו לחצות את הכביש שייבנה ולהגיע לבתיהן. מלבד זאת, תוואי הכביש עובר על בתים של קהילת צראעיה, שנמצאת באזור B, והמשמעות היא כי בתים אלה יהרסו. הריסת הבתים, כמו כל הסלילה, נעשית מכוח צווי תפיסה צבאיים, לפיהם הקרקע עוברת (באופן זמני) לידי הצבא והוא רשאי לפעול בה לצרכים בטחוניים (אין כאן עניין של דיני תכנון ובנייה).
התכנית של ממשלת ישראל: רצף תחבורתי במקום רצף טריטוריאלי
הכביש החדש נועד לאפשר לפלסטינים לחצות את "גוש מעלה אדומים" מבלי להיכנס אליו, מתחת לתוואי הגדר, לאורך חומת הפרדה ומבלי להיכנס לצד "הישראלי" של הגדר, כמו במעין מנהרה. המשמעות היא שברגע שייסלל הכביש, ישראל תוכל לטעון שהבניה ב-E1, והבניה של גדר ההפרדה סביב "גוש מעלה אדומים" לא מבתרת את הגדה, כי יש לפלסטינים יש ציר תחבורתי אלטרנטיבי. טענה זו, כמובן, מופרכת משום שחוט דק של כביש שמחבר בין חלקים טריטוריאליים נפרדים ("רצף תחבורתי") אינו עונה על הצורך ברצף טריטוריאלי שיענה לצרכי הפיתוח והקיום של מזרח ירושלים והמטרופולין הפלסטיני. ללא השטחים הללו, לא תוכל לקום ולשגשג מדינה פלסטינית עצמאית, ולכן לא ניתן יהיה להגיע לפתרון של שתי מדינות. להרחבה על המשמעות של הבניה ב-E1 ו"גוש אדומים" – ראו ההתנגדות של שלום עכשיו ועיר עמים לתכניות ב-E1.
הפתרון של שתי מדינות תלוי באפשרות להקים מדינה פלסטינית בת קיימא לצד ישראל. לב המדינה הפלסטינית העתידית מבחינה גאוגרפית, כלכלית, ותרבותית הוא במטרופולין שבין רמאללה, מזרח ירושלים ובית לחם. שטחי הפיתוח הפוטנציאליים היחידים שנותרו למטרופולין זה הם השטחים שממזרח לירושלים, באותו אזור שבו ישראל מבקשת לבנות את ההתנחלות E1 וליצור רצף טריטוריאלי ישראלי מירושלים מזרחה שיבתר את הגדה המערבית לשניים.
מסלול עוקף תכנון
הכביש המתוכנן מוגדר כ"כביש בטחוני". התירוץ לבנייתו הוא הרצון לבנות את גדר ההפרדה מסביב לגוש ההתנחלויות מעלה אדומים, שמוגדר כצורך בטחוני, וכנגזרת מהצורך הזה, קיים הצורך לסלול כביש שיאפשר את המשך "מרקם החיים" של הפלסטינים ונסיעה מצפון לדרום הגדה. בתור כביש בטחוני, הוא לא מובא לאישור תכנוני במועצת התכנון העליונה של המינהל האזרחי ולציבור לא ניתנת הזדמנות לערער עליו, כמו בהליך תכנוני מסודר.
הסיבה לכך היא ככל הנראה משום שבאופן רשמי, למדינת ישראל אין בכלל סמכות לתכנן את הכביש הזה כי חלקים נכבדים ממנו עוברים בשטחי B (ראו מפה), שלפי הסכם הביניים עם הפלסטינים מ-1995, סמכויות התכנון בו נתונות לרשות הפלסטינית בלבד. כדי לעקוף זאת, בחרו במשרד הבטחון להגדיר את הכביש ככביש בטחוני. הקרקעות שנלקחות לצורך סלילתו לא עוברות הליך של הפקעה לצרכי ציבור, אלא הליך של צו תפיסה צבאי, וכאמור, ההליך התכנוני נעשה במחשכים.