טוען..

אחרי למעלה מ-20 שנות מאבק משפטי בית המשפט הכריע ומתנחלים ייכנסו לבית משפחת סיאם בסילוואן

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה השבוע את הערעור שהגישה משפחת סיאם מסילוואן וקבע כי המשפחה תפונה מדירתה ומחנות סמוכה לטובת מתנחלי עמותת אלע"ד. הפינוי הצפוי לא יהיה עוד ניצחון רגיל של העמותה החזקה והעשירה על משפחה פלסטינית פשוטה שמצאה עצמה נאבקת במאבק משפטי ארוך, מתיש ומרושש על ביתה; הפעם מדובר בניצחון מוראלי וסמלי על אחד מהמנהיגים המרכזיים של סילוואן, ג'וואד סיאם, עובד סוציאלי שהקים מרכזים קהילתיים לילדים ולמשפחות בסילוואן, הנחשב לאחד מעמודי התווך של הקהילה והתושבים המסייע להם מול הלחצים של המתנחלים והשלטונות.

בית המשפט פסק כי מתנחלי אלע"ד, שהצליחו להשתלט על 3/4 מהנכס, יקבלו דירה אחת, שבה מתגוררת כיום גרושה עם ארבעת ילדיה שייאלצו להתפנות מהבית, וכן חנות קטנה ואת חצר הבית. ג'וואד סיאם ומשפחתו ימשיכו להתגורר בחלק השני של הנכס, עם קיר משותף עם המתנחלים.

עמותת אלע"ד ניסתה להשתלט על נכסי משפחת סיאם עוד מתחילת שנות ה-90' בנסיונות רכישה שונים שנדחו ע"י בתי המשפט. בסופו של דבר, אחרי ששה הליכים משפטיים ארוכים, מתישים ויקרים, הצליחה העמותה לשכנע את בית המשפט כי בבעלותה חלקים מהבית וכי ניתן לחלק את הנכס בפועל כך שתהיה לה דריסת רגל בבית.

על הנסיונות הקודמים של עמותת אלע"ד לרכוש את בית סיאם – ראו כאן.

שלום עכשיו: ההתנחלות בסילוואן לא רק פוגעת בסיכוי לשלום ומזיקה ליציבות בירושלים אלא היא גם אכזרית ומרושעת. מתנחלי עמותת אלע"ד מנצלים את כוחם ואת כספם הרב כדי להתיש ולרושש את המשפחות הפלסטיניות בהליכים משפטיים כדי שייאלצו להסכים למכור להם בתים, והם ימשיכו בהליכים משפטיים עד שינצחו. בדרך הזאת הם גם תורמים להחלשת החוסן הקהילתי של השכונות הפלסטיניות ומעודדים את ההתפוררות החברתית במזרח ירושלים.

הסיוע של האפוטרופוס לנכסי נפקדים – מפונה מהבית של סבתה כי אמה נחשבת "נפקדת"

בתחילה טענה עמותת אלע"ד כי הצליחה לרכוש את כל הדירה של הסבתא של המשפחה, מרים סיאם המנוחה. לטענת אלע"ד, הסבתא, שהיו לה שמונה ילדים (שלושה בנים וחמש בנות), העניקה לפני מותה את כל זכויותיה לשלושת הבנים, והעמותה רכשה את הזכויות הללו מהם. בית המשפט דחה את הטענה וקבע כי המסמך שהציגו המתנחלים בעניין זה אינו תקף (שלא לומר מזוייף).

לאחר מכן, בתביעה נוספת שהגישה העמותה, הציגה אלע"ד מסמך לפיו חמש הבנות ויתרו לשלושת הבנים על כל זכויותיהן בנכס, כך שבידי אלע"ד מלוא הזכויות בנכס, אותן רכשה משלושת הבנים. בית המשפט דחה גם את הטענה הזאת וקבע כי הנכס של הסבתא שייך לכל שמונת ילדיה-יורשיה באופן שווה, וכל שהמתנחלים הצליחו לרכוש משלושת הבנים הוא שלושה חלקים מתוך שמונה.

אך בזה לא הסתיים הסיפור. בשלב הזה נכנס לתמונה האפוטרופוס לנכסי נפקדים. הסתבר ששתיים מהבנות מתגוררות בחו"ל (בירדן ובסעודיה) ולכן, לפי חוק נכסי נפקדים מ-1950, הן נחשבות "נפקדות" ונכסיהן עוברים לידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים.

בשנת 2003, כחלק מההליך שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי, הוציא האפוטרופוס לנכסי נפקדים תעודת נפקדות שקבעה כי 2/8 מהנכס עוברות לידי האפוטרופוס. במקביל הצליחה עמותת אלע"ד לרכוש מאחת הבנות גם את החלק שלה וביולי 2009 פסק בית המשפט המחוזי (ת"א 1544/99) כי חלוקת הבעלות בנכס היא כזאת:
4/8 – לעמותת אלע"ד (החלקים של שלושת הבנים והבת הנוספת שמהם רכשו).
2/8 – לאפוטרופוס לנכסי נפקדים (של הבנות "הנפקדות").
2/8 – לשתי הבנות הנותרות.

חשוב לציין כי בדירה של הסבתא מתגוררת כיום נכדתה, אלהאם סיאם, שהיא הבת של אחת הבנות הנפקדות. היא גרושה ומתגוררת בדירה עם ארבעת ילדיה.

בעקבות פסק הדין של בית המשפט המחוזי, הגישה עמותת אלע"ד את התביעה הנוכחית ובה דרשה לחלק את הנכס בפועל ולתת לה מחצית מהנכס. האפוטרופוס לנכסי נפקדים הודיע במהלך הדיונים כי אין לו עניין בנכס וכי הוא מוכן למכור אותו למרבה במחיר. המתנחלים ומשפחת סיאם התמודדו במכרז לרכישת החלק של האפוטרופוס, ובאופן לא מפתיע, עמותת אלע"ד זכתה כשהציעה לשלם למעלה מ-2 מיליון ₪.

בסוף ההליך השיגה אלע"ד 6/8 מהנכס: 3/8 שרכשה מהבנים; 1/8 שרכשה מבת אחת; ו-2/8 שמכר לה האפוטרופוס לנכסי נפקדים. במצב זה, פסק בית המשפט כי העמותה תקבל את הדירה, את החנות ואת החצר.

כך יצא שאלהאם סיאם, שמתגוררת בדירה של סבתה, שבמצב נורמלי היתה אמורה להיות אחת היורשות של הנכס (לפחות של 1/8 ממנו) נזרקת מהבית רק משום שאמא שלה נחשבת נפקדת והאפוטרופוס מכר את החלק שלה למתנחלים.

נציין גם שאחד הבנים של הנפקדת השניה מתגורר בירושלים. הוא הגיש בקשה לאפוטרופוס לנכסי נפקדים שישחרר לו את החלק שלו בנכס – אבל האפוטרופוס סירב והעדיף למכור אותו, במכרז, למתנחלים.

בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה שבה מתנחלי אלע"ד מצרפים את האפוטרופוס לנכסי נפקדים להליכים שונים בתביעותיהם נגד פלסטינים בסילוואן, במקרים שבהם ניתן על ידי כך להחליש את הזיקה של הפלסטינים לנכס, ולהכניס גורם נוסף שיוכל לקחת את הנכס או חלקים ממנו.

 

אחרית דבר

הסיפור של הנכסים בסילוואן הוא סיפור דוד וגולית. עמותה עתירת משאבים ונכסים (תקציב של קרוב ל-100 מיליון ₪ ונכסים שמוערכים בכ-372 מיליון ₪) מפעילה את מיטב עורכי הדין בתביעות ארוכות ומתישות נגד משפחות פלסטיניות קשות יום. משפחות שנאלצות להוציא מכספם ממון רב כדי לנסות להגן על הבית ולשלם לעורכי דין ולמומחים בהליך משפטי יקר, שבסופו הם נדרשות גם לשלם הוצאות משפט.

רשויות המדינה מצדן מסייעות למתנחלים בהשתלטות על הבתים. ההחלטה של האפוטרופוס לנכסי נפקדים להוציא תעודת נפקדות במקרה הזה היא תוצאה של מדיניות ממשלתית שנועדה לסייע להתנחלות במזרח ירושלים. לא תמיד זאת היתה המדיניות. ב-1968, לאחר שמזרח ירושלים סופחה לישראל, קבעה הממשלה מדיניות לפיה חוק נכסי נפקדים לא יופעל על נכסים מאוכלסים במזרח ירושלים. לאחר מכן, עם עליית הליכוד לשלטון מדיניות זו שונתה.

יש לציין עוד שבית המשפט העליון קבע ב-2015 (פס"ד חוסיין) כי חוק נכסי נפקדים הוא חוק בעייתי וכי לו היה נחקק היום היה נפסל מטעמים חוקתיים. ולא עוד אלא שאין להחיל אותו על נכסים במזרח ירושלים.

לתרומה למאבק של משפחת סיאם – לחצו כאן