משפחת שמאסנה המתגוררת בשכונת שייח' ג'ראח במזרח ירושלים, קיבלה בימים האחרונים מההוצאה לפועל צו פינוי שקובע כי עליה לפנות את ביתה עד 9 באוגוסט 2017, ואם לא תעשה זאת, היא תפונה בכוח.
מדובר במימוש של פסק דין שניתן באוגוסט 2013 שבו דחה ביהמ"ש העליון את הערעור של משפחת שמאסנה (רע"א 9383/12) וקבע כי המשפחה אינה דיירת מוגנת בבית, ולכן מותר לבעלי הבית לפנותה. בעלי הבית הם גורמים הקשורים במתנחלים שהצליחו לקבל את הבעלות בנכס על בסיס מימוש של "זכות השיבה" ליהודים (ראו להלן).
צו הפינוי שקיבלה משפחת שמאסנה מההוצאה לפועל
שלום עכשיו: "זהו חלק ממהלך גדול של הממשלה להקים התנחלויות בשייח ג'ראח, אחרי שלפני שבועיים אושרו ארבע תכניות להתנחלויות חדשות בשכונה, שיהפכו את פניה של השכונה ויהוו מכשול משמעותי לפשרה בירושלים. בימים רגישים אלה, כשהאלימות בירושלים מגיעה לשיאים, הממשלה יכולה ואף צריכה לעצור את פינוי המשפחה מביתה. הממשלה יכולה להימנע מלשלוח שוטרים לסייע בפינוי המשפחה, כפי שעשתה במקרים אחרים בעבר, ובכך לבלום את הפינוי".
נישול המשפחה מביתה על בסיס מימוש "זכות השיבה" ליהודים
הבית ששוכן בשכונת אום הארון (מכונה גם "נחלת שמעון") בשייח ג'ראח במזרח ירושלים, היה לפני 1948 בבעלות משפחה יהודית שנאלצה לעזוב את ביתה במלחמה כשהשטח עבר לידי הירדנים. בשנים שלאחר מכן, עד 1967, השכירה הממשלה הירדנית את נכסי היהודים בשכונה לתושבים פלסטינים בדיירות מוגנת ("דמי מפתח"). ב-1967, משכבשה ישראל את מזרח ירושלים, הועבר ניהול הנכסים לידי האפוטרופוס הכללי הישראלי. האפוטרופוס הכללי הישראלי המשיך את הסכמי השכירות של הפלסטינים שהתגוררו בנכסים הללו.
ב-1970 חוקקה הכנסת את חוק סדרי השלטון והמשפט שקובע שבמידה שהבעלים היהודים או יורשיהם דורשים זאת, על האפוטרופוס לשחרר את הנכס לידיהם. בכך נקבע העיקרון לפיו נכסים שהיו לפני 1948 של יהודים במזרח ירושלים, יוחזרו לבעליהם היהודים. זאת למרות העובדה שכל היהודים שהפסידו את נכסיהם במלחמה קיבלו מהמדינה פיצוי ודיור חלופי עוד ב-1948 (על פי רוב בשכונות הפלסטיניות שננטשו). ועוד חשוב לציין שהחוק לא מאפשר לפלסטינים, שלפני 1948 היו בבעלותם נכסים בתוך ישראל, לקבל אותם בחזרה.
מעורבות האפוטרופוס הכללי בנישול המשפחה
בתחילת 2009 הגיש האפוטרופוס הכללי תביעה נגד משפחת שמאסנה, בדרישה לפינוי הבית שבו מתגוררת המשפחה בשכירות מאז 1964. המשפחה נכנסה לגור בבית בתקופה הירדנית, ושילמה דמי שכירות לאפוטרופוס הירדני על נכסי אויב. אחרי 1967, המשיכה המשפחה להתגורר בנכס ושילמה את השכירות לאפוטרופוס הכללי הישראלי. בתביעה טען האפוטרופוס שהמשפחה לא נהנית ממעמד של דיירות מוגנת, וכי אין לו עניין להמשיך ולהשכיר לה את הבית. באופן חריג, ייצג את האפוטרופוס הכללי משרד עו"ד יצחק מינא, אשר עובד תדיר עם גורמים מתנחלים.
במהלך הדיון בתביעה התברר כי יורשי הבעלים היהודים יצרו קשר עם האפוטרופוס וביקשו לקבל לידיהם את הנכס. אך עוד לפני שהשלימו את כל הפרוצדורה הנדרשת לשם שחרור הנכס לידיהם, התחיל האפוטרופוס בתביעת הפינוי. כך יצא שמול משפחת שמאסנה, המתגוררת בבית הקטן בדוחק, ניצב גוף ממשלתי רב עוצמה, האפוטרופוס הכללי, המיוצג ע"י עורך דין של מתנחלים, שהתעקש כי על המשפחה לפנות את הנכס, כאילו בשם אינטרס ציבורי של האפוטרופוס הכללי, אך למעשה בגלל רצון היורשים הפרטיים.
שאלת הדיירות המוגנת
משפחת שמאסנה טענה כי היא נהנית ממעמד של דיירות מוגנת ולכן לפי חוק הגנת הדייר, בעל הבית לא רשאי להוציא אותם מהבית אלא אם כן הפרו את אחד מכללי הדיירות המוגנת המפורטים בחוק. כמעט כל התושבים הפלסטינים בשכונת אום הארון שוכרים את ביתם מהאפוטרופוס הכללי הישראלי במעמד של דיירים מוגנים, משום שחוק הגנת הדייר קובע שמי שהתגורר בשכירות בבית לפני 1968, נהנה ממעמד של דייר מוגן.
רק כשהוגשה תביעת הפינוי, גילתה משפחת שמאסנה שלטענת האפוטרופוס היא במעמד של שכירות רגילה, ולכן מותר לו להפסיק את החוזה עמה. מסתבר שהמשפחה שכרה את הבית ב-1964 בדיירות משנה ולא היה לה חוזה ישיר עם האפוטרופוס הירדני על נכסי אוייב שניהל אז את הנכס. משפחת שמאסנה הציגה לבית המשפט ראיות המעידות על כך שהמשפחה התגוררה בבית גם לפני 1968, אך בהיעדר חוזה פורמלי, החליט בית המשפט שהמשפחה לא נהנית ממעמד של דיירות מוגנת.
הסיוע שקיבלו המתנחלים מהאפוטרופוס הכללי
בית משפט השלום קבע כי על המשפחה לפנות את הנכס. בפסק הדין נתנה השופטת משקל לעובדה כי התובע, האפוטרופוס הכללי, הוא "רשות מינהלית", ולא מדובר בתביעה בין שני צדדים בעלי מעמד שווה. משפחת שמאסנה ערערה לבית המשפט המחוזי, שדחה את הערעור.
כאשר הגישה המשפחה את בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון, הגיש עו"ד מינא תשובה מפורטת בשם האפוטרופוס. אלא שבמקביל, מסרה עורכת הדין מטעם משרד האפוטרופוס הכללי תשובה אחרת לבית המשפט, לפיה הנכס שוחרר ליורשים, ולכן לאפוטרופוס אין עוד עניין בתיק. איש לא הודיע למשפחה כי הנכס עבר לבעלות היורשים, לא האפוטרופוס ולא עורך הדין של המתנחלים.
בתשובה לפנייה של שלום עכשיו הסביר האפוטרופוס הכללי כי עו"ד מינא מייצג למעשה את היורשים, והתחמק מלענות במפורש האם משרד האפוטרופוס נתן לו ייפוי כוח ואם היתה לו מעורבות כלשהי בתביעה.
במקרה זה מובן כי הסיוע שנתן האפוטרופוס למתנחלים, בכך שאיפשר להם להשתמש בשמו ולנהל את התיק מטעם "רשות מנהלית", היה קריטי ואיפשר להם לנצח בשתי הערכאות הראשונות.
בית המשפט העליון דחה, כאמור את הערעור ב-28/8/13, וכעת, אחרי הליכי הוצאה לפועל עומדת המשפחה בפני פינוי בתחילת אוגוסט.
מחמד שמאסנה בפתח ביתו בשייח ג'ראח