טוען..

בית המשפט הורה על פינוי משפחה פלסטינית מביתה בשייח ג'ראח

בית המשפט המחוזי דחה ביום חמישי (6/12/12) את ערעור משפחת שמאסנה על החלטת בית המשפט השלום שהורה כי עליהם לפנות את ביתה שבו היא מתגוררת מזה עשרות שנים. עורך הדין של המשפחה, מוהנד ג'בארה הודיע כי בכוונתו לערער על ההחלטה ולבקש עיכוב ביצוע הפינוי.
מדובר בבית בשכונה הפלסטינית שייח ג'ראח במזרח ירושלים (באזור הנקרא אום הארון או נחלת שמעון) שהיה בבעלות של יהודים לפני 1948. הממשלה הירדנית, שלקחה על אחריותה את הטיפול בנכסי הנפקדים היהודים, השכירה את הנכס למשפחות פלסטיניות. אחרי 1967, הועבר ניהול הנכס לידי האופוטרופוס הכללי הישראלי. האפוטרופוס הכללי המשיך להשכיר את הנכסים למשפחות פלסטיניות, ואם השכירות היתה עוד לפני 1968, השוכרים הפלסטינים נהנו ממעמד של דיירים מוגנים. משפחת שמסאנה טוענת כי היא מתגוררת בנכס עוד מימי הירדנים, מאז 1964, ולכן יש לה מעמד של שכירות מוגנת. היא המשיכה לשלם לאפוטרופוס הכללי את דמי השכירות כל השנים מאז עד היום.

שכונת אום הארון (נחלת שמעון), שייח ג'ראח, מזרח ירושלים

שכונת אום הארון (נחלת שמעון), שייח ג'ראח, מזרח ירושלים

בשנת 2011 הגיש האפוטרופוס הכללי תביעה בדרישה לפנות את משפחת שמאסנה מביתה, משום שלטענתו, חוזה השכירות בינו לבין המשפחה הסתיים בסוף שנת 2008, וכי המשפחה איננה במעמד של דיירים מוגנים. האופוטרופוס נמנע מלהציג לבית המשפט את חוזי השכירות הקודמים שמעידים כי המשפחה מתגוררת בבית מזה עשרות שנים. משפחת שמאסנה טענה כי הפסקת החוזה מעולם לא הובהרה לה, וכי נציגי האפוטרופוס הכללי לא תרגמו את החוזים לערבית באופן מלא, ולא הסבירו לה את מעמדה האמיתי. המשפחה הצליחה להביא ראיות לכך שהיא מתגוררת בבית עוד משנת 1972, ועדויות נוספות אשר אינן מספיקות בהליך משפטי, שמעידות שהם מתגוררים בנכס מ-1964.
אבל מבחינה משפטית, אחרי שהחתימו אותם על חוזים, שלטענתם נעשו תוך הטעיה, התיק היה די אבוד מבחינת המשפחה. התוצאה היא שבית המשפט קבע שהמשפחה צריכה להתפנות עד סוף 2012.

מעורבות המתנחלים בפינוי המשפחה:
מה שמוזר בכל הסיפור הוא המעורבות של אנשי ימין בפינוי המשפחה. לפי פרסום באתר ימין, הקרן לאדמות ישראל היא זאת שזכתה במשפט. אבל אם התובע הוא האפוטרופוס הכללי, למה המתנחלים טוענים שהם זכו במבנה? האפוטרופוס הכללי הרי יכול להחליט להשכיר אותו למשפחה פלסטינית. או במילים אחרות, מי עומד מאחורי המאמץ לסילוק המשפחה הפלסטינית מביתה?
מסתבר שעורכי הדין שייצגו את האפוטרופוס הכללי הם לא הפרקליטות ולא היועץ המשפטי של האפוטרופוס הכללי, אלא עורכי דין פרטיים שעובדים עם המתנחלים. לפי עו"ד מוהנד ג'בארה שמייצג את משפחת שמאסנה, המתנחלים הצליחו לאתר את היורשים של בעלים היהודיים המקוריים של הבית, ולחתום איתם על עסקה. אחר כך, פנו לאפוטרופוס הכללי והציעו לייצג אותו בבית המשפט לפינוי המשפחה הפלסטינית. והם אכן קיבלו ייפוי כוח מהאפוטרופוס. מאוחר יותר, לפי התכנית, יוכיחו היורשים את בעלותם בנכס והאפוטרופוס ישחרר להם אותו, בהתאם לחוק שקובע כי האפוטרופוס מחוייב לשחרר את נכסי היהודים במזרח ירושלים בחזרה לבעליהם המקוריים במידה שהם מבקשים. כאשר הנכס יגיע לידי היורשים, הם יעבירו אותו לידי המתנחלים ובכך תושלם התכנית להוציא משפחה פלסטינית משייח' ג'ראח ולהכניס במקומה משפחה יהודית.

שלום עכשיו: מדובר בתקדים מסוכן. אם זה מוסרי וצודק להחזיר נכסים שהיו של יהודים לפני 1948 לידי יהודים, הפלסטינים יוכלו לטעון שיש להחזיר גם את הנכסים שהיו של פלסטינים לפני 1948 לבעליהם הפלסטינים. זה שומט את הקרקע מהטענה הישראלית המוצדקת שאת בעיית הפליטים ונכסי 1948 יש לפתור בפשרה ובפיצויים ולא במימוש זכות השיבה של הפלסטינים וסילוק היהודים מבתיהם. מלבד זאת, הקמת התנחלות בלב שכונה פלסטינית, ובמיוחד כאשר מדובר בפינוי של משפחה פלסטינית מביתה, מגבירה את החיכוך והמתח בירושלים ועלולה להוות מכשול לפתרון של שתי מדינות לשני עמים המבוסס על פשרה בירושלים.

Read this in English