בית משפט השלום בירושלים פסק בשבוע שעבר כי בני משפחת עבד אלפתאח רג'בי, המורכבת מארבע משפחות עם 26 נפשות, רובם ילדים, צריכה לפנות את ביתה בבטן אלהווא בסילוואן בתוך חצי שנה לטובת מתנחלי עטרת כהנים.
אחד מבני המשפחה, קאיד רג'בי אמר השבוע: "נולדנו בשכונה הזאת, גדלנו בה, התחתנו בה והולדנו בה ילדים. עכשיו בית המשפט קבע שאנחנו צריכים להתפנות עד אחד באפריל". משפחת רג'בי מתגוררת בבטן אלהווא מאז שסבי המשפחה, ג'אבר רג'בי, רכש את הקרקע ב-1966 כשהשטח עוד היה בשליטה ירדנית. אך בית המשפט פסק שמכיוון שלפני למעלה ממאה שנה, הקרקע שימשה הקדש יהודי – על המשפחה להתפנות. המשפחה מתכוונת להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי.
התביעה היא חלק מסדרה של עשרות תביעות פינוי שהגישו אנשי עטרת כהנים נגד קרוב למאה משפחות פלסטיניות שמתגוררות בבטן אלהווא בסילוואן ושמעמידות קהילה של כ-700 איש בסכנת פינוי. כל התביעות מבוססות על הטענה שהקרקע היתה בסוף המאה ה-19 בבעלות יהודים שהקדישו אותה לטובת עניי ירושלים התימנים, וכיום, מאה שנים אחרי, בשם אותו הקדש, מבקשים מתנחלים לפנות את המשפחות הפלסטיניות ולהכניס במקומן מתנחלים.
בינואר האחרון הורה בית המשפט על פינוי 11 משפחות בנות 67 נפשות מבטן אלהווא בשלוש תביעות שונות של המתנחלים (משפחת נאצר רג'בי, משפחת דוויק ומשפחות שוויקי ועודה). כל המשפחות הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי ונאלצו להפקיד בקופת בית המשפט עשרות אלפי שקלים כדי לעכב את הפינוי. עדיין לא התקבלו החלטות בערעורים אלה.
מאז שנת 2015, פונו בדרך זו מבטן אלהווא 14 משפחות; פסק הדין משבוע שעבר יחד עם שלושת פסקי הדין מינואר הורו על פינוי 14 משפחות נוספות הכוללות 93 נפשות.
להרחבה על התביעות בבטן אלהווא ועל הסיוע של הרשויות למתנחלים ראו דו"ח שלום עכשיו ועיר עמים כאן
שלום עכשיו: יש כאן נסיון לבצע העברה בכפיה של אוכלוסיה, לעקור קהילה פלסטינית ולהקים במקומה קהילה ישראלית, בלב שכונה פלסטינית במזרח ירושלים. המתנחלים לא היו יכולים להצליח בכך בלי העזרה והסיוע הצמוד של הרשויות הישראליות. מעבר לפגיעה הקשה בסיכוי לשלום ולפתרון של שתי מדינות, העוול והרשעות שבזריקת משפחות שמתגוררות עשרות שנים בבתיהן ללא עוררין, בשם בעלות מלפני יותר ממאה שנה – זועקים לשמיים.
על כל דונם שהיה בבעלות יהודית לפני 1948 ואבד במלחמה יש עשרות אלפי דונמים בישראל שהיו בבעלות פלסטינית ואבדו להם ב-1948. דרישת המתנחלים לגרש את הפלסטינים על בסיס בעלות מלפני 1948 היא איום אסטרטגי על ההצדקה המוסרית של מאות אלפי ישראלים שמתגוררים בנכסים ועל אדמות שהיו של פלסטינים.
קאיד רג'בי (ממשפחת עבד אלפתאח רג'בי), מספר על מה המתנחלים הציעו לו כדי שיסכים להתפנות, ואיך השכנים המתנחלים:
החוק המפלה: חוק הסדרי משפט ומינהל (1970)
חוק הסדרי משפט ומינהל שנחקק ב-1970 ע"י הכנסת קבע כי יהודים שהיו בעלי נכסים במזרח ירושלים ואיבדו את נכסיהם ב-1948, יכולים לקבל אותם חזרה מהאפוטרופוס הכללי הישראלי, למרות שכל אותם בעלי נכסים יהודים קיבלו מהמדינה נכסים חלופיים כבר ב-1948. זאת בניגוד לחוק נכסי נפקדים מ-1950 שקבע שפלסטינים שאיבדו את נכסיהם בישראל ב-1948 לא יהיו זכאים לקבלם חזרה. מכיוון שחוק הסדרי משפט ומינהל הוחל רק במזרח ירושלים ולא במערבה, הוא חל בפועל רק על יהודים אך לא על פלסטינים שאיבדו את רכושם באותה מלחמה ובנסיבות דומות.
עיון בפרוטוקולים של הליך החקיקה מעיד כי המחוקקים צפו מצב שבו יהודים יוכלו להשיב נכסים פנויים, בעוד שבמקרים שהנכסים היו תפוסים, יקבלו פיצוי כספי. המחוקקים נתנו את דעתם לזיקתו האישית של אדם לרכושו, אך הלכה למעשה, החוק והמנגנון שהוקם ליישומו בידי האפוטרופוס הכללי מנוצלים בידי מתנחלים שאין ביניהם לבין הבעלים המקוריים שום דבר. בסופו של דבר נוצר מנגנון שתכליתו לנצל את החוק כדי להשתלט על אזורים מאוכלסים ע"י תושבים פלסטינים, ולהעבירם באופן בלבדי לידי מתנחלים. מדובר במהלך ממשלתי, ונסיון להציגו כסכסוך אישי של השבת רכוש אינו אלא היתממות. החוק ניסה למנוע עוול באמצעות השבה של הרכוש בעין, אך למעשה בעלי הנכסים קיבלו כפל פיצוי: באמצעות דיור חלופי שקיבלו מהמדינה ב-1948, ובפיצוי כספי שקיבלו מהמתנחלים בשנים האחרונות, שמטרתו לשרת את האידיאולוגיה של המתנחלים השואפת לסלק משפחות פלסטיניות וליישב יהודים במקומן.
להרחבה על חוק הסדרי משפט ומינהל (1970) וניתוח החוק לאור מטרות החקיקה – ראו כאן.
לפרוטוקולים מהליך החקיקה בכנסת, 1968 – ראו כאן
הסיוע הממשלתי למתנחלים:
מעבר ליתרונות הכלכליים (משפחות פלסטיניות קשות יום מול קבוצות מאורגנות וממומנות היטב בעלות משאבים וגישה למידע), המתנחלים נהנים מתמיכה וסיוע של גורמים ממשלתיים בתחומים שונים, בין השאר:
סיוע של האפוטרופוס הכללי – האפוטרופוס הכללי שאמור לנהל את הנכסים שהיו של יהודים לפני 1948 ונוהלו ע"י הירדנים, שחרר את הנכס לידי המתנחלים בשנת 2002. בעדויות בבתי המשפט הסתבר שהאפוטרופוס הכללי קיבל לידיו את ניהול הנכס רק בעקבות פניית המתנחלים אליו, ובעקבות זאת שחרר להם את הנכס.
בשנת 2014 הפסידו המתנחלים באחת התביעות שלהם נגד משפחת אבו נאב, משום שלא הצליחו להוכיח את גבולות הנכס שלהם. בזמן שבין פסק הדין לדיון בערעור, הוציא האפוטרופוס הכללי תעודת שחרור מתוקנת שבה מפורטים הגבולות המדוייקים של החלקה. בזכות הנייר החדש שנתן האפוטרופוס הצליחו המתנחלים לנצח בערעור והמשפחה פונתה מהבית. תעודת השחרור המתוקנת משמשת את המתנחלים בכל התביעות הנוכחיות.
בנוסף הסתבר שבדצמבר 2005 מכר האפוטרופוס הכללי לנציגי ההקדש (המתנחלים) ארבע חלקות נוספות שהיו בבעלות של יהודים אחרים בבטן אלהווא, ללא מכרז ובמחיר נמוך. אם אמנם היה האפוטרופוס מעוניין בתום לב למכור את הנכסים, היה עליו לעשות מכרז ולהציע גם לתושבים הפלסטינים המתגוררים בנכסים הללו את הזכות לרכוש אותם. אך תחת זאת, במחשכים, העביר האפוטורופוס ארבע חלקות שגם עליהן חיים עשרות או אף מאות פלסטינים בשכונת בטן אלהווא לידי מתנחלים שמבקשים לפנות מהם את התושבים הפלסטינים וליישב במקומם יהודים.
הענקת השליטה בהקדשים למתנחלים – לאורך השנים הצליחו מתנחלים לקבל לידיהם את השליטה על הקדשים יהודיים רבים מלפני 1948. בזכות השליטה הזאת הם הצליחו להשתלט על נכסים רבים בעיר העתיקה, וגם כל התביעות התלויות ועומדות כעת נגד משפחות בבטן אלהווא, הן תביעות של מתנחלים בשם הקדש יהודי (הקדש בנבנישתי) מסוף המאה ה-19 שהקדיש בתי מגורים בסילוואן עבור משפחות יהודיות תימניות עניות. למעלה ממאה שנה אחרי שהוקם ההקדש ונזנח, פנו אנשי "עטרת כהנים" לבית המשפט והציעו את עצמם לנהל את ההקדש. עמדת המדינה והגורמים המעורבים בדבר היתה כי הם תומכים ברעיון, למרות שכאמור, האינטרס שאותם מייצגים המתנחלים אין לו כל קשר למטרות ההקדש המקוריות שהיו סיוע לעניי ירושלים באותם ימים. חרף זאת בית המשפט נתן להם את השליטה בנכס.
לאחרונה הגישו תושבים מבטן אלהווא יחד עם עיר עמים תביעה נגד רשם ההקדשות במשרד המשפטים בדרישה לבטל את מינוי אנשי עמותת המתנחלים עטרת כהנים כנאמני ההקדש היהודי ההסטורי, מכיוון שהם משתמשים בהקדש למימוש מטרותיהם האידיאולוגיות והפוליטיות בלי קשר למטרותיו האמיתיות.
סיוע המשטרה – משטרת ישראל מסייעת למתנחלים בתחומים רבים. בעבר היו מקרים שבהם סירבה המשטרה לסייע בפינוי משפחות פלסטיניות מסיבות ביטחוניות. כיום אנו רואים שיתוף פעולה הדוק עם המתנחלים. כך קרה למשל שבאוקטובר 2015, בתקופה של אלימות קשה בירושלים כשהמשטרה היתה עסוקה מאוד, נמצא הזמן כדי לסייע בפינוי משפחת אבו נאב שהיה כרוך בהטלת עוצר על שכונת בטן אלהווא.
תחקיר הארץ חשף שהמשטרה אף התלוותה למתנחלים בשיחות איומים על דיירים בנסיון לגרום להם לעזוב את הבתים.