משרד האוצר העביר לועדת הכספים של הכנסת בקשה להעברת סך כולל של 36.3 מיליון ש"ח לצורך קידום הסדר מקרקעין בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. ועדת הכספים צפויה להתכנס לדיון מיוחד לצורך אישור ההעברה יחד עם העברות נוספות שביקשה הממשלה. מועד הדיון בועדת הכספים טרם נקבע. הסדר מקרקעין בגדה המערבית הוא מהלך מובהק של סיפוח והוא נועד לאפשר לישראל להשלים השתלטות על רוב הקרקעות בשטח C ולנשל פלסטינים מאדמותיהם. הממשלה מבקשת למעשה להשלים את הקמת המנגנון ככל הנראה כדי להספיק להניע את ההליכי ההסדר עוד לפני הבחירות או לפחות לפני הקמת הממשלה הבאה.
שלום עכשיו: הממשלה מבצעת מחטף בתקופת בחירות כדי לקבוע עובדות הרסניות ומרחיקות לכת. הסדר מקרקעין בגדה המערבית הוא צעד שמשמעו סיפוח על מלא ומגה-שוד של אדמות הפלסטינים. רישום הקרקעות יביא להעברת הבעלות על רוב רובם של שטחי C לידי ישראל ולפלסטינים לא תהיה אפשרות בפועל לממש את זכויות הבעלות שלהם. לא בכדי הדין הבינלאומי אוסר על הסדר מקרקעין בשטח כבוש, וישראל אף הוציאה צו שאוסר על כך אחרי 1967. אחת המשימות הראשונות והחשובות של הממשלה הבאה תהיה לבטל את הליכי ההסדר בגדה המערבית.
36.3 מיליון שקלים להשלמת ההיערכות לביצוע הסדר מקרקעין
משרד האוצר הניח על שולחן ועדת הכספים שורה של בקשות לביצוע שינויים בתקציב המדינה שדורשים את אישור הועדה. שתיים מהבקשות עוסקות בקידום הליכי הסדר מקרקעין בגדה המערבית ומימוש החלטת הממשלה בנושא מפברואר השנה.
תוספת 10.4 מיליון שקלים למשרד המשפטים "לתגבור תקציב התפעול היחידה לרישום המקרקעין" לצורך מימוש החלטות הממשלה על ביצוע הסדר מקרקעין בשטח C ובמזרח ירושלים. התקצוב המיועד להסדר במזרח ירושלים (שמוערך בכמיליון שקלים בהתאם להחלטת הממשלה בנושא) נועד, לפי דברי ההסבר של משרד האוצר, לצורך "השלמת ההסדרה של כ-50% משטח מזרח ירושלים והתחלת הליכי הסדר של כ-20% נוספים". שאר התקציב (כ-9.4 מיליון שקלים) מיועד ל"סיום ההיערכות להתחלת הליכי ההסדר בשטחי C, לרבות במישור הלוגיסטי וההון האנושי".
תוספת 25.9 מיליון שקלים ו-5 תקני כוח אדם למרכז מיפוי ישראל לצורך מימוש החלטות הממשלה בנוגע להסדר המקרקעין בשטח C ובמזרח ירושלים. המרכז למיפוי ישראל הוא יחידה במשרד השיכון הישראלי שאחראית, בין השאר, על מיפוי ומדידה של הקרקעות בישראל וחלוקת הקרקע לצורך רישום. לפי דברי ההסבר לבקשה, התקציב מיועד "לצורך פיתוח והתאמת מערכות מידע אשר יתמכו בביצוע רישום המקרקעין, לרבות פיתוח פורטל מידע גיאוגרפי (GIS) וייעול האינטגרציה עם מערכות הרישום של משרד המשפטים". 25.3 מיליון שקלים מיועדים להסדר המקרקעין בגדה המערבית, ו-600,000 שקלים להסדר במזרח ירושלים.
מהמידע שנכלל בבקשות התקציביות אין לדעת מתי תוכל הממשלה להתחיל בהליך ההסדר בגדה המערבית והאם היא תספיק לעשות זאת עוד לפני הבחירות, אך העברת התקציבים מעידה על נסיון לקדם את הנושא בדחיפות.
יש לציין כי במזרח ירושלים הממשלה כבר החלה בהליכי הסדר מקרקעין ב-2018. כיום מתברר כי רק 1% בלבד מהקרקעות שהוסדרו נרשמו על שם בעלים פלסטינים. ראו מחקר של ארגון במקום בנושא.
המשמעות של הסדר מקרקעין בגדה המערבית
1. החלת ריבונות (סיפוח)
הליך הסדר מקרקעין הוא הליך שבו הרשויות מקיימות בירור מקיף של הבעלויות על הקרקע ומבצעות רישום בטאבו של הבעלות בכל חלקה וחלקה. מדובר בהליך בלתי הפיך, בעל אופי ריבוני מובהק שמאפיין משטר של קבע, ולכן הוא אסור על פי הדין הבינלאומי. משום כך, כבר בסמוך לאחר כיבוש הגדה המערבית, הוציא המפקד הצבאי צו שמקפיא את הליכי ההסדר (צו התליית הליכי ההסדר מס' 291 יהודה ושומרון התשכ"ח-1968).
2. נישול הפלסטינים מאדמותיהם
בתנאים שבהם יבוצע ההסדר, הוא יהיה למעשה שוד קרקעות גדול שינשל את הפלסטינים מזכויותיהם בכמעט כל אדמות שטח C. הכובש אינו גורם נייטרלי המכריע בתביעות בעלות, ובתנאי כיבוש לא ניתן לקיים הליך הסדר באופן חופשי. לפלסטינים אין גישה למידע ולמסמכים שיכולים להוכיח את זכויותיהם, ומאות אלפי ה"נפקדים" – אותם פלסטינים שעזבו את הגדה המערבית לאורך השנים – לא יוכלו להשתתף בהליך ההסדר למרות שהם בעלים של קרקעות רבות.
מעבר לכך, מאז 1967 מדינת ישראל הפעילה פרשנות דרקונית לחוק הקרקעות העותמאני והכריזה על קרוב ל-1,000,000 דונם מהגדה המערבית כ"אדמות מדינה". לפי הפרשנות הישראלית, כל הקרקעות בשטחים הן בעיקרון אדמות מדינה, אלא אם כן בעלים פרטיים מצליחים להוכיח שהקרקע היא פרטית. רמת ההוכחה הנדרשת מהם היא גבוהה מאוד, וכוללת מסמכים מהתקופה העותמאנית, הבריטית והירדנית, מסמכי ירושה וכל השתלשלות הבעלות, מפות מדידה וחוות דעת משפטיות שמלוות ומפרשות את כל המסמכים הללו ועוד. מסמכים אלה, כאמור, ברובם לא נמצאים בידי הפלסטינים.
לצד כל אלו, מבחינת הפרשנות הישראלית נדרשת גם הוכחה שהקרקע היתה מעובדת ללא הפסקה לאורך כל השנים מאז 1967. מעט מאוד פלסטינים יכולים לעמוד בתנאים הללו ולהוכיח את בעלותם, ובמקרים המעטים שהדבר אפשרי, יש סיכוי גדול שחלק מהקרקע היא בבעלות "נפקדים", קרובי משפחה של הפלסטינים המתגוררים מחוץ לגדה המערבית, והמדינה תכיר רק בבעלות חלקית של הפלסטינים בקרקע. בנוסף, בגלל היעדר האמון ברשויות הישראליות, ספק גדול אם פלסטינים ישתפו פעולה עם הליכי ההסדר.
3. השלמת ההשתלטות על כ-83% משטחי C
באזור C ישנם כ-3.3 מיליון דונם: כ-1.4 מיליון דונם קרקע מוסדרת (42%) וכ-1.9 מיליון דונם לא מוסדרת (58%).
מתוך הקרקעות המוסדרות כ-824,000 דונם (25% משטח C) הן אדמות מדינה מוסדרות שנרשמו בטאבו בתקופה הירדנית – ממשלת ישראל כבר שולטת בקרקעות אלו. כ-579,000 דונם (כ-17% משטח C) הן קרקעות פרטיות מוסדרות רשומות על שם פלסטינים. יש לציין שהממשלה מקדמת בדרכים אחרות את האפשרות להשתלט גם קרקעות אלה על ידי שורה של הקלות שיאפשרו לישראלים לרכוש (או לטעון לרכישה) של קרקעות אלה.
הליך ההסדר יאפשר השתלטות ישראלית על ה-1.9 מיליון דונם הלא מוסדרים (58% משטח C). כמיליון דונם מתוכם הוכרזו כאדמות מדינה וכעת יוכלו להירשם ע"ש המדינה, ושאר הקרקעות צפויות להירשם על המדינה במקרה שהפלסטינים לא יצליחו להוכיח בהן בעלות. כאמור, הסיכוי של פלסטינים להצליח לרשום קרקעות על שמם במסגרת הסדר שישראל קיימת הוא קטן מאוד.
להרחבה על הליך ההסדר ראו נייר מקיף של ארגון יש-דין.