ב-17/11/24 חתם הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש על הכרזה של כ-10.37 דונם מאדמות הכפר בורין שמדרום לשכם כ"אדמות מדינה". לבעלי הקרקע ניתנו 45 יום לערער על ההכרזה ולנסות להוכיח בפני ועדת עררים כי הקרקע היא שלהם. ההכרזה נועדה לאפשר להכשיר בית עלמין שהוקם בסוף שנות ה-90 באופן לא חוקי, ולאפשר את הרחבתו.
ההכרזה היא אחת מתוך שבע הכרזות על אדמות מדינה שנעשו מתחילת השנה, בהיקף כולל של 24,203 דונם (5,991 אקרים). שנת 2024 היא שנת שיא בהכרזות ולמעשה בשנת 2024 לבדה הוכרזו כמחצית מכל הקרקעות שהוכרזו מאז הסכם אוסלו בשנת 1993.
נזכיר כי הליך ההכרזה הוא למעשה תרגיל משפטי שפיתחה ישראל כדי להתגבר על האיסור שקיים בדין הבינלאומי על הפקעת רכוש פרטי של האוכלוסיה הכבושה לטובת צרכי המעצמה הכובשת. כדי "להפוך" קרקע פרטית לקרקע ציבורית (מה שמכונה "אדמת מדינה") בלי לבצע הפקעה, טוענת ישראל שהיא למעשה לא משנה את מעמד הקרקע, אלא רק "מכריזה" עליו באופן רשמי. לפי הפרשנות הישראלית לחוק הקרקעות העותמאני שעומד בבסיס חוקי הקרקעות בשטחים, אם בעל קרקע לא מעבד אותה במשך שנים אחדות, הקרקע כבר לא שלו והיא הופכת לרכוש ציבורי. לצורך כך אנשי המיפוי של המינהל האזרחי, שכיום פועלים תחת מינהלת ההתיישבות בליווי הייעוץ המשפטי שלה תחת השר סמוטריץ, בוחנים תצלומי אוויר ומחפשים בהם קרקעות לא מעובדות, ומסמנים אותם כ"אדמות מדינה".
עוד על הפרשנות הדרקונית הישראלית ראו דו"ח בצלם "כל האמצעים כשרים"
ועל התרגילים של אנשי המיפוי לקביעת גבולות ההכרזות – ראו דו"ח כרם נבות "כחול לבן שחור".
יש לציין כי בסמוך לבית העלמין הוקם ב-1998 מאחז לא חוקי בשם להבת יצהר שהתפתח לכדי שכונה עם עשרות משפחות, שהוקם אף הוא על קרקעות פרטיות שלא הוכרזו כאדמות מדינה. ההכרזה הנוכחית לא עוסקת בכל השטח של המאחז אלא רק בשטח בית העלמין וסביבתו הקרובה. הסיבות לכך יכולות להיות שהכשרת בית העלמין נמצאת גבוה יותר בסדר העדיפויות של עבודת מינהלת התיישבות מאשר הכשרת המאחז וכרגע לא עובדים על הכרזה באזור, אך ייתכן גם שהנעשית עבודה בימים אלה גם על הכרזה נוספת, גדולה יותר, להכשיר את המאחז אך בשל היקפה העבודה עליה לוקחת יותר זמן.