בשבוע שעבר (22/11/22) דחה בית המשפט העליון את עתירת שלום עכשיו יחד עם תושבים מאזור בית לחם שביקשה להקצות את קרקעות א-נחלה (גבעת העיטם) לפלסטינים מהאזור ולא להכפלת ההתנחלות אפרת על פיסת הקרקע האחרונה שנשארה לפיתוח והתרחבות מרחב בית לחם. שופטי העליון סרבו שוב לדון בסוגיה המהותית שהייתה בלב העתירה: האפליה החריפה בהקצאות קרקע בגדה המערבית כלפי האוכלוסייה הפלסטינית המתגוררת שם.
עתירת 'שלום עכשיו' (בג״צ 3303/20) שהוגשה במאי 2020 דרשה להקצות כ 1200 דונם באזור בית לחם לפלסטינים בני המקום ולא להרחבת ההתנחלות אפרת כפי שתוכנן על ידי המנהל ומשרד השיכון.
העתירה הוגשה על ידי 13 פלסטינים תושבי מרחב בית לחם שבבעלותם חלקות באותו תא שטח יחד עם שלום עכשיו בניסיון להסב את ההקצאה המתוכננת מההתנחלות אפרת לתושבים הפלסטינים באזור. העתירה עסקה במספר סוגיות כמו חוסר ההיגיון בהקצאה לאפרת שבינה לבין אדמות א-נחלה קיים מרחק של מספר קילומטרים. עוד נטען כי מדובר בתא שטח היחידי שמאפשר את התפתחות והרחבת מרחב בית לחם ובפועל אדמות אלו הן עתודת הקרקע היחידה לבינוי עבור האוכלוסייה הפלסטינית באזור, שמשאר עבריה מוקפת בהתנחלויות או בגדר ההפרדה שחוסמות כל יכולת התפתחות. אך מעל הכל עמד הטיעון העקרוני והמהותי שמדינת ישראל מנהלת מדיניות הקצאה שמפלה באופן שיטתי וקיצוני את האוכלוסייה הפלסטינית, המהווה את רוב האוכלוסייה בשטחים שמעבר לקו הירוק. כפי שפרסמנו בעבר, על פי נתוני המנהל האזרחי מתוך כ – 700,000 דונם שהמנהל הקצה לאורך שנות השליטה הצבאית של ישראל בשטחים הוקצו לפלסטינים אך ורק 1,625 דונם. כל השאר, למעלה מ – 99%, הוקצו ליהודים בלבד. (עוד על האפליה בהקצאות לחץ כאן) (להרחבה על העתירה לחץ כאן).
מפת אזור הפיתוח של בית לחם ונחלה באמצעו E2
כמו בסוגיות עבר, הרכב שופטי העליון, בראשות הנשיאה חיות והשופטים פוגלמן ווילנר, התעלם לחלוטין מהסוגייה העקרונית של האפליה בהקצאת קרקעות לפלסטינים. השופטים התעקשו למצוא מזור נקודתי עבור העותרים בלבד ודרשו מהמדינה, במהלך ניהול התיק, לתת טעם מדוע לא יוקצו אדמות לעותרים הפלסטינים אך נמנעו מלדרוש הסבר לאפליה השיטתית ולהימנעות מהכללת הצרכים התכנוניים של האוכלוסייה הפלסטינית במדיניות הקצאת הקרקעות. בעקבות הצו החלקי שנתנו השופטים, המדינה הציעה להקצות 51 דונם בלבד לעותרים במקום סמוך. העותרים סרבו להצעה המחפירה ומתחו ביקורת על התעלמות המדינה ובית המשפט מהסוגייה המהותית והעקרונית בגוף העתירה. גם בפסק הדין לא הוזכרה הסוגייה המרכזית של האפליה בהקצאות כלפי פלסטינים ולו פעם אחת.
משמעות פסק הדין היא שההקצאה של 1,200 הדונם להרחבת ההתנחלות אפרת תעמוד בעינה. ההתנחלות החדשה תוקם ותגזול קרקעות מפלסטינים המתגוררים באזור, תייצר פגיעה אנושה ביכולתם של בעלי קרקע פלסטינים בסמוך לתא השטח המדובר להתנהל באזור ואף להגיע לחלקות שבבעלותם ולעבד אותן, תסגור לחלוטין את מרחב בית לחם כך שלא יהיה ניתן לייצר שום הרחבה עבור הפלסטינים וכן תפגע קשות בסיכוי לפתרון מדיני על בסיס פתרון שתי המדינות בכך שלא תאפשר רצף טריטוריאלי בין בית לחם למרחבים הפלסטינים מדרום לה.
שלום עכשיו: "מצער שבית המשפט העליון, אשר אמור להגן על המוחלש ולחתור לשוויון, בחר להתחמק ממתן מענה לטענה המרכזית של העותרים, לפיה ההקצאה נגועה באפליה קשה והיא נעשתה אך ורק כדי לשרת את פרויקט ההתנחלות כחלק ממדיניות הקצאות שמדירה כליל את הפלסטינים ממשאבי הקרקע. יש לעשות הכל כדי לעצור את התכנית המסוכנת הזאת, שתפגע אנושות בסיכוי לשלום וביכולת הפיתוח של מרחב בית לחם, ולהקצות את הקרקע לפלסטינים בני המקום."
עורך הדין מיכאל ספרד, אשר ייצג את 'שלום עכשיו' בעתירה: "ההקצאה לאפרת היא ביטוי למדיניות הקצאות אפטרהיידיסטית מובהקת, וכך טענו גם בפני בית המשפט. מאוד מצער שבית המשפט בחר שלא להתמודד עם הטענה אלא להתעלם ממנה״.