אתמול (1/5/19) אישרה ועדת המשנה לדרכים של מועצת התכנון העליונה במינהל האזרחי היתרי בנייה לסלילת כביש עוקף חווארה מדרום לשכם וכביש עוקף אל ערוב מדרום לבית לחם . שר הביטחון (שהוא ראש הממשלה) אישר בתחילת אפריל להתחיל בסלילת שני העוקפים, ומיד אחר כך הוציא ראש המינהל האזרחי צווי הפקעה של מאות דונמים של קרקע פלסטינית פרטית לצורך סלילתם.
עוקף חווארה – לצורך הכביש יצא צו ההפקעה ל 406 דונם של קרקע פלסטינית פרטית מהכפרים בורין, חווארה, ביתא, עווארתא, יאסוף, יתמא וא-סאוויה.
הכביש צפוי לשרת בסך הכל ארבע התנחלויות בלבד, יצהר, איתמר, הר ברכה ואלון מורה, שבהן חיים 7,132 מתנחלים בלבד. עלותו של הכביש, שאורכו כ-5.5 קילומטר, מוערכת, לפי פרסומים, ברבע מיליארד ש״ח (כ-35,000 ₪ לכל מתנחל…).
עוקף אלערוב – לצורך הכביש יצא צו הפקעה ל-401 דונם מאדמות בית אומר וחלחול עבור כביש של כ-7 ק"מ מדרום לבית לחם (עוד על עוקף אל ערוב ראו כאן).
לאחר מתן ההיתר לשני הכבישים ומיד עם כניסת תוקפם של צווי ההפקעה בתחילת יוני – ניתן יהיה להתחיל בעבודות. ככל שיוגשו עתירות לבג"צ נגד ההפקעה הסלילה תעוכב עד להחלטת בג"צ.
שלום עכשיו: הפקעה זו היא חלק מהכניעה המתמשכת של הממשלה לדרשותיהם של המתנחלים לסלול כבישים עוקפים ברחבי הגדה. המתנחלים יודעים היטב כי ללא כבישים טובים ההתנחלויות לא יוכלו להתפתח, אך הם דורשים את סלילתם "מטעמי ביטחון". דרישה זו נושאת את שם הביטחון לשווא, כשלמעשה המטרה שעומדת מאחורי כבישים אלו היא הרחבת ההתנחלויות וקידום תוכנית הסיפוח של השטחים למדינת ישראל כדי למנוע את הסיכוי להגיע לשלום ולפתרון של שתי מדינות.
על המשמעות של הכבישים העוקפים ועל ה"תירוץ" של הצורך הביטחוני:
משמעות סלילת הכביש העוקף היא פיתוח ובניה בהתנחלויות שהוא משרת. הניסיון מלמד כי ברגע שיש ציר תחבורה נוח שמקצר את אורך הנסיעה מההתנחלויות לערים ומרכזי העבודה בישראל, ההתנחלויות גדלות בקצב מהיר (ראו למשל המקרה של כביש ליברמן שתוך פחות מעשור מסלילתו ההתנחלויות שלאורכו הוכפלו). חשוב לציין שבמצב הנוכחי הכביש ישרת סך הכל ארבע התנחלויות, יצהר, הר ברכה, איתמר ואלון מורה הכוללים 7,132 מתנחלים דבר המחזק את הטענה שכל מטרת סלילת הכביש היא הגדלה משמעותית של כמות התושבים בהתנחלויות אלו.
- כביש עוקף משמעו ציר פיתוח להתנחלויות – סלילת כביש עוקף היא שיפור אדיר ביכולת הגישה (קיצור המרחק) של ההתנחלויות לישראל ולמרכזי התעסוקה והחיים. כמעט תמיד מיד אחרי סלילת כביש כזה יש עליה חדה בפיתוח ההתנחלויות שלאורכו. למשל, מאז שנפתח "כביש ליברמן" ב-2008 ההתנחלויות שלאורכו הוכפלו תוך פחות מעשור. כך שתחת התירוץ של ביטחון מסתתרת התביעה לפיתוח ההתנחלות.
- ההתנחלויות הן נטל ביטחוני אדיר על ישראל – אם ביטחון הישראלים כולם מעניין את המתנחלים אז הדרישה צריכה להיות לפנות את ההתנחלויות ולהגיע להסכם שלום עם הפלסטינים. הצורך בסלילת כבישים עוקפים הוא רק דוגמא קטנה לכך.
- כביש עוקף הוא רק שיפור מסויים בביטחון המתנחלים – הכבישים העוקפים, כאמור, לא משפרים את הביטחון של תושבי ישראל, אלא בעיקר מגדילים את מספר המתנחלים ולכן מגדילים את הנטל הביטחוני שבהתנחלויות. אך גם ביטחון המתנחלים מושפע רק חלקית מהכבישים העוקפים. לצערנו פיגועים וזריקות אבנים מתרחשים גם בכבישים עוקפים, ומעבר לתחושת ביטחון שכבישים אלו משרים על הנהגים באזור, בינם לבין שיפור הביטחון אין הרבה.
- כביש עוקף מחייב הפקעת נרחבת של אדמות פלסטיניות – כל סלילת כביש מחייבת הפקעת שטחים נרחבת של תושבים פלסטינים באזור. כל הכבישים מתוכננים מנקודת המבט הישראלית של פיתוח ההתנחלויות, וגם אם בחלק מהמקרים גם לפלסטינים יכולה להיות תועלת מכבישים אלו, הרי שהם לא נסללים לפי תפיסה תכנונית של הצרכים הפלסטינים ולכן, חלק מהכבישים משמשים למעשה מתנחלים ורק מעט מאוד פלסטינים. דבר זה מעמיד בסימן שאלה את התירוץ המשפטי הישראלי שמתיר להפקיע שטחים כדי להקים כבישים בשטחים הכבושים, בטענה כי הכבישים ישרתו גם את האוכלוסיה הפלסטינית המוגנת. (ראו הרחבה כאן).