ביום שלישי, 3/7/18, הגישה המדינה לבית המשפט המחוזי בירושלים את סיכומיה בתביעה שהגישו מתנחלי המאחז מצפה כרמים. המדינה הודיעה לבית המשפט כי היא מסכימה שהקרקע, שאין מחלוקת שהיא בבעלות פלסטינית פרטית, תועבר לידי המתנחלים שפלשו אליה, ככל שיתמלאו כמה עניינים טכניים. טענת המדינה מבוססת על פרשנות לסעיף 5 לצו בדבר רכוש ממשלתי, המכונה "תקנת השוק", לפיו במקרים מסויימים אם אדם פלש לקרקע בתום לב, בעל הקרקע מקבל פיצויים והפולש מקבל לידיו את הקרקע.
שינוי כללי המשחק: מותר להפקיע קרקעות לטובת ההתנחלויות
זהו מקרה שני שבו המדינה מבקשת להימנע מלהחזיר קרקע פרטית של פלסטינים לבעליה, באמצעות הפעלת דוקטרינת "תקנת השוק". בנובמבר 2017 הודיעה המדינה לבג"צ על הכוונה להפקיע 45 דונם מאדמות סילוואד לטובת ההתנחלות עפרה על סמך "תום לב" שהיה לטענתה בהשתלטות על הקרקע. מדובר למעשה בהיתר להפקיע קרקעות פלסטיניות לטובת התנחלויות, דבר שאסור על פי הדין הבינלאומי ועד היום נחשב ע"י מערכת המשפט הישראלית לקו אדום שאין לחצותו. היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, הוא היועמ"ש הראשון שמתיר זאת, וזהו נסיון לממש את חוק ההפקעה (המכונה "חוק ההסדרה") שחוקקה הכנסת לאחרונה ועומד כעת למבחן בג"צ, בלי חקיקה והכרזה רשמית.
שלום עכשיו: הודעת המדינה לבית המשפט המחוזי היא שפל חדש בהידרדרות המוסרית והמדינית שאליה מובילה ממשלת נתניהו. בתור מי שלקחה על עצמה את האחריות על השטחים ב-51 השנים האחרונות, המדינה היתה צריכה להגן על זכויות הקניין של הפלסטינים שאין להם זכויות אזרחיות ואפשרות להגן בעצמם על אדמותיהם. העובדה שהמדינה נכשלה בכך לא יכולה להיות עכשיו תירוץ לגזל הקרקע והענקתה למתנחלים.
רקע: המאחז "מצפה כרמים"
המאחז מצפה כרמים הוקם ב-1999 על אדמות הכפר דיר ג'ריר ממזרח לרמאללה ללא החלטת ממשלה, בלי תכנית בניה ובלי היתרים. הקרקע שעליה הוקם המאחז היא קרקע פרטית מוסדרת, רשומה בטאבו על שם הבעלים הפלסטינים, שבסמוך לה הוקמה בשנות ה-70' ההתנחלות "כוכב השחר" על קרקעות שנתפסו בצו תפיסה לצרכים צבאיים.
2011 – עתירת בעלי הקרקע לפינוי המאחז – בשנת 2011 עתרו כמה מבעלי הקרקע לבג"צ באמצעות עו"ד חוסאם יונס, בדרישה לפנות את המאחז ולהשיב להם את אדמתם (בג"צ 953/11). בתגובה טענו המתנחלים כי הם פלשו לקרקע בסיוע הרשויות, בהתבסס על הבטחת הממשלה שהמקום יוכשר, וכי הם אף קיבלו חוזי "בר רשות" המעניקים להם זכויות בקרקע מהחטיבה להתיישבות. לטענתם הם פלשו לקרקע בתום לב, ולכן יש להפעיל את סעיף 5 לצו בדבר רכוש ממשלתי ("תקנת השוק") ולתת להם את הקרקע. המדינה לעומת זאת טענה שמדובר בקרקע פרטית ובפלישה ללא היתרים ואישורים שלא ניתן להכשירה. לטענתה, ככל שהיו הבטחות שלטוניות וחוזי בר רשות למתנחלים, הדבר נעשה בטעות, מתוך מחשבה מוטעית שהקרקע של המאחז נכללת בצו התפיסה הצבאי משנות ה-70.
2013 – תביעת המתנחלים במחוזי לרשום את הקרקע על שמם – מתוך ניסיון לעכב את ההליכים בבג"צ, הגישו המתנחלים תביעה בבית המשפט המחוזי בירושלים שבה הם דרשו שהקרקע במאחז תירשם על שמם. בג"צ אכן הקפיא את הדיון בעתירה עד להכרעה בשאלת הבעלות בבית המשפט המחוזי. בכתב ההגנה שהגישה המדינה בתחילת 2014 לתביעת המתנחלים, היא טענה שהקרקע צריכה להישאר בבעלות הפלסטינים, ושפלישת המתנחלים, שנעשתה ללא היתרי בניה וללא אישור רשמי, לא יכולה להיחשב כפלישה ב"תום לב".
יולי 2018 – סיכומי המדינה: ניתן להפקיע את הקרקע – תביעת המתנחלים נגררה במשך שנים, ובמהלכה העידו עדים שונים על נסיבות הקמת המאחז ועל מצב העניינים מבחינת הזכויות במקרקעין. בין השאר העיד מי שהיה הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש בשנות ה-80' וחתם על חוזה הקצאת הקרקע עם החטיבה להתיישבות. לטענתו החוזה שנחתם עם החטיבה כולל גם את הקרקע שעליה נבנה המאחז ושהוא באמת ובתמים סבר שהיא חלק מצו התפיסה הצבאי.
בסיכומי המדינה, בניגוד לעמדתה בבג"צ ובתחילת ההליך, טענה המדינה שלאור העדויות במשפט, ניתן אכן לטעון שהיה "תום לב" בהתנהלות הרשויות בכל הקשור למאחז, וכי ניתן גם לטעון לתום לב מצד המתנחלים שבנו את בתיהם באופן לא חוקי במאחז. זהו שינוי של 180 מעלות מעמדת המדינה בתחילת התהליך, והוא חלק משינוי שניכר מאז מונה אביחי מנדלבליט ליועץ המשפטי לממשלה לפני כשנתיים, בכל הקשור בפרשנות המשפטית של המותר והאסור בשטחים ובהתנחלויות.
יש לציין שהמדינה מדגישה שעל מנת לממש את ההפקעה על דרך של תקנת השוק, צריך לצרף לדיון בבית המשפט את כל בעלי הקרקע, אך המתנחלים נמנעו מלצרף את כל בעלי הקרקע והדיון התנהל בלי שעמדתם נשמעה. כך שגם אם בית המשפט יקבל את עמדת המדינה, עדיין יהיה צורך בהליך שבו ישתתפו גם בעלי הקרקע.
בכך הסתיים למעשה הדיון בתביעת המתנחלים בבית המשפט המחוזי. כעת הדבר מונח על שולחן השופט שאמור לתת פסק דין. אחרי פסק הדין, כל אחד מהצדדים יוכל לערער עליו לבית המשפט העליון, ולבסוף, אחרי ההחלטה הסופית בעניין הבעלות בביהמ"ש העליון, הסוגיה תחזור לבג"צ לדיון בעתירת הפלסטינים לפינוי המאחז.
דוקטרינת "תקנת השוק" – מימוש בפועל של עקרונות "חוק ההסדרה"
דוקטרינת "תקנת השוק" היא הסדר משפטי המאפשר במקרים מסויימים לרוכש שרכש קניין ללא הסכמת בעליו בשל טעות תמת לב (למשל, קניין שנמכר על-ידי גנב ולא הייתה סיבה לקונה לחשוד שהמוכר אינו הבעלים), למנוע את ההחזרה של הקניין לבעליו ותשלום פיצויים תחתיו. הרעיון הוא למנוע מצב בו כל שרשרת העברות של נכס עלולה בכל רגע לקרוס אם יתברר שמישהו לאורך הדרך לא הסכים להעברה, דבר שיפגע מאוד בפעילות השוק והסחר בקניין.
באמצע נובמבר 2017 הודיעה המדינה לבג"צ על כוונתה להפקיע 45 דונם מפלסטינים באזור עפרה על מנת לאשר תכנית בניה שתכשיר חלקים מההתנחלות. ההצדקה המשפטית שניתנה בתשובת המדינה לבג"צ היא שימוש בדוקטרינת "תקנת השוק" שקבועה בסעיף 5 בצו בדבר רכוש ממשלתי, לפיו במקרים מסויימים כשנעשתה עסקה בין הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש במנהל האזרחי עם צד כלשהו לגבי שטח שהצדדים חשבו בתום לב שהוא רכוש ממשלתי, העסקה לא תיפסל ותהיה תקפה (המשמעות היא הפקעת הקרקע וחובה לפצות את הבעלים). במילים אחרות, אין חובה לפנות את הפלישה ולהחזיר את הקרקע לבעליה.
תגובת המדינה מבוססת על סיכום דיון שהתקיים אצל היועץ המשפטי לממשלה בדצמבר 2016, שבו אישר למעשה היועמ"ש את החלת הסעיף על מקרים מסויימים שבהם המינהל האזרחי הקצה, בתום לב, קרקע שלא היתה בבעלותו, והעביר אותה לשימוש המתנחלים. למעשה, הוראת היועמ"ש מאפשרת להפקיע קרקעות פלסטיניות לטובת התנחלויות, דבר שאסור על פי הדין הבינלאומי ועד היום נחשב ע"י מערכת המשפט הישראלית לקו אדום שאין לחצותו.
אמנם היועמ"ש מגביל את ההפקעה למקרים שבהם היתה הקצאה מטעם המינהל האזרחי, אך הוא מכליל, למשל, בתוך תום הלב גם מקרים שבהם נבנו בתים באופן לא חוקי, כלומר ללא היתרי בניה ובניגוד לתכניות המתאר התקפות בשטח. גם שאלת תום הלב של המינהל לא ברורה שכן המינהל התרשל בתפקידו לברר מה מעמד הקרקעות הפרטיות אותן הקצה. כך שלפי עמדת היועמ"ש רשלנות ותום לב יכולים לדור יחדיו.
חשוב להזכיר שמחובת הכוח הכובש להגן על זכויות האוכלוסיה המוגנת, ועל מדינת ישראל כמי שלקחה על עצמה את האחריות על השטחים, מוטלת חובה לשמור על הקניין של הפלסטינים שאין להם זכויות אזרחיות ואפשרות להגן בעצמם על אדמותיהם. לפי הפרשנות שמציע מנדלבליט, דווקא מכיוון שהמדינה נכשלה בתפקידה לשמור על זכויות הפלסטינים ו"בטעות" הקצתה את הקרקע למישהו אחר, הקרקע לא תוחזר לבעלים, כי הדבר נעשה "בתום לב".
יש לציין שחוק ההסדרה שחוקקה הכנסת, קובע למעשה דבר דומה, לפיו לא תוחזר קרקע פרטית שמתנחלים פלשו אליה אלא היא תופקע מהבעלים תמורת פיצויים. בתגובת היועמ"ש לבג"צ שהוגש נגד החוק, הוא קובע שהחוק אינו חוקתי ושיש לפסול אותו. בחוות הדעת הזאת על "תקנת השוק" מסתבר שהעקרון שעומד בבסיס חוק ההפקעה מקובל עליו, והשאלה היא רק באילו תנאים מותר להחיל אותו.
לקריאת סיכום הדיון שמהווה את חוות הדעת המשפטית המנחה בעניין תקנת השוק – לחצו כאן.
לקריאת תגובת המדינה על התכנית בעפרה – למימוש הפקעה ע"פ תקנת השוק – לחצו כאן.
לקריאת סיכום המדינה בתביעת המתנחלים במצפה כרמים – לחצו כאן.