טוען..

בית המשפט המחוזי קבע כי למתנחלים במאחז על קרקע פרטית של פלסטינים יש זכויות במקרקעין

בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ארנון דראל), פסק היום, 28/8/18, כי למתנחלי המאחז "מצפה כרמים" ממזרח לרמאללה, יש זכות של "בר רשות" בקרקע הפרטית של הפלסטינים שעליה הוקם המאחז. משמעות הדבר היא כי לפי פסק הדין (שצפוי להתברר עוד בערעור בבית המשפט העליון), לבעלי הקרקע הפלסטינים אין זכות לדרוש את פינוי המתנחלים מאדמתם, אלא לכל היותר לדרוש פיצויים.

שלום עכשיו: בתחילת הדרך היתה עמדת המדינה כי למתנחלים אין שום זכות בקרקע, וכי דינם להתפנות. לאחר הקמת הממשלה הנוכחית ומינוי מנדלבליט ליועץ המשפטי לממשלה השתנתה עמדת המדינה מקצה לקצה והיא הציגה בפני בית המשפט עמדה הפוכה. בית המשפט בחר היום "להתיישר" לפי פרויקט הסיפוח והנישול של ממשלת ישראל בהובלת הבית היהודי. זה אבסורד לייחס "תום לב" לתושבי מאחז לא חוקי שכל בתיו נבנו באופן בלתי חוקי וללא היתרים על קרקע שאין מחלוקת שהיא של פלסטינים, בשל העבודה שהרשויות עשו טעות (במקרה הטוב) בהקצאת הקרקע, ולפיכך יש להפקיע את הזכויות של בעלי הקרקע ולהעבירם למתנחלים. זהו הצדק לפי בנט ושקד. נקווה שבית המשפט העליון יעצור את הבושה הזאת.

לקריאת פסק הדין – לחצו כאן


רקע: המאחז "מצפה כרמים"

המאחז מצפה כרמים הוקם ב-1999 על אדמות הכפר דיר ג'ריר ממזרח לרמאללה ללא החלטת ממשלה, בלי תכנית בניה ובלי היתרים. הקרקע שעליה הוקם המאחז היא קרקע פרטית מוסדרת, רשומה בטאבו על שם הבעלים הפלסטינים, שבסמוך לה הוקמה בשנות ה-70' ההתנחלות "כוכב השחר" על קרקעות שנתפסו בצו תפיסה לצרכים צבאיים. המאחז הוקם ב-1997 במקום סמוך, אך במסגרת "הסכם המאחזים" של ממשלת ברק מ-1999 הוזז למיקום הנוכחי והובטח למתנחלים כי הוא יוסדר.

2011 – עתירת בעלי הקרקע לפינוי המאחז – בשנת 2011 עתרו כמה מבעלי הקרקע לבג"צ באמצעות עו"ד חוסאם יונס, בדרישה לפנות את המאחז ולהשיב להם את אדמתם (בג"צ 953/11). בתגובה טענו המתנחלים כי הם פלשו לקרקע בסיוע הרשויות, בהתבסס על הבטחת הממשלה שהמקום יוכשר, וכי הם אף קיבלו חוזי "בר רשות" המעניקים להם זכויות בקרקע מהחטיבה להתיישבות (אגב, חלק מחוזים אלה ניתנו להם אחרי שהוגשה העתירה). לטענתם הם פלשו לקרקע בתום לב, ולכן יש להפעיל את סעיף 5 לצו בדבר רכוש ממשלתי ("תקנת השוק") ולתת להם את הקרקע. המדינה לעומת זאת טענה שמדובר בקרקע פרטית ובפלישה ללא היתרים ואישורים שלא ניתן להכשירה. לטענתה, ככל שהיו הבטחות שלטוניות וחוזי בר רשות למתנחלים, הדבר נעשה בטעות, מתוך מחשבה מוטעית שהקרקע של המאחז נכללת בצו התפיסה הצבאי משנות ה-70.

2013 – תביעת המתנחלים במחוזי לרשום את הקרקע על שמם – מתוך ניסיון לעכב את ההליכים בבג"צ, הגישו המתנחלים תביעה בבית המשפט המחוזי בירושלים שבה הם דרשו שהקרקע במאחז תירשם על שמם. בג"צ אכן הקפיא את הדיון בעתירה עד להכרעה בשאלת הבעלות בבית המשפט המחוזי. בכתב ההגנה לתביעת המתנחלים שהגישה המדינה בתחילת 2014, היא טענה שהקרקע צריכה להישאר בבעלות הפלסטינים, ושפלישת המתנחלים, שנעשתה ללא היתרי בניה וללא אישור רשמי, לא יכולה להיחשב כפלישה ב"תום לב".

יולי 2018 – סיכומי המדינה: ניתן להפקיע את הקרקע – תביעת המתנחלים נגררה במשך שנים, ובמהלכה העידו עדים שונים על נסיבות הקמת המאחז ועל מצב העניינים מבחינת הזכויות במקרקעין. בין השאר העיד מי שהיה הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש בשנות ה-80' וחתם על חוזה הקצאת הקרקע עם החטיבה להתיישבות. לטענתו החוזה שנחתם עם החטיבה כולל גם את הקרקע שעליה נבנה המאחז ושהוא באמת ובתמים סבר שהיא חלק מצו התפיסה הצבאי.

בסיכומי המדינה, בניגוד לעמדתה בבג"צ ובתחילת ההליך, טענה המדינה שלאור העדויות במשפט, ניתן אכן לטעון שהיה "תום לב" בהתנהלות הרשויות בכל הקשור למאחז, וכי ניתן גם לטעון לתום לב מצד המתנחלים שבנו את בתיהם באופן לא חוקי במאחז. זהו שינוי של 180 מעלות מעמדת המדינה בתחילת התהליך, והוא חלק משינוי שניכר מאז מונה אביחי מנדלבליט ליועץ המשפטי לממשלה לפני כשנתיים, בכל הקשור בפרשנות המשפטית של המותר והאסור בשטחים ובהתנחלויות.


משמעות פסק הדין – מימוש בפועל של עקרונות "חוק ההסדרה"

מדובר בפסיקה ראשונה שמפעילה את דוקטרינת "תקנת השוק" על מתנחלים שהקימו את ביתם על קרקע פרטית של פלסטינים. לפי סעיף 5 לצו בדבר רכוש ממשלתי, המכונה "תקנת השוק", במקרים מסויימים אם אדם פלש לקרקע בתום לב, בעל הקרקע מקבל פיצויים והפולש מקבל לידיו את הקרקע (ראו להלן הרחבה על "תקנת השוק"). בנוסף, השופט דראל מוכן לייחס תום לב אפילו למקרה שבו הבנייה נעשתה באופן לא חוקי, ללא היתרים ותכניות בתוקף.

פסק הדין לא נותן "כרטיס פתוח" להכשרת כל אלפי המבנים שנבנו בהתנחלויות על קרקע פרטית של פלסטינים. יש כאן מקרה מיוחד שבו המתנחלים קיבלו מהרשויות מסמכים שמעניקים להם זכויות בקרקע, ושבו המדינה טוענת שנעשתה טעות בהקצאת הקרקע.

חשוב להזכיר שפסק הדין עוד צפוי לבוא להכרעת בית המשפט העליון במסגרת ערעור שיוגש.

"טעות" בהקצאת הקרקע – השופט דראל קובע שניתן לייחס תום לב לטעות שנעשתה בהקצאת הקרקע, ושחוזה ההקצאה שנתן המינהל האזרחי לחטיבה להתיישבות ב-1981 כלל גם את שטח המאחז (למרות שמדובר בקרקע פרטית פלסטינית שלא נתפסה לצרכים צבאיים). מכיוון שכך, החטיבה להתיישבות יכלה בתום לב להקצות את הקרקע למתנחלים, שבנו את ביתם בתום לב (באופן לא חוקי). כמעט בכל העדויות של אנשי הצבא והמינהל האזרחי שעסקו בנושא בשנים הרלבנטיות עולה התמונה העגומה על האופן שבו מנהלת ישראל את הקרקעות בשטחים ואת ההפקרות והזילזול בבעלות הפרטית של הפלסטינים: העברת זכויות במפות לא מדוייקות, צווי תפיסה וצווי סגירה לא ברורים, חוזים שאומרים דבר אחד אך כוונתם לדבר אחר וכיו"ב. דוגמא אחת מני רבות לאופן שבו נוהלו נכסי הפלסטינים ניתנת בעדות של שלמה מושקוביץ מי שהיה ראש לשכת התכנון במינהל האזרחי במשך עשרות שנים:

"היה נהוג באותה תקופה עד אמצע שנות ה-80 בערך, כל הצווים שאני מכיר … בוצעו בצורה כזאת שבין הצו לבין המיקום שבוצע בפועל לא היה שום קשר.
ש. אוקי, זה אומר שבשנת 81 או 82, כאשר הממונה הקצה להסתדרות הציונית שטח, לא היה לו מושג איזה שטח הוא מקצה, נכון?
ת. הוא ידע בערך את האזור, אבל לא את המיקום המדויק ולא את הגבולות המדוייקים".

התוצאה אבסורדית: בתור מי שלקחה על עצמה את האחריות על השטחים ב-51 השנים האחרונות, המדינה היתה צריכה להגן על זכויות הקניין של הפלסטינים שאין להם זכויות אזרחיות ואפשרות להגן בעצמם על אדמותיהם. פסק הדין קובע למעשה שמכיוון שהמדינה נכשלה בכך – ניתן עכשיו לקחת את הקרקע מהפלסטינים ולהעניק אותה למתנחלים.

 

דוקטרינת "תקנת השוק" – מימוש בפועל של עקרונות "חוק ההסדרה"

דוקטרינת "תקנת השוק" היא הסדר משפטי המאפשר במקרים מסויימים לרוכש שרכש קניין ללא הסכמת בעליו בשל טעות תמת לב (למשל, קניין שנמכר על-ידי גנב ולא הייתה סיבה לקונה לחשוד שהמוכר אינו הבעלים), למנוע את ההחזרה של הקניין לבעליו ותשלום פיצויים תחתיו. הרעיון הוא למנוע מצב בו כל שרשרת העברות של נכס עלולה בכל רגע לקרוס אם יתברר שמישהו לאורך הדרך לא הסכים להעברה, דבר שיפגע מאוד בפעילות השוק והסחר בקניין.

באמצע נובמבר 2017 הודיעה המדינה לבג"צ על כוונתה להפקיע 45 דונם מפלסטינים באזור עפרה על מנת לאשר תכנית בניה שתכשיר חלקים מההתנחלות. ההצדקה המשפטית שניתנה בתשובת המדינה לבג"צ היא שימוש בדוקטרינת "תקנת השוק" שקבועה בסעיף 5 בצו בדבר רכוש ממשלתי, לפיו במקרים מסויימים כשנעשתה עסקה בין הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש במנהל האזרחי עם צד כלשהו לגבי שטח שהצדדים חשבו בתום לב שהוא רכוש ממשלתי, העסקה לא תיפסל ותהיה תקפה (המשמעות היא הפקעת הקרקע וחובה לפצות את הבעלים). במילים אחרות, אין חובה לפנות את הפלישה ולהחזיר את הקרקע לבעליה.

תגובת המדינה מבוססת על סיכום דיון שהתקיים אצל היועץ המשפטי לממשלה בדצמבר 2016, שבו אישר למעשה היועמ"ש את החלת הסעיף על מקרים מסויימים שבהם המינהל האזרחי הקצה, בתום לב, קרקע שלא היתה בבעלותו, והעביר אותה לשימוש המתנחלים. למעשה, הוראת היועמ"ש מאפשרת להפקיע קרקעות פלסטיניות לטובת התנחלויות, דבר שאסור על פי הדין הבינלאומי ועד היום נחשב ע"י מערכת המשפט הישראלית לקו אדום שאין לחצותו.

אמנם היועמ"ש מגביל את ההפקעה למקרים שבהם היתה הקצאה מטעם המינהל האזרחי, אך הוא מכליל, למשל, בתוך תום הלב גם מקרים שבהם נבנו בתים באופן לא חוקי, כלומר ללא היתרי בניה ובניגוד לתכניות המתאר התקפות בשטח. גם שאלת תום הלב של המינהל לא ברורה שכן המינהל התרשל בתפקידו לברר מה מעמד הקרקעות הפרטיות אותן הקצה. כך שלפי עמדת היועמ"ש רשלנות ותום לב יכולים לדור יחדיו.

חשוב להזכיר שמחובת הכוח הכובש להגן על זכויות האוכלוסיה המוגנת, ועל מדינת ישראל כמי שלקחה על עצמה את האחריות על השטחים, מוטלת חובה לשמור על הקניין של הפלסטינים שאין להם זכויות אזרחיות ואפשרות להגן בעצמם על אדמותיהם. לפי הפרשנות שמציע מנדלבליט, דווקא מכיוון שהמדינה נכשלה בתפקידה לשמור על זכויות הפלסטינים ו"בטעות" הקצתה את הקרקע למישהו אחר, הקרקע לא תוחזר לבעלים, כי הדבר נעשה "בתום לב".

יש לציין שחוק ההסדרה שחוקקה הכנסת, קובע למעשה דבר דומה, לפיו לא תוחזר קרקע פרטית שמתנחלים פלשו אליה אלא היא תופקע מהבעלים תמורת פיצויים. בתגובת היועמ"ש לבג"צ שהוגש נגד החוק, הוא קובע שהחוק אינו חוקתי ושיש לפסול אותו. בחוות הדעת הזאת על "תקנת השוק" מסתבר שהעקרון שעומד בבסיס חוק ההפקעה מקובל עליו, והשאלה היא רק באילו תנאים מותר להחיל אותו.

לקריאת סיכום הדיון שמהווה את חוות הדעת המשפטית המנחה בעניין תקנת השוק – לחצו כאן.

לקריאת פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בתביעת המתנחלים ממצפה כרמים – לחצו כאן