שבועיים אחרי שנכנסו לבית משפחת אבו נאב בסילוואן, הגישו המתנחלים ביום שלישי, 19/5/15, תביעה לבית משפט השלום בירושלים בדרישה לפינוי בית משפחת רג'בי, שבו מתגוררות שבע משפחות פלסטיניות בנות 39 נפשות.
התביעה היא חלק ממהלך גדול שבו מתנחלים המקורבים לעמותת עטרת כהנים, שעוסקת בהקמת התנחלויות בלב שכונות פלסטיניות במזרח ירושלים,הצליחו להעביר לשליטתם, בסיוע של רשויות המדינה, כ-5 דונמים בשש חלקות שונות בשכונת בטן אלהווא, בהם מתגוררים מאות פלסטינים בצפיפותרבה, והם עלולים להתחיל בהליכי משפטיים לפינוי משפחות פלסטיניות נוספות.
בשנה האחרונה הצליחו מתנחלי עטרת כהנים להכפיל את אחיזתם בשכונת בטן אלהווא בסילוואן, כאשר בנוסף על בית יהונתן ובית הדבש שבשליטתןבעשור האחרון, נכנסו השנה לשני בתים גדולים מצפון לבית יהונתן וכן לפני כשבועיים לבית משפחת אבו נאב.
שלום עכשיו: בניגוד למקרים שבהם מדובר ברכישה של בתים מפלסטינים, בדרך זו או אחרת, הפעם מדובר בשיתוף פעולה של רשויות המדינה ובעיקר של האפוטרופוס הכללי, עם המתנחלים שמביא להשתלטותם על הקרקעות. במקום למלא תפקיד ממתן ואחראי, מעדיפות הרשויות לנצל את הכוח שברשותן כדי לסייע בנישול פלסטינים מבתיהם וליצור פרובוקציות התנחלותיות שעולות למשלמי המסים כסף רב, מגבירות את המתח בירושלים ומרחיקות את הסיכוי לשלום.
חלקות 95, 96 בבעלות הקדש בנבנישתי; חלקות 73, 75, 84, 97 נמכרו למתנחלים נאמני ההקדש ללא מכרז
ההשתלטות על החלקות בסילוואן מימוש "זכות השיבה" ליהודים
התביעה שהוגשה השבוע לפינוי בניין בן 4 קומות שבו מתגוררות 7 משפחות פלסטיניות, מבוססת על כך שהמתנחלים הצליחו לקבל לידיהם את הבעלות על נכסים שהיו בבעלות יהודים לפני 1948, וכעת הן מוחזרים לידיים יהודיות. החוק הישראלי, שחוקק בשנת 1970, מאפשר ליהודים לקבל לידיהם נכסים במזרח ירושלים אותם איבדו במהלך המלחמה ב-1948, אך מונע זאת מפלסטינים. חשוב לציין שכל היהודים שאיבדו נכסים במלחמה ב-1948 כבר קיבלו פיצוי מהמדינה, בדרך כלל בנכסים חלופיים שניתנו להם. לכן, בכל פעם שיהודים מבקשים לממש את זכות השיבה לנכסים יהודים, הם מחלישים למעשה את הטיעון הישראלי נגד מימוש זכות השיבה לפלסטינים.
"הקדש בנבנישתי" (חלקות 95 ו-96)
בסוף המאה ה-19 הקימה משפחת בנבנישתי היהודית את "הקדש בנבנישתי", שכלל שתי חלקות בכפר התימנים בסילוואן. בשנת 1946 השכיר ההקדש את החלקות לפלסטינים, ובשנת 1948 עבר כל השטח לשליטת ירדן. תחת השלטון הירדני נבנו על החלקות כמה בתים ופלסטינים עברו להתגורר בהם. בשנת 1967 סיפחה ישראל את השטח לירושלים והשליטה על נכסי היהודים מלפני 1948 עברה לידי האפוטרופס הכללי הישראלי.
לפי עדויות שנחשפו בהליכים משפטיים שנקטו המתנחלים נגד פלסטינים בבטן אלהווא, האפוטרופוס הכללי הישראלי כלל לא טיפל בחלקות לאורך כל השנים, ורק בשנות ה-90', בעקבות פניה של אנשי עטרת כהנים, החל לעסוק בהן.
המתנחלים מקבלים את הבעלות על ההקדש
על מנת להשתלט על נכסים במזרח ירושלים, עשו המתנחלים מאמצים לאתר נכסים שהיו של יהודים לפני 1948 ולקבל אותם לידיהם. רבים מהנכסים במזרח ירושלים ובעיר העתיקה היו שייכים להקדשים, ובית הדין הרבני ובית המשפט האזרחי מינו להם נאמנים מקרב מקורבי המתנחלים.
בינואר 2001 קיבלו שלושה ממקורבי עטרת כהנים, הרב רלב"ג, אברהם שפרמן ומרדכי זרביב, מינוי מבית המשפט המחוזי בירושלים כנאמני "הקדש בנבנישתי". בספטמבר 2002 שחרר האפוטרופוס הכללי את שתי החלקות של הקדש בנבנישתי לנאמני ההקדש, והם הפכו לבעליהן.
על בסיס הבעלות הזאת תבעו המתנחלים בשנת 2006 את פינוי בית משפחת אבו נאב, שאל חלק ממנו הם נכנסו לפני כשבועיים, ובשנת 2007 הם תבעו את משפחת דוויק בבניין סמוך.
האפוטרופוס הכללי מוכר למתנחלים חלקות נוספות ללא מכרז (חלקות 73, 75, 84, 97)
בנוסף על שתי החלקות של הקדש בנבנישתי, היו בידי האפוטרופוס הכללי חלקות נוספות שהיו של יהודים בכפר התימנים בסילוואן. בדצמבר 2005 מכר האפוטרופוס הכללי לנאמני הקדש בנבנישתי ארבע חלקות נוספות, ככל הנראה תמורת עשרות אלפי שקלים בודדים, בלי מכרז.
במקרה זה הסתבר שבאפוטרופוס הכללי לא רק אפשרו למתנחלים להשיג את הזכויות בנכסים אלא סייעו להם, ככל הנראה שלא כדין, לקבל נכסים נוספים בסילוואן. אם אמנם היה האפוטרופוס מעוניין בתום לב למכור את הנכסים, היה עליו לעשות מכרז ולהציע גם לתושבים הפלסטינים המתגוררים בנכסים הללו את הזכות לרכוש אותם. אך תחת זאת, במחשכים, העביר האפוטורופוס ארבע חלקות שגם עליהן חיים עשרות או אף מאות פלסטינים בשכונת בטן אלהווא.
