טוען..

בג"צ מציע להחזיר את הדיון בהכרזה על אדמות מדינה ליד אפרת לועדת העררים

בג"צ נתן אתמול, 7/9/14, החלטה מפורטת (עוד לא פסק דין) בעתירה של בעלי הקרקע מהכפר "נחלה" מצפון-מזרח להתנחלות אפרת ש-1,341 דונם מאדמתם הוכרזו כאדמות מדינה. בהחלטתו, דחה בית המשפט את רוב טענות העותרים אך הציע להחזיר לועדת העררים את הדיון בשאלה האם ניתן להכריז על קרקע כאדמת מדינה במקרה שרק חלק מהחלקה מעובדת.

המדינה צריכה להודיע אם היא מקבלת את ההצעה עד ה-30/9/14.
א.      רקע

באוגוסט 2004 הכריז הממונה על הרכוש הממשלתי על 1,341 דונם ליד הכפר א-נחלה ובסמוך להתנחלות אפרת כאדמות מדינה. השטח שהוכרז מיועדלהרחבת ההתנחלות אפרת (מכונה בפי המתנחלים "גבעת עיטם") ולפי תכנית של משרד השיכון שטרם אושרה, עתידות לקום בו 2,500 יחשלבנייתן יש השלכות מרחיקות לכת על הסיכוי לפתרון של שתי מדינות (ראו פירוט כאן).

בעלי הקרקע ערערו על ההכרזה בפני ועדת העררים הצבאית, ולאחר שזו דחתה את ערעורם, הגישו עתירה לבג"צ ע"י עו"ד סני ח'ורי.

ב.      מבחן בגעל שיטת ה"הכרזה על אדמות מדינה"

לפני כשבוע הוכרזו כ-4,000 דונם באזור בית לחם כאדמות מדינה. ההכרזה עוררה ביקורת חריפה על מדיניות הממשלה ועל השיטה של "הכרזה עלאדמות מדינה" כדרך להשתלט על קרקעות לצרכי התנחלות. בבסיס ההכרזה עומדת פרשנות ישראלית לחוק הקרקעות העותמאני, לפיה אם קרקע לאמעובדת במשך עשר שנים, המדינה יכולה לקחתה. בגבהחלטתו מאשר באופן עקרוני את השיטה, אך מבקש לדון בשאלת ההכרזה במקרה שחלקמהחלקה מעובד.

וכך מצדיק בגאת השיטה:

טענת העותריםההכרזה היא למעשה הפקעה;היא הופכת קרקע פרטית לאדמת מדינה. ומכיוון שבשטח כבוש אסור להפקיע קרקעות פרטיות לצרכיהתנחלות, ההכרזה אינה חוקית.

החלטת בג"צ – ההכרזה איננה הפקעה, היא לא משנה את מעמד הקרקע, אלא רק מכריזה על מצב קיים מבחינה מהותית. נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, מסביר בהחלטה שלפי החוק העותמאני, קרקע יכולה להיות בבעלות פרטית רק אם יש לבעלים קושאן (שטר בעלות) או אם הוא מוכיח עיבודשל הקרקע במשך 10 שנים ברציפות. לכן, במקרה שהקרקע לא מעובדת אין בה בעלות פרטית, וההכרזה עליה כאדמת מדינה לא משנה את מעמדהקרקע אלא רק מסדירה אותו.

טענת העותריםאפליה על רקע אתני: הכרזה לפלסטינים בלבדבשטח נמצאה חלקת אדמה לא מעובדת שלפי שיטת המדינה ("הדין המהותי")היתה אמורה להיות גם היא מוכרזת כאדמת מדינה, אך בפועל היא נשארה מחוץ לתחום ההכרזה. רכז הקרקעות של ההתנחלות אפרת העיד בערר שהיאנרכשה ע"י יהודים ולכן לא נכללה בהכרזה.

החלטת בג"צ – העותרים לא פירטו על אילו אדמות מדובר.יש לציין שבדיון בבג"צ ביקשו השופטים לראות את המפה שעליה סימן רכז הקרקעות אתהחלקה שנרכשה ע"י יהודים, אך הסתבר שתיק הערר בועדת העררים נעלם באורח פלא.

טענת העותריםמטרת ההכרזה היא הרחבת ההתנחלות אפרת. לאורך כל הדיונים בעתירה המדינה לא הכחישה שבכוונתה להקצות אתהקרקע לשם הרחבת ההתנחלות אפרת. לטענת העותרים מדובר בתוצאה מפלה, שכן הקרקע תינתן למתנחלים ולא לפלסטינים תושבי האזור.

החלטת בג"צ – הקרקע עוד לא הוקצתה להתנחלות, ולכן אין לטעון שעצם ההכרזה יוצרת אפליה. יש לציין שאמנם ככל הנראה לא היה הסכם הקצאהשל הקרקע להתנחלות, אבל הקרקע כבר צורפה לתחום השיפוט של אפרת.

טענת העותריםהמתנחלים מנעו מאיתנו לעבד את הקרקע. במהלך הדיונים טענו העותרים כי רכז הקרקעות של ההתנחלות אפרת שימשכפקח קרקעות בשיתוף פעולה עם המינהל האזרחי, והוא מנע מבעלי הקרקע לעבד את הקרקע.

החלטת בג"צ – לא מתערבים בקביעות עובדתיות של ועדת העררועדת הערר שמעה את העדויות וקבעה שגם אם היו הפרעות מצד רכז הקרקעות, בכל זאת לא היה עיבוד בקרקע בשנים שקדמו לכך.

טענת העותריםיש לנו קושאן (שטר בעלות).

החלטת בג"צ – לא מתערבים בקביעות עובדתיות של ועדת העררועדת הערר קבעה שהמערערים לא הצליחו להוכיח שהקושאן שבידיהם מתייחסלקרקע הרלבנטית, כי הגבולות של הקושאן העותומאני אינם מדוייקים ואינם מסתמכים על מדידה.

ג.       השאלה שנותרה לדיון:

בשטח היו חלקות שבהן רק חלק מהחלקה היה מעובד. המדינה פיצלה את אותן חלקות והכריזה על החלק שלא היה מעובד כאדמת מדינה. העותריםטוענים כי אין מקום לפצל את החלקות, ואם חלק מהחלקה מעובדאסור להכריז על החלקה כאדמת מדינה.

בית המשפט הציע למדינה להסכים שהנושא הזה יחזור לדיון בועדת העררים, ועליה להודיע אם היא מסכימה לכך עד ה-30/9/14.

לסיפור המלא של ההתנחלות בא-נחלה, השלכותיה ואופן ההשתלטות על הקרקעות – ראו כאן.

Givat Eitam FS2 Heb