– המאחז אביתר הוא נטל ביטחוני
– המאחז אביתר הוא לא חוקי: ללא אישור ממשלתי, ללא תכנית בניה, וללא זכויות בקרקע
– המאחז אביתר הוא הטרלה פוליטית של קבוצה קטנה שמנסה להביא את הממשלה החדשה למשבר
1. רקע:
המאחז אביתר הוקם ב-3 במאי 2021 לאחר הפיגוע הקטלני בצומת תפוח ומותו של תלמיד הישיבה מאיתמר, יהודה גואטה. הוא ממוקם כ-1.6 ק"מ ממזרח לצומת תפוח מדרום לשכם, באזור שנקרא ג'בל סביח, באדמות הכפרים יתמא וביתא. לפני כ-30 שנה היה במקום מוצב צבאי ("תפוחית") שפונה בשנות ה-90. מאז הרצח של תושב יצהר אביתר בורובסקי בצומת תפוח ב-2013, ניסו מתנחלים להקים בנקודה מאחז אך הם פונו.
בתוך פחות מחודשיים הצליחו המתנחלים להקים במאחז כ-50 מבנים, לסלול שבילי אספלט, להקים גן שעשועים, בית כנסת, בית מדרש ועוד, ולאכלס אותו בעשרות משפחות. הכל נעשה כמעט ללא הפרעה של גורמי האכיפה (ראו להלן הרחבה על הליכי האכיפה).
מאז הוקם המאחז, פתחו תושבי הכפר הסמוך ביתא בהפגנות מחאה יומיומיות שבמהלכן נהרגו כבר ארבעה בני אדם מירי של צה"ל (ישנן גם עדויות לנוכחות של אזרחים חמושים שאולי השתתפו בירי).
אביתר הוא המאחז הבלתי חוקי ה-137 בגדה המערבית. לפי ספירת שלום עכשיו, מתחילת 2021 הוקמו ארבעה מאחזים בלתי חוקיים (להרחבה על תופעת המאחזים ראו כאן).
2. נזק ביטחוני
הקמת המאחז, שנעשתה כאמור בלא כל אישור של הדרג המדיני או הביטחוני מהווה נטל ביטחוני לצה"ל בתקופה רגישה במיוחד, ודורשת משאבים רבים להגנה על נקודה חדשה. במכתב התשובה להשגת המתנחלים כתב יועמ"ש איו"ש:
"חמור מכך, הקמת המאחז הבלתי חוקי בוצעה במהלך תקופה מורכבת בה התמודדו כוחות הביטחון ורשויות האזור עם אתגרים ביטחוניים משמעותיים, הן בגזרת איו"ש והן בגזרות רבות אחרות (לרבות מבצע "שומר החומות"). בנוסף, הקמתו של המאחז הבלתי חוקי תרמה לערעור היציבות הביטחונית במרחב, ובכלל כך אירעו במרחב עשרות אירועי הפרות סדר משמעותיים, דבר המשפיע על הערכת המצב הביטחונית בגזרה, ומחייב הקצאת כוחות רבים שמוסטים ממשימות מבצעיות אחרות, על כל המשתמע מכך.
3. הליכי האכיפה וטענות המתנחלים:
ימים ספורים לאחר הקמת המאחז הגיעו פקחי המנהל האזרחי ונתנו צווי הריסה לכל המבנים. מאז הוקמו עוד כמה מבנים שטרם הוצא להם צו הריסה. ב-6 ביוני 2021 הוציא אלוף פיקוד המרכז צו תיחום שהורה על פינוי המאחז כולו בתוך שבוע (בלי קשר לצווי ההריסה של כל מבנה ומבנה).
אנשי המאחז ערערו בפני יועמ"ש איו"ש על צו התיחום, וב-20/6/21 דחה היועמ"ש את ההשגה שהגישו. במכתב הדחייה מפרט יועמ"ש איו"ש את תשובתו לכל טענות המתנחלים החל מסוגיית חוקיות צו התיחום, דרך שאלות של מעמד הקרקע ואף לטענותיהם התכנוניות. לקריאת תגובת היועמ"ש ראו כאן. למתנחלים ניתנה שהות של שבוע (עד יום ראשון 27/6), במהלכו הם צפויים להגיש עתירה לבג"צ בניסיון למנוע את הפינוי. סביר להניח שההליך בבג"צ יעצור לכמה ימים ואולי אף לשבועות את הפינוי, אך רוב הסיכויים שבג"צ ידחה בסופו של דבר את העתירה כפי שעשה במקרים דומים בעבר.
תכנית הבניה להכשרת המאחז – ב-20/6/21 הגישה המועצה האזורית שומרון למועצת התכנון העליונה במינהל האזרחי תכנית בניה (תב"ע) להכשרת המאחז. המתנחלים ניסו לטעון שהעובדה שיש תכנית להכשרת המאחז מחייבת את הממשלה לעצור את הפינוי ולתת הזדמנות להכשרת המאחז.
האמת היא, כפי שנאמר במפורש במכתב היועמ"ש, שעצם הגשה של תב"ע לא מחייבת שום עיכוב בהריסה. במיוחד במקרה של אביתר, שבו התכנית בכלל לא יכולה להיות מקודמת משום שאין למגישים אישור של בעלי הקרקע (בין אם אלה בעלים פרטיים פלסטינים ובין אם מדובר ב"אדמות מדינה", ראו להלן).
המתנחלים טוענים גם שצו התיחום הוצא בחוסר סמכות, לאחר שרה"מ לשעבר, בנימין נתניהו, טען שהוא לא אישר את הוצאת הצו. יועמ"ש איו"ש מבהיר, כפי שגם הגיב שר הביטחון בני גנץ, שהוצאת הצו נתונה לסמכותו הבלעדית של שר הביטחון ואין צורך באישור רה"מ.
4. מעמד הקרקע:
אין מחלוקת שלמתנחלי אביתר אין שום זכויות על הקרקע, אפילו הם לא טוענים זאת. טענתם המרכזית היא שהקרקע בפוטנציאל יכולה להיחשב כאדמת מדינה, ולכן אפשר יהיה להכריז עליה כאדמת מדינה ואז להקצות להם אותה. בעניין זה קבע המינהל האזרחי במפורש:
"המקרקעין בהם הוקם המאחז אינם מוכרזים או רשומים כאדמות מדינה, וממילא הממונה על הרכוש הממשלתי לא העניק כל היתר לשהות בהם או לבצע בהם כל שימוש, ולא הוצגה בפני רשויות האזור כל אסמכתא לכך שבעל הזכויות במקרקעין, יהא אשר יהא, התיר למרשיך לבצע בהם שימוש"
בעניין הזה יש לציין כי לפי הפרשנות (הדראקונית) הישראלית לחוק הקרקעות העותמאני, קרקעות בשטחים שאינן רשומות בטאבו ואינן מעובדות באופן אינטנסיבי, נחשבות "אדמות מדינה" (לפי פרשנויות אחרות מדובר על פי רוב בקרקע פרטית). אך כדי שאפשר יהיה לעשות בהן שימוש, צריך לעשות הליך של הכרזה על אדמות מדינה שבו ניתנת לבעלי הקרקע הזדמנות להוכיח בעלות, בדרך כלל אם יצליחו להוכיח שהקרקע היתה מעובדת.
תצלום משנת 1980 מראה בבירור שלפחות חלקים מהמאחז היו מעובדים:
5. מימון המאחז:
המאחז אביתר הוא המאחז הראשון שהוקם בצורה כל כך מאורגנת ומהירה. עשרות מבנים הוקמו תוך שבועות אחדים. ניכרת השקעת כספים אדירה על הכשרת השטח, הקמת המבנים, סלילת הדרכים ועוד והכל בצורה כל כך מהירה. ימים ספורים לאחר הקמת המאחז פרסמו אנשיו המאחז פרויקט גיוס המונים לפיו גוייסו כ-1,200,000 ש״ח. הקמפיין רשום בארה"ב, ייתכן שהסיבה לכך היא שמדובר בגיוס כסף לפעילות לא חוקית.
המועצה האזורית שומרון (שאחד מתפקידיה הוא לפקח על תכנון ובניה) מלווה את המאחז מיומו הראשון. ראש המועצה פתח לשכה במאחז והוא נותן תמיכה מלאה לתושבים, ופועל ציבורית להכשרת המאחז ולמניעת הפינוי. בגלל היעדר שקיפות בתקציבי המועצה, לא ידוע לנו אם הועברו כספים מהמועצה למאחז (כפי שנעשה במאחזים רבים אחרים).
6. הטענות על עלות הפינוי
לפי פירסומים בתקשורת, פינוי המאחז עשוי לעלות כ-10 מיליון ₪, ותומכי המאחז מנסים לטעון שגם מסיבה זאת אין לפנות את אביתר. חשוב להזכיר שאם לא יפנו את המאחז המחיר מכספי ציבור יהיה גבוה הרבה יותר מ-10 מיליון (עלויות אבטחה והגנה על נקודה חדשה, תשתיות, פיתוח, שירותים וכו').
שנית, הערכת המחיר מבוססת במידה רבה על ההערכה כי תושבי המאחז לא יסכימו להתפנות מרצון ויהיה צורך במבצע צבאי והנדסי גדול. אך אם מתנחלי המאחז יכבדו את צו הפינוי שניתן להם – אפשר לפנות את המאחז גם ללא עלות של שקל אחד מכספי ציבור (הצו מורה להם להתפנות ולפנות את כל מה שהם בנו במאחז).
ולבסוף, הגיע הזמן שהציבור לא ייאלץ לשאת בעלויות פינוי של עבריינים. את עלות הפינוי צריך להשית על המתנחלים עצמם (מה שיעודד אותם להתפנות מרצון). דבר דומה קורה בישראל ובמזרח ירושלים, במקרים של הריסות בתים שעברייני הבניה נדרשים לשלם את עלויות ההריסה, ובמקרים של פינוי משפחות לטובת מתנחלים (למשל בסילוואן ובשייח ג'ראח), עלות הפינוי משולמת ע"י המשפחה עצמה.
כדאי גם להזכיר כי אף משפחה לא באמת עברה לגור במאחז ואין לה בית אחר. כל המשפחות השאירו את ביתם בהתנחלויות הסמוכות יצהר, רחלים, מעלה לבונה ועוד ועברו, באופן זמני בינתיים, למאחז החדש.
7. המשמעות הפוליטית של המאחז החדש
הגוף העומד מאחורי הקמת המאחז הוא ארגון המתנחלים "נחלה", שפועל כאמור בסיוע צמוד שלהמועצה האזורית שומרון והעומד בראשה, יוסי דגן (חבר מרכזי ובכיר במפלגת הליכוד). ארגון "נחלה" והפעילים העיקריים של המאחזים החדשים אינם חלק מהמיינסטרים והגווארדיה הישנה של המתנחלים, אף כי הם אינם שוליים או קטנים. המאחז הוא דוגמה לשסע שהולך ונפער בתוך האגף הימני הישראלי: הימין הממלכתי שמשתדל לעבוד כמה שיותר יחד עם הממשלה, אל מול הגורמים העצמאיים יותר שמוכנים להתעמת ביתר שאת עם הגופים הממשלתיים. השסע הזה בא לידי ביטוי בבחירות האחרונות ביצירת שתי המפלגות: ימינה והציונות הדתית. הדבר בא לידי ביטוי גם במצעד חברי הכנסת שבאו לתמוך במאחז והם בעיקר חברי הכנסת של מפלגת "הציונות הדתית", הליכוד, ומפלגות אופוזיציה אחרות.
המאחז החדש מעמיד את הממשלה החדשה (שהיא קואליציה של מפלגות שלא מסכימות על דברים רבים), במבחן הפוליטי הגדול הראשון שלה. הימין הקיצוני מאותת כי הוא מתכנן להמשיך לאתגר את הממשלה החדשה, כפי שעשו בצעדת הדגלים במזרח ירושלים, ובצעדות המתנחלים השבוע ברחבי הגדה המערבית.
8. לסיכום
"אביתר" הוא מאחז לא חוקי שמביא לשיא עבריינות בנייה, צפצוף על שלטון החוק וקביעת עובדות בשטח של גורמים פוליטיים מעומק הימין המתנחלי. הוא חייב להיות מפונה בהקדם (ולא בתמורה ל"הכשרת" מאחזים אחרים), אלא כחלק מכיבוד חלקיה המגוונים של הממשלה שהמעט שיכול לאחד בינהם הוא כיבוד ואכיפת שלטון החוק.
יפים בעניין זה דבריו של יועמ"ש איו"ש במכתבו שנזכר לעיל:
טרם סיום, מפקד כוחות צה"ל באזור ביקש להדגיש כי מרשיכם הפרו את הדין בצורה בוטה וחמורה, הקימו תוך זמן קצר ביותר עשרות מבנים שאוכלסו על-ידי עשרות משפחות, ואף המשיכו להקים בשטח המאחז מבנים ותשתיות לאחר החתימה על ההכרזה על שטח מתוחם, חרף העובדה שההכרזה אוסרת באופן מיידי על המשך הבנייה בשטח המתוחם […] מדובר בהתנהלות בוטה וחמורה ביותר, שמצביעה על חוסר תום לב ותורמת להפרת הסדר הציבורי ושלטון החוק באזור, ובשום דרך לא ניתן להשלים עימה.