עתירה זו של שלום עכשיו היא עתירה משותפת יחד עם בעלי הקרקע הפלסטינים בדרישה לפינוי המאחז "דרך האבות" שהוקם באופן לא חוקי על אדמות פלסטיניות בגוש עציון. העתירה הוגשה באמצעות עורכי הדין שלומי זכריה ומיכאל ספרד.
המאחז
בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, ניצלו מתנחלי גוש עציון את העובדה שהתושבים הפלסטינים באזור היו תחת סגרים וכתרים, והקימו את המאחז "דרך האבות", בסמוך להתנחלות אלעזר. במאחז הוקמו קרוואנים, נסללו כבישים ואף הוקמו מספר מבני קבע.
בעלי הקרקע שראו את המתנחלים מקימים על אדמתם התנחלות חדשה, התלוננו במשטרה ובמינהל האזרחי ואף פנו לבית המשפט בעניין – אבל המאחז המשיך לגדול ולהיבנות.
באוקטובר 2007 אישר המינהל האזרחי בתשובה לפניית שלום עכשיו כי המאחז הוקם על קרקעות פרטיות, וכי הוא איננו חוקי. עוד נאמר בתשובת המינהל האזרחי כי "במאחז ישנם כ-25 בב"חים (תיקי בנייה בלתי חוקי) וכנגדם נפתחו הליכי אכיפה בשלבים שונים, לרבות צווי הפסקת עבודה, צווי הריסה, החרמות טובין והגשת תלונות במשטרת ישראל".
אך למרות שהמאחז לא חוקי והוצאו צווי הריסה – מאז ועד היום המשיכו המתנחלים לבנות ולהגדיל את המאחז.
דוגמא מעניינת לאופן שבו מתנהלת הבנייה הבלתי חוקית מתחת לאף של הרשויות, התגלתה ביולי 2008, כאשר התפרסמה באינטרנט מודעה למכירת קרוואן במאחז הבלתי חוקי, וכך כותבים המוכרים: "בקניית הקרוואן מקבלים גם זכויות בניה על השטח בגודל של כדונם (כרגע אין שם אישורי בניה אך בפועל מתבצעת שם בניה). המחיר: 180,000 ₪."
לקריאת העתירה המלאה
לתרגום העתירה לערבית
בנוסף לעתירה על המאחז כולו, הגישה שלום עכשיו גם עתירה נוספת, עם בעל הקרקע הפלסטיני, נגד אחד מהבתים החדשים במאחז. מדובר בעתירה שנייה, לאחר שבעתירה הקודמת קיבל בית המשפט את הבטחת המדינה להרוס את המבנה, אך עד היום, בחלוף כחצי שנה, עדיין עומד הבית על תילו.
ב- 27/07/2009 התקיים דיון, בו הסכימה המדינה כי יש לאכוף את הצווים, אך ציינה כי אין בידיעה לוח זמנים ברור בנושא.
ב- 29/07/09 הורה בית המשפט העליון למדינה להציג בתוך 90 יום מסגרת זמנים ברורה למימוש הצווים הקיימים להפסקת עבודה והריסת המבנים במאחז.
ב-2/12/09 הגישה המדינה לבג"צ הודעה מעדכנת לפיה לאור החלטת הממשלה על הקפאת הבנייה בהתנחלויות, נדרשים ששה חודשים נוספים כדי לעדכן את בית המשפט בלוח הזמנים להריסה. בית המשפט קבע דיון בעניין ל-26/4/10.
ב-25/4/10, יום לפני דיון בעתירה, הודיעה המדינה, בניגוד לכל הודעותיה הקודמות כי במקום הריסת המאחז, בכוונתה להכשירו.
ב-1/9/10 נתן בית המשפט את פסק הדין בו מתח ביקורת חריפה על המדינה, וקבע שלמרות שקשה להאמין להבטחות המדינה בדבר טיפול בנושא (כבר קרוב ל-10 שנים), העתירה נדחית משום שאין לבית המשפט כוונה להתערב בסדרי העדיפויות של המדינה באכיפת החוק. יחד עם זאת, קבע בית המשפט שהדלת בפני העותרים פתוחה לשוב ולעתור אם יתברר שלא נעשה דבר.
לפסק הדין