טוען..

בית המשפט הורה על פינוי שלושה בתי פלסטינים בשייח ג'ראח לטובת מתנחלים

בשבוע שעבר הורה בית משפט השלום בירושלים על פינוי 30 פלסטינים משלושה בתים בכרם ג’אעוני בשייח ג'ראח עד 1/8/2020 לטובת מתנחלים.

את תביעות הפינוי נגד משפחות דאהודי (7 נפשות), דג'אני (11 נפשות) וחמאד (12 נפשות) הגישה חברה בשם "נחלת שמעון" בבעלות חברה זרה הרשומה בדלוור, המייצגת גורמים מתנחליים שמבקשים להקים התנחלות גדולה בשייח ג'ראח. המתנחלים רכשו את הקרקע משתי אגודות יהודיות "ועד עדת הספרדים" ו"ועד כנסת ישראל" שלטענתן רכשו את השטח בסוף המאה ה-19.ב-1948 עבר השטח, שהיה אז ללא מבנים, לשליטת ירדן. הירדנים ייעדו את הקרקע לשיקום פליטים פלסטיניים והקימו בה שכונה לעשרות משפחות. לאחר 1967 קיבלו האגודות היהודיות את הקרקע חזרה לבעלותן, לפי חוק הסדרי משפט ומנהל (ראו להלן), והחלו לתבוע את משפחות הפליטים לפנות את בתיהן. בכך מנסות האגודות לממש את "זכות השיבה" לנכסים שנלקחו ב-1948 (דבר שלא ניתן לפלסטינים).

שלום עכשיו: "זהו חלק ממהלך מאורגן ושיטתי של מתנחלים בסיוע של גורמים ממשלתיים, שנועד לגרש, פשוטו כמשמעו, קהילות שלמות במזרח ירושלים ולהקים במקומן התנחלויות. עשרות משפחות נוספות עומדות בסכנת פינוי בהליכים משפטיים מתישים שבהם עושים מתנחלים וגורמים בממשלה ניצול לרעה של חוק מפלה שמרשה ליהודים לחזור לנכסים מלפני 1948 אך אוסר זאת על פלסטינים. באופן הזה מבקשים מתנחלים ליצור חיץ בתוך השכונה הפלסטינית ולהקשות על פתרון של פשרה בירושלים".

עשרות משפחות פלסטיניות עומדות בסכנת פינוי דומה

חברת המתנחלים "נחלת שמעון" הגישה בשנים האחרונות תביעות רבות נגד עשרות משפחות בשייח ג'ראח באזור כרם ג’אעוני, והן נמצאות בשלבים שונים של דיונים בבית המשפט. בחודש מארס האחרון חודשו הליכי ההוצאה לפועל לפינוי משפחת סבאג שהפסידה למתנחלים בתביעה דומה. ההתנחלות בכרם ג’אעוני החלה עוד ב-2008 כשפונתה משפחת אלכורד מביתה, ולאחר מכן ב-2009 משפחות ראווי וחנון. לפני כן בסוף שנות ה-90 נכנסו מתנחלים לבתים שהיו בבעלות יהודים בסמוך לכרם ג'אעוני. מאז לא היו פינויים בשכונה. מלבד משפחות סבאג, דאהודי דג'אני וחמאד, לשלום עכשיו ידוע על שבעה תיקי פינוי נוספים שעוסקים בעשרות משפחות בכרם ג'אעוני (ועוד למעלה מ-10 תיקים באום הארון הסמוכה) הנמצאים בשלבים שונים של דיון בבית המשפט.

העיקרון: מימוש זכות השיבה ליהודים

הבתים בכרם ג'אעוני בשייח ג'ראח נבנו בשנות ה-50 של המאה ה-20 ע"י משרד השיכון הירדני במסגרת פרוייקט שיקום פליטים שבו נבנו כ-30 בתים בשייח ג'ראח עבור משפחות פליטים בתמורה לויתור שלהן על מעמדן כפליטים. המשפחות ויתרו על "כרטיס הפליט" שלהן ועל הזכויות והשירותים שניתנו להן ע"י אונר"א. בתמורה הם קיבלו את הבתים בתנאי רכישה נוחים. יש לציין שהליך רישום הבתים על שמם של הפליטים לא הסתיים לפני 1967, ולאחר שעבר השטח לשליטה ישראלית הוחל עליו חוק שאיפשר לאגודות היהודיות לנצל את היעדר הרישום ולרשום את הקרקע על שמן.

מתוך החוזה בין אונרא והירדנים, 1954

החוק המפלה: חוק הסדרי משפט ומינהל

ב-1970 נחקק בישראל חוק הסדרי משפט ומינהל שקבע, בין השאר, שיהודים שאיבדו את נכסיהם במזרח ירושלים ב-1948 יוכלו לקבל אותם חזרה לבעלותם. חשוב להזכיר כי החוק הישראלי (חוק נכסי נפקדים) לא מאפשר לפלסטינים שאיבדו את נכסיהם בישראל ב-1948 לקבלם בחזרה, ומתיר למדינה לקחת את הנכסים לבעלותה.כך, בלי לומר זאת במפורש, קובע החוק הישראלי דין שונה ליהודים ולפלסטינים. במקרים מסויימים מימוש החוק מביא לפינוי פליטים פלסטינים מביתם, ולמעשה הופך אותם לפליטים בפעם שניה. יתר על כן, ממשלת ישראל דאגה לפצות את כל היהודים שאיבדו את נכסיהם ב-1948 ונתנה להם בתמורה נכסים חלופיים בתוך ישראל. כך שבעלי הנכסים זוכים לפי חוק הסדר משפט ומינהל לפיצוי כפול על ההפסד ב-1948.

לקריאת ניתוח של החוק ומימושו ראו כאן.

למשפחת הפליטים הפלסטינים בשייח ג'ראח היו בתים ונכסים בישראל לפני 1948 ובעקבות המלחמה הם הפכו לפליטים. לפי חוק נכסי נפקדים, הם אינם זכאים לקבל חזרה את נכסיהם או לשוב אליהם. בשנות ה-50, בחרו המשפחות לנסות להשתקם ולוותר על מעמדן כמשפחות פליטים. כיום, על בסיס החוק המפלה שחוקקה הכנסת בני המשפחות עומדים להפוך שוב לפליטים על לא עוול בכפם, כאשר כל שהשתנה הוא המצב הגיאופוליטי והחוק שחוקקה ישראל.