טוען..

השיטות הישראליות להפקעת אדמות בשטחים: דרכי ההשתלטות של ישראל על קרקעות פלסטיניות בשטחים

לאורך השנים השתמשה מדינת ישראל במספר דרכים על מנת להפוך קרקעות בגדה המערבית ל"אדמות מדינה", ששימשו אחר כך באופן בלעדי כמעט את ההתנחלות הישראלית. למושג "הפקעה" ישנה אמנם משמעות משפטית ספציפית, אך בהקשר המדיני, כאשר אנו מדברים על הפקעת קרקעות בגדה המערבית, מדובר בשינוי מעמד הקרקע כך שתוכל לשמש את מדינת ישראל לצרכי התנחלות.

השיטות להפקעה: 
1. הכרזה על אדמות מדינה – השיטה הנפוצה ביותר שבה משתמשת מדינת ישראל כדי להפקיע אדמות היא ההכרזה על אדמות מדינה. השיטה מבוססת על פרשנות ישראלית לחוק מהתקופה העות'מאנית (מ-1858) שאיפשר לסולטן להפקיע לרשותו קרקעות שלא נזרעו ולא נעבדו במשך שלוש שנים ברציפות. לאורך השנים פעלה ישראל לאיתור אדמות שאינן מעובדות בגדה המערבית, והכריזה עליהן כאדמות מדינה. ההכרזה מבוצעת באמצעות "צו בדבר רכוש ממשלתי" שמוציא המינהל האזרחי, שבו ניתנת הודעה לתושבי האזור שהקרקע הופכת לאדמת מדינה. הצו מאפשר ערעור בתוך 45 יום בפני ועדת ערר צבאית. בדרך זו הפקיעה ישראל קרוב למיליון דונם שהם כחמישית משטח הגדה המערבית. חשוב לציין כי מאז שנחקק החוק ב-1858, תחת השלטון העותומאני, ולאחר מכן תחת השלטון הבריטי ולאחר מכן תחת השלטון הירדני מעולם לא היתה פרשנות כה דרקונית לחוק ולא נעשה שימוש כה נרחב בכלי החוקי שנועד בשעתו לעודד עיבוד של קרקע ולא מנגנון השתלטות על אדמות.

2. הפקעה לצרכי ציבור – ישראל השתמשה לעתים גם בצו הפקעה לצרכי ציבור על מנת להשתלט על קרקעות. לפי החוק, על הקרקע שהופקעה לשמש לצרכי כל הציבור באזור, כולל הציבור הפלסטיני, ולכן השתמשה ישראל בשיטה זו בדרך כלל לסלילת כבישים, שבהם ניתן לטעון כי הם ישמשו גם את הפלסטינים. לא ניתן להשתמש בצו הפקעה כזה לשם הקמת ההתנחלות עצמה משום שהציבור שעבורו מיועדת ההתנחלות הוא הציבור של המעצמה הכובשת ולא כלל הציבור באזור. למרות זאת, ככל הידוע לנו נעשה שימוש בהפקעה לצרכי ציבור כדי להקים את ההתנחלות מעלה אדומים (ראו הרחבה על כך בדו"ח של בצלם).

3. רישום ראשון – אפשרות נוספת שעומדת בפני המדינה, היא לפתוח בהליך של רישום הקרקע על שם המדינה בטאבו. הליך זה של הסדרת הקרקע ורישומה עלול לארוך זמן רב אם יהיו בעלי קרקע שיטענו לבעלות, ואז יידרש מן הצדדים להוכיח בעלות בהליך ארוך וממושך.

4. תפיסה לצרכים צבאיים – דרך נוספת להשתלטות על קרקעות היא בהוצאת צו תפיסה לצרכים צבאיים. חשוב לציין שצו התפיסה לא משנה את מעמד הקרקע ולא מעביר את זכויות הבעלות למדינה, אלא רק את זכויות השימוש בקרקע, לזמן מוגבל שמופיע בצו התפיסה, ולצרכים צבאיים בטחוניים בלבד. בתום הצורך הבטחוני אמורה הקרקע לשוב לבעליה. בעבר נעשה שימוש נרחב בצו תפיסה לצרכים צבאיים כדי להקים התנחלויות, אך ב-1979, בעקבות בג"צ אלון מורה, נאסר השימוש בצווי תפיסה לצרכי התנחלויות. צווי תפיסה רבים ממשיכים להתפרסם לצורך הקמת גדר ההפרדה ומתקנים צבאיים שונים ברחבי הגדה המערבית.

5. אדמות נפקדים – צו מיוחד מקנה למדינה את הסמכות לנהל נכסים של אנשים שנמלטו מהגדה המערבית ב-1967, ולמעשה להחזיק בהן עד שישובו. הצו מאפשר לממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש להחכיר את הקרקע ולעתים אף למוכרה. ככל הידוע לנו נעשה שימוש בנכסים אלה לצרכי התנחלות, בעיקר באזור בקעת הירדן, אך לא ידוע לנו באיזה היקף והיכן.

לקריאה נוספת ולהרחבה: 
עבירה גוררת עבירה – התנחלויות על קרקעות פרטיות של פלסטינים – דו"ח של שלום עכשיו
כל האמצעים כשרים – מדיניות ההתנחלות בגדה המערבית – בצלם
התחום האסור – מדיניות התכנון בגדה המערבית – במקום
כרוניקה של סיפוח ידוע מראש – ההתנחלות מעלה אדומים – בצלם ובמקום