אלוף פיקוד המרכז הוציא לאחרונה צו תפיסה לעשרות דונמים של הכפרים בלעין, חרבתא בני חארת', כפר נעמה, וראס כרכר, לצורך סלילת כביש חדש באורך 6.5 ק"מ שנועד לחבר את המאחז שדה אפרים, שממערב לרמאללה, עם ההתנחלות מודיעין עילית. הכביש מתוכנן להיסלל בין עצי הזית וחלקות מעובדות של תושבי הכפרים, לעבור גם בשטח B שבשליטה פלסטינית ולחתוך את הכביש הראשי המחבר בין הכפרים בלעין וחרבתא בני חארת' (שמשמש כיום עורק מרכזי לכל הכפרים בסביבה בעקבות סגירת כבישים רבים אחרים לפלסטינים בידי צה"ל).
שלום עכשיו: הממשלה איבדה כל בושה. אחרי שהקימה מאחז באופן לא חוקי, בלי תכניות בתוקף ועל קרקעות שמעמדן שנוי במחלוקת, היא מעיזה להשתמש בתירוץ הביטחוני ולקחת עוד קרקעות של פלסטינים כדי לייצר כביש נוסף למתנחלי המאחז. למעשה מדובר בהגשמת תכנית ישנה של הממשלה לסלול כביש למתנחלים באיזור אך ככל הנראה מכיוון שלא ניתן להפקיע אדמות לצורך מתנחלים בלבד – הממשלה מעדיפה לעקוף את החוק ולהשתמש בתירוץ הבטחוני.
המשמעות של צו תפיסה:
על פי הדין הבינלאומי אסור למעצמה הכובשת להפקיע קרקעות פרטיות של האוכלוסיה הכבושה לצרכיה שלה. לכן כאשר מבקשת הממשלה לסלול כביש חדש שנועד לשמש את המתנחלים בלבד, אסור לה להפקיע לשם כך אדמות של פלסטינים. כדי בכל זאת לסלול את הכביש, משתמשת הממשלה בתירוץ הביטחוני לפיו הקרקע דרושה לצורכי ביטחון. צו התפיסה שהוציא אלוף הפיקוד קובע שהקרקע דרושה לצרכים ביטחוניים, והיא נתפסת לתקופה מוגבלת בלבד (עד סיום הצורך הצבאי) ובעלי הקרקע זכאים לבקש מישראל דמי שימוש באדמתם.
למעשה מדובר בכביש עוקף (פלסטינים) שעוקף גם את החוק. סלילת כביש והקמת התנחלות אינם דברים זמניים, והתירוץ של שימוש זמני בקרקע עד לתום הצורך הביטחוני הוא תירוץ שיקרי. מעבר לכך, גם הצורך ה"ביטחוני" בכביש המדובר איננו צורך ביטחוני בכלל; הצורך בכביש נובע מההתנחלות שדה אפרים ומההתנחלויות הקיימות והמתוכננות סביבה. התנחלויות אלה לא תורמות לבטחון אלא פוגעת בביטחון ושואבת כוחות ומשאבים מצה"ל.
הכביש מתוכנן להיסלל תחת התירוץ של צורך בטחוני, אך לכל מובן שמדובר בצורך התנחלותי. במקביל לתוואי המתוכנן של הכביש "הבטחוני" קיימת תכנית ישנה, שאושרה ככל הנראה בשנת 1999, תכנית מספר 962/1 לסלילת כביש בין עירוני שנועד לחבר בין האזור שבו הוקם המאחז שדה אפרים לבין מודיעין עילית. אלא שבנסיבות הקיימות היום, לא ניתן לסלול את הכביש המתוכנן באופן חוקי. הכביש מיועד לחבר בין שתי התנחלויות ומהן לתוך ישראל ולכן הוא לא יכול לשמש את הפלסטינים. הכביש כרוך בהפקעה של מאות דונמים בבעלות פרטית פלסטינית ולפי הדין אסור להפקיע קרקעות לשימוש ישראלי בלבד. לכן, הדרך המשפטית היחידה שמאפשרת סלילת כביש היא בתירוץ הבטחוני.
השיטה: סלילת כבישים להתנחלויות בתירוץ בטחוני
צו התפיסה בבלעין אינו היחיד. לאחרונה החלה הממשלה להשתמש בתירוץ הבטחוני כדי לסלול כבישים רבים מאוד בגדה המערבית. בשנים האחרונות נסללו מאות קילומטרים של דרכי עפר חדשות, ללא תכנון ואישורי בנייה. רבים מהן נעשו תחת התירוץ של "דרישה מבצעית" בעקבות חתימה של פיקוד המרכז על כך שמדובר בצורך בטחוני.
אך גם כבישים בין עירוניים שאינם דרכי עפר החלו להיסלל בתירוץ הביטחוני. בימים אלה הולך ונסלל כביש חדש באדמות הכפר בתיר, ככביש גישה חדש עבור ההתנחלות החדשה "בר כוכבא" שהוקמה על אדמות בתיר. בצפון הגדה המערבית, מדרום לג'נין הולך ונסלל כביש עוקף להתנחלות שא נור, ולאחרונה פורסם צו תפיסה לסלילת כביש למתנחלים בהתנחלויות החדשות גנים וכדים באזור ג'נין, כביש שעובר ברובו בשטח A, שבשליטה פלסטינית ליד העיירה קבטיה.
בנוסף לאלה, הממשלה מקדמת את סלילת כביש אלעזריה – א-זעיים עבור הפלסטינים, המכונה גם כביש הריבונות או כביש מרקם חיים, שנועד לאפשר לישראל לסגור כ-3% מהגדה המערבית בפני פלסטינים ולהשתלט על המרחב באזור E1. גם כביש זה מיועד להיסלל בצו תפיסה ועובר בשטח B שבשליטת הפלסטינים.
לצורך סלילת הכביש,
חלקו עובר בשטח B
בין מטעי זיתים וקרקעות מעובדות.
כך קרה בכביש לשא-נור, כביש חדש באזור A לגנים וכדים, בבר כוכבא וכמובן בכביש "מרקם חיים" בין אלעזריה וא-זעיים.