לפני 20 שנה השתלטה עמותת מתנחלים על הנכס של משפחתו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר מיכאל בן יאיר בשייח ג'ראח, בלי ידיעת המשפחה. המתנחלים החלו לקדם התנחלות בשכונה והצליחו לגבות מאות אלפי שקלים מדמי השכירות של הפלסטינים שהתגוררו בבית. כשנודע על כך למשפחת בן יאיר, היא יצאה למאבק על ביתה בסיוע של שלום עכשיו, ולפני כחודש ניתן פסק הדין הסופי שמחזיר את הנכס לבעליו החוקיים. המשפחה מתכוונת לאפשר לדיירים הפלסטינים להמשיך להתגורר בביתם עוד שנים ארוכות.
שלום עכשיו: המאבק של מיכאל בן יאיר ומשפחתו על בית ילדותו חושף מנגנון שלם של השתלטות ונישול: הרשויות הישראליות עושות יד אחת עם מתנחלים כדי להשתלט על נכסים במזרח ירושלים ולנשל מהם את הפלסטינים. בחסות מערכת חוקים מפלה שמאפשרת ליהודים זכות שיבה לנכסים שאבדו להם לפני 1948 אך בה בעת מונעת זאת מפלסטינים, ובעזרת חומות גבוהות של חיסיון והתגייסות של מנגנונים ממשלתיים, הצליחו מתנחלים להשתלט על עשרות נכסים במזרח ירושלים ולגרש מהן את הפלסטינים.
בית שרה ג'אנה, סבתא של מיכאל בן יאיר, בשייח ג'ראח, 1938 (באדום), תצלום: ספריית הקונגרס.
מיכאל בן יאיר, היומע"ש לממשלה לשעבר, נולד ב-1942 בשכונת "נחלת שמעון" ("אום הארון") בשייח ג'ראח. במהלך המלחמה ב-1948 הוא ומשפחתו, יחד עם כל תושבי השכונה, פונו מהבית וקיבלו מהמוסדות הלאומיים דיור חלופי בשכונת שייח בדר במערב ירושלים. "היו לנו שתי דירות וחנות, קיבלנו שתי דירות וחנות", סיפר בן יאיר. אחרי המלחמה, נותרה שייח ג'ראח בשליטה ירדנית. בית המשפחה עבר לניהול הממשלה הירדנית והיא השכירה אותו לדיירים פלסטינים.
במלחמה ב-1948 נאלצו עשרות אלפי אנשים לעזוב את בתיהם בירושלים. כ-2,000 מהם, מהעיר העתיקה, משייח ג'ראח וממוסררה, היו יהודים שעברו לישראל וקיבלו מיד דיור חלופי מהרשויות הישראליות. כ-35,000 מהם, מטלביה, בקעה, קטמון ועוד, היו פלסטינים שהגיעו למחנות פליטים בגדה המערבית או למדינות שכנות.
אחרי 1967 שייח ג'ראח סופחה לירושלים והכנסת חוקקה חוק שאיפשר ליהודים לקבל חזרה את נכסיהם שהיו בידי הירדנים עד 1967. חוק אחר שחוקקה הכנסת כמה שנים קודם לכן, חוק נכסי נפקדים, קבע כי פלסטינים לא יוכלו לקבל חזרה את הנכסים שאבדו להם ב-1948. על בסיס חוקים מפלים אלה, החלו מתנחלים להשתלט על נכסים בשכונות פלסטיניות במזרח ירושלים. הם איתרו את הבעלים המקוריים או יורשיהם, קנו מהם את הזכויות בנכסים והחלו בהליכי פינוי נגד הדיירים הפלסטינים שבהם.
כעת מסתבר שלא תמיד הם טרחו למצוא את היורשים החוקיים. כפי שקרה במקרה של משפחת בן יאיר, הם הצליחו להשתלט על נכסים גם בלי שהבעלים ידעו על כך ובניגוד לרצונם.
מיכאל בן יאיר התנגד תמיד למימוש "זכות השיבה" של יהודים לנכסים במזרח ירושלים, וטען שהאינטרס הישראלי הוא לא לפתוח את ה"תיק" של 1948. לכן הוא נמנע כל השנים מלבקש חזרה את ביתו. מבחינתו הדבר המוסרי והצודק הוא שהפלסטינים שמתגוררים בבית ילדותו ימשיכו להתגורר בו באין מפריע. בעשור הקודם בשיאו של המאבק הממושך נגד ההתנחלות בשייח ג'ראח, השתתף בן יאיר בהפגנות בשכונה, ואף פרסם ספר על שייח ג'ראח בו הוא מותח ביקורת חריפה על ההתנחלות בשייח ג'ראח ועל החקיקה שמאפשרת אותה.
באחד מארועי המחאה אמר בן יאיר לתושבי השכונה הפלסטינים:
"אם הממשלה הייתה הגונה כלפי כל תושביה, גם כלפיכם, היא הייתה צריכה להפקיע את הנכסים בשכונה ולתת אותם לפלסטינים המתגוררים בהם כיום. משפחתי ומשפחת בן-דודי שפונו מהשכונה בינואר 1948 קיבלו נכסים של פליטים פלסטינים … אם יהיה הסדר קרקעות בשכונה אתבע את הבעלות על הבניין שהיה של משפחתי ואמסור אותו לפלסטינים המתגוררים בו היום. החוק הקיים, המאפשר פיצוי כפול ליהודים בלבד, הוא חוק מעוול".
אלא שכאשר בן יאיר הודיע על כוונתו לתת את ביתו לדיירים הפלסטינים, הוא לא ידע כי כעשר שנים לפני כן, מתנחלים הצליחו לשים את ידם על ביתו. הדבר נודע לו שנה אחר כך במקרה.
ביולי 2018 פנתה שלום עכשיו לאפוטרופוס הכללי וביקשה ממנו את רשימת כל הליכי הפינוי שהוא ניהל נגד פלסטינים במזרח ירושלים. האפוטרופוס השיב כי לא יוכל להכין רשימה של כל הליכי הפינוי כי מדובר בהשקעת משאבים גדולה מדי, אך העביר רשימה של 35 תביעות פינוי שמתנהלות כיום מטעמו בבתי המשפט. בין התביעת הללו היתה גם תביעה נגד משפחת אבו עלול, הצמודה לבית ילדותו של בן יאיר (ב-8/10/24 פסק בין משפט השלום כי על המשפחה לפנות את הנכס, הערעור שלה תלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי).
כשבן יאיר שמע על כך משלום עכשיו הוא החליט לוודא שלא מדובר בנכס של משפחתו ופנה לאפוטרופוס הכללי. בפגישה שהתקיימה בין מיכאל בן יאיר ואחותו לבין האפוטרופוסה הכללית במארס 2019 הסתבר להם שהבית הועבר לידי אנשי עמותת מתנחלים שפועלת בשייח ג'ראח.
1. ההקדש:
ב-1927 כתבה הסבתא של בן יאיר, שרה ג'אנה, מעין צוואה, בצורה שהיתה מקובלת אז בקרב יהודים מסורתיים, ע"י הקדש. בכתב ההקדש היא מצהירה בפני בית הדין הרבני שהבית והחנויות שבבעלותה יעברו אחרי מותה לצאצאיה ואם חלילה לא יהיה להם זרע – הנכס יוקדש לטובת בית הכנסת של עדת הגורג'ים שבשכונה. זהו הקדש מסוג הקדש משפחתי.
הקדשים מסוג אחר הם הקדשים ציבוריים שבעליהם הקדישו אותם למטרות ציבוריות מוגדרות, לצדקה, לרווחה וכיו"ב והם מנוהלים על ידי נאמנים שתפקידם לדאוג שהנכסים שהוקדשו ישמשו את המטרות שהוגדרו להקדש.
ההקדשים הם גופים מפוקחים. במשרד המשפטים פועל רשם ההקדשות שבדומה לרשם העמותות תפקידו לוודא שנאמני ההקדש אכן פועלים כדין למימוש מטרותיו. אך לפי הכללים הנהוגים בישראל, הקדש שנוצר בפני בית דין רבני, מנוהל ומפוקח על ידי בתי הדין הרבניים.
2. בית הדין הרבני:
לפי החוק, כל התיקים וכל הדיונים של בית הדין הרבני, שבדרך כלל עוסק בדיני משפחה, חסויים. בשנת 2002 פנו אנשי עמותת מיישבי ציון, שפועלת לנישול פלסטינים משכונות במזרח ירושלים לטובת התנחלויות, לבית הדין הרבני וביקשו שיכיר בהקדש שרה ג'אנה וימנה אותם למנהליו. בית הדין נענה. בשלב הזה איש לא ניסה לחפש את יורשי שרה ג'אנה ולספר להם כי הנכס הוקדש להם, לא המתנחלים ולא בית הדין הרבני. ומכיוון שכל ההליכים בבית הדין הרבני הם חסויים, איש גם לא יכול היה לדעת על כך.
3. האפוטרופוס הכללי
האפוטרופוס הכללי הוא גוף במשרד המשפטים שתפקידו לנהל את כל הנכסים העזובים. קרקעות וכספים של אנשים שנפטרו ללא יורשים, או שלא יודעים מי בעליהם, עוברים לניהול האפוטרופוס הכללי. במזרח ירושלים, נכסי היהודים שנותרו בשליטה ירדנית ב-1948 נוהלו ע"י האפוטרופוס הירדני לנכסי אוייב שהשכיר אותם למשפחות פלסטיניות. אחרי 1967 קיבל לידיו האפוטרופוס הכללי הישראלי את ניהול הנכסים הללו והמשיך את השכירות עם המשפחות הפלסטיניות. מתוקף תפקידו האפוטרופוס אמור לשמור על הנכסים לטובת בעליהם, ומחובתו לנסות למצוא את הבעלים ולשחרר לידיהם את הנכס. במקרה של בן יאיר מסתבר שהאפוטרופוס לא רק כשל במחקר הפשוט של מציאת היורשים אלא התרשל ממש והעביר את הנכס לידי מתנחלים שאין להם שום קשר לנכס.
אחרי שזכו בניהול ההקדש בבית הדין הרבני, פנו המתנחלים לאפוטרופוס הכללי וביקשו לקבל לידיהם את הנכס. האפוטרופוס הכללי נענה ושחרר להם את הנכס. מרגע זה, הם הפכו לבעלים בפועל של הנכס, הם גם קיבלו מהאפוטרופוס את כל הכספים שהוא גבה לאורך השנים מהדיירים הפלסטינים.
כשהגיע בן יאיר לפגישה עם האפוטרופוסה הכללית ב-2019, היא בישרה לו כי הנכס כבר לא בניהול האפוטרופוס והוא כבר למעלה מעשור בידי אנשי עמותת מיישבי ציון.
4. השיטה: השתלטות על ההקדש ואז על הנכס
בין נכסי היהודים במזרח ירושלים יש עשרות אם לא מאות נכסים שהוקדשו כהקדשים. רבים מהם היו הקדשים משפחתיים שבעליהם הקדיש אותם כמו צוואה, ואחרים היו הקדשים ציבוריים כמו במקרה של הקדש בנבנשיתי בבטן אלהווא שפעל מסוף המאה ה-19 לטובת עניי ירושלים התימנים, וכיום בשמו תובעים אנשי עטרת כהנים את הפינוי של מאות פלסטינים מבתיהם החוקיים.
עמותות מתנחלים כמו עטרת כהנים ומיישבי ציון, מצאו את אותם הקדשים ופנו לבית הדין הרבני כדי לקבל אותם לידיהם כ"נאמני ההקדש". בדרך זו הם הצליחו להשתלט על עשרות נכסים ברובע המוסלמי בעיר העתיקה, בשייח ג'ראח ובשכונת מוסררה המזרחית. בתור נאמני ההקדש הם פנו לאפוטרופוס הכללי ששחרר להם את הנכסים.
5. המאבק של בן יאיר לקבל את הנכס
מיכאל בן יאיר החליט לצאת למאבק. בעזרת עו"ד מיכאל ספרד ובסיוע של שלום עכשיו הוא התחיל במסע שבו נחשפו השיטות של המתנחלים ושיתוף הפעולה של האפוטרופוס ובית הדין הרבני. האתגר הראשון היה לקבל רשות מבית הדין הרבני לעיין בתיק ההקדש, כדי לדעת כיצד ניתן להתקדם ומול מי לפעול כדי לקבל את ניהול ההקדש.
בקשת העיון בתיק הוגשה ב-27/3/19. כעבור חצי שנה הגיעה סוף סוף החלטת בית הדין שהחליט שלא לתת לבן יאיר רשות לעיין בתיק. הסיבה: הוא הראה צו ירושה שמוכיח את הקשר שלו לאמא שלו, אבל לא צו ירושה של סבתא שלו. נדרשה עוד שנה שלמה של מאבק עד שבאוגוסט 2020, נתן בית הדין לבן יאיר לעיין סוף סוף בתיק.
עיון בתיק ההקדש גילתה את גודל האבסורד. כמה שנים אחרי שהמתנחלים קיבלו לידיהם את הנכס, פנתה לבית הדין עמותה שפועלת למען יוצאי העדה הגרוזינית בישראל. היא ביקשה מבית הדין להעביר את ההקדש לידיה, כי המקדישה כתבה שאם לא יהיו צאצאים הנכס יוקדש לטובת בית כנסת לעדה הגרוזינית, ובתור מי שמייצגת את העדה הגרוזינית, טענה העמותה שהיא גורם מתאים יותר לנהל את ההקדש. בית הדין קיבל את הבקשה והעביר את ההקדש מידי המתנחלים לידי הגרוזינים. יש לציין שבמקרה דומה, של הקדש של משפחה גרוזינית במוסררה המזרחית, בית הדין דחה את בקשת עמותת הגרוזינים והחליט להשאיר את הנכס בידי המתנחלים.
אנשי מיישבי ציון שהשתלטו על הנכס של בן יאיר השכירו אותו לדיירים הפלסטינים ובכספי השכירות הם מימנו את הפעילות ההתנחלותית שלהם, ואנשי העמותה הגרוזינית השתמשו בכסף למטרות עלומות.
אף אחד, לא בית הדין, לא המתנחלים ולא עמותת הגרוזינים לא חשבו לחפש את היורשים של המקדישה, שלא יכלו לדעת שמישהו השתלט להם על הנכס. חמור מכך, מסתבר שנציג עמותת הגרוזינים אמר לפרוטוקול של בית הדין "אמרו לי שזה של פרופסור מיכאל בן יאיר, אנחנו מחפשים לאתר אותו". אם הוא טורח לחפש בגוגל "מיכאל בן יאיר", הוא לא רק היה מוצא אותו אלא גם מגלה שהוא כתב ספר על שייח ג'ראח עם סיפור הבית שבו נולד.
6. בקשה להחלפת הנאמנים
אך בכך לא תם המאבק. בן יאיר הגיש לבית הדין בקשה להחליף את הנאמנים ולהחזיר את הנכס למשפחה. הגרוזינים ובית הדין לא ויתרו בקלות. אחת הטענות היתה שבגלל התבטאויותיו של בן יאיר בעבר על עתיד שכונת שייח ג'ראח, אין הוא ראוי לנהל את ההקדש. כך, הפך לו נכס פרטי שהוקדש בהקדש משפחתי, לנכס שבית הדין רואה בו נכס של העם היהודי. בסופו של דבר ואחרי שנים של דיונים, החליט בית הדין להחזיר את הנכס למשפחת בן יאיר.
הבית של בן יאיר הוא לא מקרה יחיד. בדרך דומה מתנחלים השתלטו על עשרות הקדשים ותבעו את פינוי התושבים הפלסטינים. כך הוקמו כבר עשרות התנחלויות בעיר העתיקה, במוסררה הפלסטינית ובשייח ג'ראח. בימים אלה מאות משפחות פלסטיניות נמצאות בסכנת פינוי בסילוואן ובשייח ג'ראח בגלל השיטה הזאת, והן מתמודדות עם תביעות פינוי של המתנחלים בבתי המשפט. עשרות משפחות קיבלו פסקי דין לפינוי מבית המשפט השלום בחודשים האחרונים.
תושבי בטן אלהווא, סילוואן. נגד כולם ישנם הליכי פינוי מטעם מתנחלים שהשתלטו על הקדש בנבנישתי. תצלום: אמיל סלמן, הארץ.