טוען..

בג"ץ פסק לפנות את מגרון בתוך 8 חודשים

בית המשפט העליון פסק היום, 2/8/11, שעל המדינה לפנות את המאחז הבלתי חוקי מגרון בתוך 8 חודשים, עד 31/3/2012.
מדובר בפעם הראשונה שבית המשפט העליון מורה על פינוי מאחז, עד כה נמנע בית המשפט מלתת פסקי דין והמתין לעדכוני המדינה בכוונה לפנות את המאחזים הלא חוקיים.

בין השאר כתבה השופטת בייניש: "בית משפט זה עשה כל מאמץ לגלות ריסון ואורך רוח למרות הפרת החוק הבוטה, משום הצורך בדרכי שלום בקרבנו פנימה ומשום הרצון להימנע מכל מראית עין שהמחלוקת שבפנינו היא מחלוקת פוליטית בין ההשקפות השונות המתמודדות ביניהן בדעת הקהל הישראלית. … אבל, זהו תפקידנו וזוהי חובתנו כשופטים [לפסוק]"

שלום עכשיו: על המתנחלים לגלות אחריות למצב הכלכלי והחברתי במדינה, לחסוך את עלויות הפינוי, ולפנות לאלתר את המאחז באופן שקט ומסודר. בכוונתנו לדרוש מהממשלה לגנוז את התכנית השערורייתית להעניק בתים צמודי קרקע, ללא מכרז, למתנחלי מגרון שפרעו את החוק ולקחו קרקע לא להם, זאת בזמן שבכל הארץ הציבור קורס בשל מצוקת הדיור. 

למידע על המאחז ועל העתירה – לחצו כאן

לפסק הדין – לחצו כאן
לפסק הדין בערבית – לחצו כאן

מתוך פסק הדין:

"איננו מתעלמים מהקשיים שמעורר פינויו של מאחז באזור […] קשיים אלה מתעצמים ככל שעובר הזמן, וניתן להבין את רצונם של המשיבים לממש את הפינוי בהסכמת המתגוררים במאחז, ללא צורך בהפעלת [כוח]. […] למותר להזכיר כי קשיים אלה היו נחסכים או מתמעטים במידה רבה לו הייתה המדינה מבצעת מלכתחילה פעולות אכיפה אפקטיביות במקום ומונעת את עליית המאחז על הקרקע ואת התרחבותו.

עם זאת, חלפו כבר כמעט שלוש שנים מהמועד בו הודיעה המדינה לבית המשפט כי הגיעה להסכמה עם מועצת יש"ע בדבר פינוי המאחז, ובחלוף אורכות והודעות עדכון רבות, ישימותה של התוכנית לפינויו של מגרון בהסכמה אינה ברורה כלל ועיקר. מטעמים שניתן רק לשער, המגעים שניהלה המדינה להשגת ההסכמה בדבר הפינוי לא נוהלו עם תושבי מגרון אלא עם מועצת יש"ע, שעל פני הדברים נראה שאינה מייצגת את תושבי המאחז. יתר על כן, עד כה נמנעו תושבי מגרון מלהשיב או להתייצב לדיון בפנינו ואף נמנעו מהצהרה לפיה העתקתם לשכונה החדשה המתוכננת ביישוב אדם מקובלת עליהם – והמדינה נמנעה מלבקש מהם להצהיר זאת. הצהרה כזו אף לא נשמעה בבית המשפט, אף על פי שככל שעלה מהדיון האחרון, חלק מהתושבים נכחו באולם. […]

אכן, מתוך תפיסה לפיה פינוי בהסכמה ולא בכוח עדיף בנסיבות העניין, נכונים היינו לאפשר למדינה שהות ניכרת לגבש תוכנית ולהוציא אותה מן הכוח אל הפועל. […] אלא שבחלוף כשלוש שנים מיום גיבוש התוכנית לא ניכרת התקדמות ממשית שתעיד על כך שיישומה מעשי בעתיד הנראה לעין. […]

בית משפט זה עשה כל מאמץ לגלות ריסון ואורך רוח למרות הפרת החוק הבוטה, משום הצורך בדרכי שלום בקרבנו פנימה ומשום הרצון להימנע מכל מראית עין שהמחלוקת שבפנינו היא מחלוקת פוליטית בין ההשקפות השונות המתמודדות ביניהן בדעת הקהל הישראלית. בעניין דומה, עוד לפני שנים, בפרשת פינוי הישוב אלון מורה, אמר הנשיא מ' לנדוי (אז מ"מ הנשיא), "אני רואה עצמי כאן, כמי שחובתו לפסוק על-פי הדין בכל ענין המובא לפני בית משפט כדין, היא דווקא כופה עלי הר כגיגית, ביודעי היטב מראש שהציבור הרחב לא ישים לבו להנמקה המשפטית אלא למסקנה הסופית בלבד" (בג"ץ 390/79 דויקאת ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', פ"ד לד(1) 1, 4 (1979) (להלן: פרשת אלון מורה). ואולם, כפי שציין הנשיא לנדוי, זהו תפקידנו וזו חובתנו כשופטים.

[…] לפיכך, החלטנו ליתן צו החלטי המחייב את המדינה לפנות את המאחז מגרון. לא נותר לנו אלא להביע משאלה שיושבי המאחז יתעשתו ויקבלו על עצמם בהסכמה את חובתם שלא להצטייר כפורעי חוק ולהתיישב בכל אתר אחר שהמדינה תאפשר להם. אנו נותנים למשיבים שהות ניכרת להיערך כדי לקיים את הצו ההחלטי ולנקוט בהליכי הפינוי הנדרשים, וזאת עד ליום 31.03.2012."