בימים של חשבון נפש ובזמן שהממשלה מתכננת את המשך חגיגות ה-50 למפעל ההתנחלויות, ראוי לחזור לאזהרות שנשמעו כבר לפני 50 שנים וחלקן הולכות ומתגשמות לנגד עינינו.
אבל עדיין יש תקווה והמון סיבות לאופטימיות.
כפי שהוכח בשבוע שעבר – למרות השקעה של מיליונים מכספי הציבור, מדי שנה, כדי לקדם את האג'נדה של הימין המתנחלי ואחרי שנים של של קמפיין בניסיון להפוך את ההתנחלויות לקונצנזוס, הגיעו אירועי השבוע שעבר והוכיחו סופית שההתנחלויות שנויות במחלוקת וכך הן תמיד יהיו.
הציבור הישראלי אולי סקפטי ולפעמים פסימי לגבי הסיכוי להגיע להסדר בעתיד הקרוב, אבל רוב הציבור הישראלי מבין היטב שההתנחלויות הן מכשול מרכזי לכל הסדר עתידי ושזו בדיוק הסיבה שהממשלה דוחפת להרחבתן של ההתנחלויות בכל מקום בגדה.
החברה הישראלית משלמת כבר 50 שנים מחיר מדיני, ביטחוני, מוסרי וכלכלי יקר מדי עבור חזון משיחי שיוביל להרס החזון הציוני.
ישראל חייבת לשנות כיוון.
זה אפשרי וזה תלוי בנו – אזרחי ישראל שמבינים שרק פתרון של שתי מדינות לשני עמים הוא הפתרון הנכון, הבטוח והטוב ביותר עבור מדינת ישראל ואזרחי ישראל.