טוען..

המחוזי דחה ערעור של שש משפחות משייח ג'ראח והורה על פינויים בתוך חודשיים וחצי

פיסקה אחת לכל משפחה, זה כל מה שהיו צריכים שופטי בית המשפט המחוזי כדי לחרוץ את גורלן של 27 נפשות מ-6 משפחות בשייח ג'ראח. אתמול קיבלו המשפחות את פסק הדין בערעור שהגישו נגד הכוונה לזרוק אותן מארבעת הבתים שבהן המשפחות מתגוררות כבר קרוב ל-70 שנה, לטובת מתנחלים. בית המשפט הורה להן לפנות את ביתן בתוך חודשיים וחצי עד 2/5/2021. התביעה היא חלק ממהלך מאורגן שנועד לנשל קהילה פלסטינית מביתה ולהקים במקומה התנחלות בשייח ג'ראח. מאות פלסטינים בשייח ג'ראח נמצאים במצב דומה בהליכים בבתי המשפט, ומאות נוספים בבטן אלהווא בסילוואן.

בשבוע שעבר נתן בית משפט השלום בירושלים פסק דין נוסף המורה על פינוי ארבע משפחות (ממשפחת שחאדה) מביתן בבטן אלהווא מסילוואן. מאז תחילת שנת 2020 עד היום ניתנו פסקי דין ב-14 תביעות פינוי של מתנחלים נגד משפחות בבטן אלהווא בסילוואן ובשייח ג'ראח. בפסקי הדין הורה בית משפט השלום על פינוי 36 משפחות עם 165 נפשות בהם עשרות ילדים. 7 תיקים בבטן אלהווא לפינוי 107 נפשות מ-20 משפחות; 7 תיקים בשייח ג'ראח לפינוי 58 אנשים מ-13 משפחות. כל המשפחות הגישו ערעורים והם נמצאים בשלבים שונים של דיון בבית המשפט המחוזי, וכמה אף בביהמ"ש העליון. עשרות משפחות נוספות נמצאות בהליכים ועלולות לקבל פסקי דין לפינוי בקרוב. אם הממשלה לא תעצור את המהלך, אנחנו עלולים לראות פינויים מאסיביים של משפחות בחודשים הקרובים.

שלום עכשיו: "הסיפור כאן הוא לא משפטי אלא פוליטי. בית המשפט הוא רק הכלי שבאמצעותו משתמשים גורמי מתנחלים בסיוע הדוק של רשויות המדינה, כדי לבצע את הפשע של נישול קהילה שלמה והחלפתה בהתנחלות. לממשלת ישראל ולמתנחלים אין בעיה לטעון שבשם מימוש "זכות השיבה" לנכסים מלפני 1948 ניתן לעקור אלפי פלסטינים מבתיהם, בעוד שהם טוענים בתוקף שאת מיליוני הישראלים שחיים בנכסי פלסטינים מלפני 1948 לא ניתן לפנות. מאז פינוי שכונת המוגרבים לצורך הרחבת רחבת הכותל ב-1967 לא היה גירוש בהיקף כזה בירושלים. על שולחן התביעה בבית הדין הבינלאומי בהאג מונחת תלונה על מהלך הנישול שמובילה הממשלה בשייח ג'ראח ובבטן אלהווא. הממשלה עדיין יכולה לעצור את זה."

את תביעות הפינוי נגד משפחות סקאפי (13 נפשות), ג'אעוני (2 נפשות) אבו חסנה (6 נפשות) ואלכורד (6 נפשות) הגישה חברה בשם "נחלת שמעון" בבעלות חברה זרה הרשומה בדלוור, המייצגת גורמים מתנחליים שמבקשים להקים התנחלות גדולה בשייח ג'ראח. המתנחלים רכשו את הקרקע משתי אגודות יהודיות "ועד עדת הספרדים" ו"ועד כנסת ישראל" שלטענתן רכשו את השטח בסוף המאה ה-19. ב-1948 עבר השטח, שהיה אז ללא מבנים, לשליטת ירדן. הירדנים ייעדו את הקרקע לשיקום פליטים פלסטיניים והקימו בה שכונה לעשרות משפחות. לאחר 1967 קיבלו האגודות היהודיות את הקרקע חזרה לבעלותן, לפי חוק הסדרי משפט ומנהל (ראו להלן), והחלו לתבוע את משפחות הפליטים לפנות את בתיהן. בכך מנסות האגודות לממש את "זכות השיבה" לנכסים שנלקחו ב-1948 (דבר שלא ניתן לפלסטינים).

עשרות משפחות פלסטיניות עומדות בסכנת פינוי דומה

חברת המתנחלים "נחלת שמעון" הגישה בשנים האחרונות תביעות רבות נגד עשרות משפחות בשייח ג'ראח באזור כרם ג’אעוני, והן נמצאות בשלבים שונים של דיונים בבית המשפט. בחודש מארס האחרון חודשו הליכי ההוצאה לפועל לפינוי משפחת סבאג שהפסידה למתנחלים בתביעה דומה. ההתנחלות בכרם ג’אעוני החלה עוד ב-2008 כשפונתה משפחת אלכורד מביתה, ולאחר מכן ב-2009 משפחות ראווי וחנון. לפני כן בסוף שנות ה-90 נכנסו מתנחלים לבתים שהיו בבעלות יהודים בסמוך לכרם ג'אעוני. מאז לא היו פינויים בשכונה. מלבד משפחות סבאג, דאהודי דג'אני וחמאד, לשלום עכשיו ידוע על שבעה תיקי פינוי נוספים שעוסקים בעשרות משפחות בכרם ג'אעוני (ועוד למעלה מ-10 תיקים באום הארון הסמוכה) הנמצאים בשלבים שונים של דיון בבית המשפט.

העיקרון: מימוש זכות השיבה ליהודים

הבתים בכרם ג'אעוני בשייח ג'ראח נבנו בשנות ה-50 של המאה ה-20 ע"י משרד השיכון הירדני במסגרת פרוייקט שיקום פליטים שבו נבנו כ-30 בתים בשייח ג'ראח עבור משפחות פליטים בתמורה לויתור שלהן על מעמדן כפליטים. המשפחות ויתרו על "כרטיס הפליט" שלהן ועל הזכויות והשירותים שניתנו להן ע"י אונר"א. בתמורה הם קיבלו את הבתים בתנאי רכישה נוחים. יש לציין שהליך רישום הבתים על שמם של הפליטים לא הסתיים לפני 1967, ולאחר שעבר השטח לשליטה ישראלית הוחל עליו חוק שאיפשר לאגודות היהודיות לנצל את היעדר הרישום ולרשום את הקרקע על שמן.

מתוך החוזה בין אונרא והירדנים, 1954

החוק המפלה: חוק הסדרי משפט ומינהל

ב-1970 נחקק בישראל חוק הסדרי משפט ומינהל שקבע, בין השאר, שיהודים שאיבדו את נכסיהם במזרח ירושלים ב-1948 יוכלו לקבל אותם חזרה לבעלותם. חשוב להזכיר כי החוק הישראלי (חוק נכסי נפקדים) לא מאפשר לפלסטינים שאיבדו את נכסיהם בישראל ב-1948 לקבלם בחזרה, ומתיר למדינה לקחת את הנכסים לבעלותה.כך, בלי לומר זאת במפורש, קובע החוק הישראלי דין שונה ליהודים ולפלסטינים. במקרים מסויימים מימוש החוק מביא לפינוי פליטים פלסטינים מביתם, ולמעשה הופך אותם לפליטים בפעם שניה. יתר על כן, ממשלת ישראל דאגה לפצות את כל היהודים שאיבדו את נכסיהם ב-1948 ונתנה להם בתמורה נכסים חלופיים בתוך ישראל. כך שבעלי הנכסים זוכים לפי חוק הסדר משפט ומינהל לפיצוי כפול על ההפסד ב-1948.

לקריאת ניתוח של החוק ומימושו ראו כאן.

למשפחת הפליטים הפלסטינים בשייח ג'ראח היו בתים ונכסים בישראל לפני 1948 ובעקבות המלחמה הם הפכו לפליטים. לפי חוק נכסי נפקדים, הם אינם זכאים לקבל חזרה את נכסיהם או לשוב אליהם. בשנות ה-50, בחרו המשפחות לנסות להשתקם ולוותר על מעמדן כמשפחות פליטים. כיום, על בסיס החוק המפלה שחוקקה הכנסת בני המשפחות עומדים להפוך שוב לפליטים על לא עוול בכפם, כאשר כל שהשתנה הוא המצב הגיאופוליטי והחוק שחוקקה ישראל.