מה ההבדל בין חברון להתנחלויות אחרות?
חברון היא ההתנחלות היחידה בה מתגוררים מתנחלים ישראלים בתוך עיר פלסטינית.
כמה מתנחלים יש בחברון?
יש כ- 350 – 400 מתנחלים ועוד כ- 200 תלמידי ישיבה החיים בלב חברון. לצורך ספירתם מחשיבה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את מתנחלי חברון כחלק מאוכלוסית קרית ארבע – התנחלות הממוקמת ממזרח ובצמוד לעיר חברון, אשר אוכלוסיתה בסוף שנת 2004 היתה 6,651 מתנחלים (כולל, כאמור, את המתנחלים החיים במרכז העיר חברון).
האם אוכלוסיית מתנחלי חברון גדלה?
שיעור הגידול השנתי של אוכלוסיות המתנחלים של חברון וקרית ארבע יחדיו בשנים 2003 – 2004 היה 0.7%. שיעור הגידול השנתי הממוצע של התנחלויות אלה מאז שנת 1999 היה 1.2%.
כמה פלסטינים מתגוררים בחברון?
לפי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, במחצית שנת 2005 התגוררו בעיר חברון עצמה כ- 160,000 פלסטינים.
ונדליזם בשוק הפלסטיני הסגור של חברון
כמה אתרי התנחלות יש בחברון?
מתנחלי חברון מתגוררים במספר אתרים נפרדים ובלתי רציפים. כל האתרים מתבססים על נכס בבעלות יהודית לשעבר, אשר המתנחלים "גאלו", שיפצו והרחיבו. הגדולים מביניהם הם: מתחם אברהם אבינו (הכולל בית כנסת, בתי ספר ומשרדים), תל רומיידה (אתר ארכיאולוגי בו התגוררו מתנחלים בשנים 1983 – 2003 במגורונים, ובשנת 2003 ניתנה להם רשות לבנות מבני קבע, למרות חשיבותו הארכיאולוגית של האתר), בית הדסה, בית שניאורסון, בית קסטל, בית חסון ובית רומנו. בשלהי שנת 2002 הועלתה תכנית לבנות "טיילת" עבור המתנחלים שתחבר בין קרית ארבע למרכז העיר. תוכנית זו קיבלה את אישור ראש הממשלה אריאל שרון אך עוררה הן מחלוקת קשה בתוך ישראל והן התנגדות חריפה של ארה"ב. לפי שעה התוכנית נגנזה.
מהי חשיבותה הדתית של חברון?
יהודים, נוצרים ומוסלמים מאמינים כי בחברון קבור אברהם אבינו (יחד עם האבות והאמהות – יצחק, יעקב, שרה, רבקה ולאה). אברהם ממלא תפקיד מרכזי בדת היהודית והמוסלמית ומקום חשוב בדת הנוצרית ולכן יש לחברון חשיבות רבהה עבור שלושת הדתות. שמות העיר "חברון" בעברית, ואל-ח'ליל בערבית, נגזרים בשני המקרים מהמלה "חבר" או "ידיד". והכוונה היא לאברהם.
חברון היוותה מוקד לפולחן דתי במשך יותר מאלפיים שנה, שבהם היתה מיושבת ברציפות, כאשר בכל תקופה ניכסה הדת השלטת לעצמה את קברי האבות – הלא הוא מערת המכפלה. את החומה המקורית סביב המערה שבה לפי המסורת נמצאים קברי האבות בנה הורדוס (המאה ה-1 לפני הספירה). לאחר מכן בתקופה הביזנטית (המאה ה-6 לספירה), נבנתה באתר כנסיה. כנסיה זו הוסבה למסגד בעקבות הכיבוש הערבי במאה ה- 7. המסגד הוסב שוב לכנסיה בתקופת הצלבנים (המאה ה- 12), וזו שוב הוסבה למסגד תחת שלטון הממלוכים (המאות ה-13-16 לספירה) שקיים עד ימינו. למרות שמאז 1967 ישראל שולטת בעיר כולה, השליטה במערת המכפלה (כמו גם בהר הבית בירושלים), נשארה בידי הרשויות המוסלמיות (הווקף). כיום (וזאת מאז טבח גולדשטיין) ישנן ליהודים ולמוסלמים כניסות נפרדות לאתר והם מתפללים בחדרים שונים של המתחם. בחגים היהודיים החשובים האתר כולו פתוח למתפללים יהודים בלבד, ובחגים המוסלמים החשובים הוא פתוח למתפללים מוסלמים בלבד.
מדוע חברון חשובה במיוחד למתנחלים מבחינה היסטורית?
בנוסף לקשר הדתי לעיר, לחברון יש חשיבות מיוחדת כמקום מושבה של קהילה יהודית תוססת שהתקיימה במהלך ימי הביניים והעת החדשה עד לשנת תרפ"ט (1929) בה הושמדה הקהילה בפוגרום. בעניין זה כותב הארגון "משמר זכויות האדם" (Human Rights Watch):
"ב- 23 באוגוסט, 1929, במהלך מהומות אנטי-יהודיות ברחבי פלסטין, נרצחו באכזריות 67 תושבים יהודים של חברון על ידי ערבים פלסטינים, כאשר חלק מהקורבנות נאנסו, עונו או שגופותיהם הושחתו. כמה ערבים פלסטינים נתנו מחסה לשכניהם היהודים; כיום יש בידי הארכיון הציוני רשימה של 435 יהודים שמצאו מחסה בבתיהם של 28 ערבים פלסטינים בחברון בזמן הטבח. תושבים יהודים עזבו את חברון בשנים שלאחר טבח 1929, ועבור המתנחלים הישראלים של היום נשארה חברון בגדר סמל רב-עוצמה. בנובמבר 2000 נראה שלט גדול ליד השוק הפלסטיני לצד התנחלות אברהם אבינו שבלב חברון: "שוק זה נבנה על רכוש יהודי שנגנב על ידי ערבים אחרי טבח 1929."
מתי הוקמו ההתנחלויות בחברון וכיצד?
חברון היתה היעד השני להתנחלות ישראלית לאחר מלחמת 1967 (לאחר כפר עציון). המתנחלים הראשונים הגיעו לחברון באפריל 1968, כפי שמסופר באתר האינטרנט של המתנחלים:
"דרושים: משפחות או בודדים ליישוב מחדש של העיר העתיקה חברון. לפרטים נא לפנות לרב מ. לוינגר." מודעה צנועה זו בעיתון משכה את תשומת לבם של ישראלים רבים בשנת 1968… הרב משה לוינגר וקבוצה של חברים לדעה קבעו כי הגיעה העת לשוב הביתה ללבה המשוחרר זה כבר של ארץ ישראל. כיעד ראשון החליטה הקבוצה לחדש את הנוכחות היהודית בעיר העתיקה ביותר של העם היהודי, חברון… מטרתם: לבלות את חג הפסח במלון פארק בחברון. בעלי המלונות הערבים של חברון ידעו ימים קשים. במשך שנים שרתו את האריסטוקרטיה הירדנית אשר ביקרה בעיר באופן קבוע כדי להנות מאווירה הקריר והיבש. מלחמת ששת הימים אילצה את הנופשים לשנות את תכניות הנסיעה שלהם. כתוצאה מכך שמחו בעלי מלון פארק הערבים לקבל את מעטפת המזומנים שהניח הרב לוינגר על דלפק הקבלה. בתמורה הסכימו הבעלים להשכיר את המלון למספר בלתי מגובל של אנשים לתקופה בלתי ידועה של זמן. בבוקר של ערב פסח, אפריל 1968, ארזה משפחתה לוינגר, יחד עם משפחות אחרות מהצפון, הדרום והמרכז, את חפציה ושמה פעמיה לעבר חברון… שמונים ושמונה איש חגגו את ליל הסדר באותו הלילה בלב חברון…
"כעבור יומיים הודיע הרב לוינגר לתקשורת כי הקבוצה החליטה להשאר בחברון… שר הבטחון משה דיין היה להוט להוציא את החלוצים מהמלון. הוא הציע שיעברו למתחם הצבאי שהשקיף על חברון. התפתח ויכוח לוהט. היו כאלה שחשבו שמעבר למתחם יחנוק את המבצע באיבו. אחרים ראו בהצעת דיין הכרה רשמית דה פקטו במטרתם. כעבור ששה שבועות עברו החלוצים למתחם הצבאי [אתר זה הפך להתנחלות קרית ארבע]. הרב לוינגר התעקש על דיור עבור 120 איש, אף על פי שהיו בקבוצה פחות ממחצית מספר זה באותה שעה. הרב לוינגר הואשם כי הוא שוגה באשליות. אך כעבור כמה שבועות בלבד הוכחה צדקתו. מקומות המגורים שהוכנו במתחם הצבאי עבור 120 איש לא יכלו להכיל את מאות האנשים שרצו להיות חלק מחידוש החיים היהודים בחברון, עיר האבות. 'קיבלנו את ארץ ישראל על מגש של כסף בשנת 1967,' הסבירה מרים לוינגר…"
ההתנחלות היהודית הראשונה בחברון נוסדה בשנת 1979, כפי שמספרים המתנחלים:
"שבוע וחצי אחרי פסח [1979] עזבה קבוצה של 10 נשים ו- 40 ילדים את קרית ארבע באמצע הלילה והוסעה במשאית דרך רחובות חברון השוממים. עם עשו את דרכם לבנין בית הדסה הנטוש, שנבנה במקורו בשנות ה- 1870 כמרפאה ליהודים ולערבים בחברון, וננטש בפרעות 1929. הנשים והילדים טיפסו בעזרת גברים לתוך בית הדסה דרך חלון אחורי… כשקמו בבוקר החלו הילדים שרים: 'ושבו בנים לגבולם.' חיילים ששמרו על גג הבנין וירדו לבדוק נדהמו למראה הנשים והילדים. הם דיווחו מיד למפקדיהם, ועד מהרה הפכו "נשות בית הדסה" לסוגיה לאומית. ראש הממשלה מנחם בגין לא תמך בישוב יהודי בלב העיר, אך התנגד לפינוי פיזי של הקבוצה. הוא הורה להקיף את הבנין בשוטרים ובחיילים, ואסר להכניס דבר, כולל מזון ושתיה, לבנין.
"תוך זמן קצר הגיע הרב משה לוינגר, שאשתו מרים ורבים מילדיו היו בין אלה ששהו בבית הדסה, לביקור אצל בגין. 'כאשר כיתר צה"ל את הארמיה המצרית השלישית במלחמת יום הכיפורים נתנו לחיילי האויב מזון, מים וציוד רפואי. אם סיפקנו דברים אלה לחיילים המצרים אשר התקיפו את חיילינו והרגו בהם, יש לתת לנשים ולילדים בחברון את אותם הדברים לכל הפחות.' לבגין לא היתה ברירה אלא להסכים. הנשים והילדים חיו כך, תחת מצור, במשך חודשיים. איש לא הורשה להכנס ומי שיצא לא הורשה לשוב. לאחר יותר מחודשיים הורשו הנשים והילדים וצאת ולבוא, אך אף אחד אחר לא הורשה להכנס. הם חיו כך במשך שנה. בלילות שבת, לאחר התפילה במערת המכפלה, היו המתפללים, כולל תלמידי ישיבת ניר בקרית ארבע, עושים בריקוד את הדרך לבית הדסה, רוקדים ושרים לפני הבנין, עושים קידוש עבור הנשים ואז חוזרים לקרית ארבע. בתחילת מאי 1980, שנה לאחר שהגיעו הנשים לבית הדסה לראשונה, הותקפה קבוצת הגברים על ידי מחבלים שהוצבו על גג בית מול בית הדסה. המחבלים הערבים, שירו והשליכו רימונים, הרגו ששה גברים ופצעו 20. בהמשך אותו שבוע כבר נתנה ממשלת ישראל אישור רשמי לחידוש הישוב היהודי בחברון."
מה היה תפקיד ממשלת ישראל במתן רשות למתנחלים להשתקע בלב חברון?
בעוד שממשלת ישראל התנגדה תחילה למאמצי המתנחלים להתיישב בחברון, הרי שבסופו של דבר היא נתנה לכך אישור והיא מספקת מאז תמיכה כספית וצבאית. משרד החוץ מתאר את תפקיד הממשלה במתן רשות למתנחלים להשאר בלב חברון (תרגום מאנגלית):
"הישוב היהודי בתוך חברון עצמה נוסד מחדש באפריל 1979, כאשר קבוצת יהודים מקרית ארבע נכנסה לבית הדסה. בעקבות התקפת מחבלים רצחנית במאי 1980 בה נרצחו ששה יהודים בשובם מתפילות במערת המכפלה ונפצעו 20, הסכימה ממשלת הליכוד של מנחם בגין לשפץ את בית הדסה ולהתיר ליהודים להכנס לבית חסון הסמוך, ולבית שניאורסון ברובע היהודי העתיק. קומה נוספת נבנתה בבית הדסה ו- 11 משפחות נכנסו אליו בשנת 1986. מאז שנת 1980 שופצו ונבנו מחדש עוד נכסים ובנינים יהודים. כיום [נכתב בשנת 1996] כוללת הקהילה היהודית בחברון 19 משפחות החיות בבתים הצמודים לחצר אברהם אבינו. השכונה כוללת גם שני גני ילדים, את משרדי הועד העירוני ובית הארחה; שבע משפחות החיות במגורונים בתל רומיידה; 12 משפחות החיות בבית הדסה; שש משפחות החיות בבית שניאורסון; משפחה אחת בבית קסטל; שש משפחות בבית חסון. בית רומנו, משכנה של ישיבת שבי חברון, נמצא כרגע בשיפוצים.
"השלטון המקומי והשירותים לקהילה היהודית בחברון ניתנים על ידי הועד העירוני של חברון, שנוסד על ידי משרדי הבטחון והפנים, ושתפקידיו דומים לאלה של המועצות המקומיות הישראליות הרגילות. משרד השיכון והבינוי הקים את "העמותה לחידוש הקהילה היהודית בחברון" לביצוע עבודותיו בעיר. העמותה ממומנת הן מתקציב המדינה והן מתרומות פרטיות. היא מטפלת בפיתוח כולל עבור הקהילה היהודית."
מה היה הטבח במערת המכפלה ב- 1994?
ב- 25 בפברואר 1994 (חג פורים תשנ"ד) נכנס מתנחל לבוש מדים בשם ברוך גולדשטיין למסגד האברהימי (החלק המוסלמי של מתחם מערת המכפלה) ופתח באש מרובה M-16 על קבוצת מתפללים מוסלמים, כשהוא הורג 29 ופוצע מאות נוספים. בהמשך נהרג גולדשטיין על ידי מתפללים אחרים ששרדו במסגד. גולדשטיין, אזרח אמריקאי שנולד וגדל בברוקלין, היה חבר בליגה להגנה יהודית של מאיר כהנא והיה תומך ותיק בתנועת "כך" (אשר, יחד עם "כהנא חי", הוצאה מחוץ לחוק על ידי ישראל בעקבות הטבח). הטבח הצית מהומות בחברון בהן נהרגו עוד 26 פלסטינים ותשעה ישראלים, ונפצעו עוד רבים.
כיצד הגיבה ישראל לטבח?
רוב הישראלים הזדעזעו וזעמו על הטבח. רבים קראו לראש הממשלה דאז רבין להגיב על ידי פינוי המתנחלים מחברון. רבין החליט לא לעשות זאת. ג'פרי ארונסון מהקרן לשלום במזרח התיכון כתב: "רוב חברי ממשלתו [של רבין] היו בעד פינוי כ- 400 המתנחלים מחברון, רובם ילדים, וכולם קנאים שראו בחברון עיר שנועדה להיות יהודית, השקפה שהתבטאה בסיסמה האהובה עליהם "ערבים החוצה!" התנאים לפינוי לא יכלו להיות טובים יותר. תנועת ההתנחלות מצאה את עצמה בעמדת מגננה לאחר הטבח … רבין כלל לא התלבט בעמדתו נגד מהלך זה… הוא נשאר נחוש בעמדתו כי תהליך אוסלו יגן ולא יסכן את ההתנחלויות. רבין היה נחוש כי מגעיו המדיניים עם יאסר ערפאת לא יהיו מבוססים על פינוי התנחלויות מהאיזורים שהפלסטינים ראו כנחלת אבותיהם [דבר שלא התבקש ואף לא הוזכר בהסכמי אוסלו], וודאי שלא כתוצאה מהמהומה שיצר גולדשטיין … תנועת החמאס הושפעה במיוחד מטבח גולדשטיין … במשך שנים רבות היא תקפה מטרות צבאיות בלבד, וגאוותה היתה על כך. גולדשטיין שינה החלטה זו לנצח. בעקבות הטבח התקבלה בחמאס ההחלטה, ונמצאו המתנדבים, לחקות את המחבלים המתאבדים של חזבאללה הלבנונית."
באשר לקיצונים, קבר גולדשטיין, הנמצא בתוך התנחלות קרית ארבע, הפך לאתר מקודש בו הם מתכנסים מדי שנה כדי לציין את יום השנה למות גולדשטיין ולטבח (החל כאמור בחג הפורים). האנדרטה שנבנתה במקום על ידי אותם קיצונים נהרסה על ידי ממשלת ישראל בשנת 2000. קבר גולדשטיין ממוקם מחוץ לבית הקברות היהודי של חברון במקום בולט הקרוב ליציאה המזרחית של קריית ארבע בפארק הקרוי ע"ש "הקדוש מאיר כהנה". לא נעשו עדיין צעדים כלשהם כדי להסיר או לשנות את הכיתוב המופיע על מצבת קברו של גולדשטיין, לאמור: "פ"נ ברוך קאפל גולדשטיין זצוק"ל הי"ד [זכר צדיק וקדוש לברכה, ה' יקום דמו] … מסר נפשו למען עם ישראל, תורתו וארצו, נקי כפיים ובר לבב. נרצח על קידוש השם, י"ד באדר, פורים תשנ"ד."
מהו TIPH?
טבח חברון גרר מחאה בינלאומית ותביעות כי ישראל תבטיח את שלום הפלסטינים בחברון. מחאה זו כללה את החלטת מועצת הבטחון של האו"ם 904, שהתקבלה ב- 18 במרץ 1994, אשר גינתה את הטבח וקבעה, בין השאר, "כי יינקטו צעדים להבטחת ביטחונם ושלומם של האזרחים הפלסטינים ברחבי הגדה המערבית, כולל, בין השאר, נוכחות בינלאומית או זרה זמנית, שהוזכרה במזכר ההבנות…"
בהמשך לכך הסכימו ישראל ואש"ף על הקמת נוכחות בינלאומית זמנית בעיר חברון (TIPH) – כח משקיפים בלבד (ללא רכיב שמירת שלום או צבא), שיאויש על ידי משקיפים ואנשי צוות מאיטליה, דנמרק ונורבגיה. משלחת TIPH הראשונה הורכבה במאי, 1994, אך הוצאה מחברון באוגוסט אותה שנה בעקבות ויכוח בין ישראל לאש"ף על הגדרת שליחותה. TIPH חזרה לחברון במאי 1996, בתנאים שהיו חלק מהסכם הביניים על הגדה המערבית ורצועת עזה (הידוע גם בכינוי אוסלו ב' או הסכם טאבה). גלגול שני זה של TIPH הוחלף לאחר מכן על ידי משלחת TIPH שלישית לפי תנאים בהסכם שנחתם ב- 21 בינואר 1997, יחד עם "הפרוטוקול בנוגע להיערכות מחדש בחברון." לפרטים נוספים על המנדט של TIPH ועל טווח פעילויותיו, לחצו כאן.
מהם סידורי הבטחון בחברון כיום?
בעקבות טבח 1994 הופעלו הסדרי בטחון חדשים בעיר חברון, לכאורה בכדי למנוע התקפות נקם של פלסטינים על המתנחלים. הסדרי בטחון אלה, שעוגנו בינואר 1997 ב"פרוטוקול בנוגע להערכות מחדש בחברון" (הידוע גם כ"הסכם חברון") הפכו לבסיס לחלוקה של חברון מאז ועד היום, וגרמו לסגירת ולריקונו ההדרגתי בפועל של איזור השוק הפלסטיני המרכזי מיושביו.
לפי הסכם חברון חולקה העיר לאיזורים שסומנו כ- 18 קמ"ר ( H-1 תחת שליטה פלסטינית מלאה) ו- 4.3 קמ"ר (H-2 תחת שליטה ישראלית מלאה, איזור מגוריהם של מרבית המתנחלים ושל יותר מ- 35,000 פלסטינים). מתחילת האינתיפאדה השניה חידש צה"ל את פעולותיו באיזור H-1. באפריל 2002, כחלק ממבצע חומת מגן, השתלט צה"ל מחדש על איזור H-1, ובאוגוסט 2003 החל לבנות שתי עמדות קבע מבוצרות בשכונות אבו סנינה וחארת א-שייח', שהשקיפו על בתי מתנחלי חברון היהודים בלב חברון. למרות שצה"ל שמר על נוכחות זמנית באיזור זה מאז פרוץ האינתיפאדה, צעד זה המחיש את ביסוסה של נוכחות צה"לית קבועה באיזור H-1 לראשונה מאז יישום הסכם חברון. האיזור המיידי סביב העמדות הצבאיות החדשות הוכרז "שטח צבאי סגור" ללא כל הודעה מוקדמת לתושבים, שכניסתם לאיזור נאסרה. כ- 50 דונם אדמה הופקעו עבור שני האתרים.
בנוסף לכך, במשך האינתיפאדה הוטלו על התושבים הפלסטינים של H-2 ואיזורים סמוכים של H-1 מגבלות התנועה הקשות ביותר בהשוואה לכל אוכלוסיה אחרת בגדה המערבית. לפי ארגון "בצלם," "בראשית האינתיפאדה הוטלו על האיזור שלושה חודשי עוצר רצופים. מיד לאחר הריגתה של שלהבת פס [מרץ 2001] בת העשרה חודשים הוטלו שלושה שבועות של עוצר . לאחר האירוע בציר המתפללים [נובמבר 2002], בו נהרגו תשעה מאנשי כוחות הבטחון ושלושה חברי כתת הכוננות של קרית ארבע, הטלו על אזור H-2 ששה חודשי עוצר רצופים.. העוצר הוטל אז גם על איזור באב א-זאויה, הנמצא באיזורH-1 , בצמוד ל-H-2), ושצה"ל השתלט עליו במהלך מבצע "חומת מגן" באפריל 2002.
צה"ל מטיל עוצר באיזור H-2 גם בתגובה לירי של פלסטינים מתוך H-1 על מתנחלים. … במקרים אחרים מטיל צה"ל עוצר על הפלסטינים כדי לאפשר למתנחלים המתגוררים בעיר להמשיך לנהל את חיי השגרה שלהם או על מנת לקיים אירועים ציבוריים בעיר במהלך חגים יהודים ולאומיים. כך היה בחג סוכות, ב-23.9.02, כאשר צה"ל הטיל עוצר על התושבים הפלסטינים כדי שמתנחלי חברון יוכלו לארח אלפי ישראלים שהגיעו לטייל בעיר. בפורים האחרון הוטל עוצר על הפלסטינים כדי שהמתנחלים יוכלו לקיים את תהלוכת העדלאידע השתנתית שלהם וגם מאחר שהיה זה יום האזכרה של ברוך גולדשטיין, שביצע את הטבח במערת המכפלה …"
לדיון מפורט בהסדרי הבטחון בחברון והשפעתם, לחץ כאן
מפת חברון (באדיבות בצלם)
מה הקשר בין המתנחלים לחיילים הישראלים בחברון?
הקשר בין צה"ל למתנחלי חברון הינו יחסית מתוח. חיילי צה"ל סופגים לעתים קרובות את תוצאות מעשיהם וזעמם של המתנחלים. בנוסף להגנה על המתנחלים מפני הפלסטינים, הלך וגדל תפקידם של חיילי צה"ל בחברון בהגנה על הפלסטינים מפני המתנחלים. לאחרונה עם פרסומו של המיזם של החיילים המשוחררים "שוברים שתיקה," התפרסמו תמונות ועדויות של חיילים ששרתו בחברון. חייל אחד צוטט כמי שאמר "מה שסוף סוף הבנתי לאחר ששה חודשים הוא שאנו שמרנו על הפלסטינים מפני היהודים. לא היינו שם כדי לשמור ולהגן על היהודים. היהודים הם אלה המאיימים על הפלסטינים באיזור זה." במאי 2005 דווח כי המצב בחברון הידרדר עד כדי כך שצה"ל שקל להסיג את חייליו מהעיר. כפי שדווח ב"דו"ח המזרח התיכון" של ידידי שלום עכשיו בארה"ב ב- 16 במאי, 2005:
…מפקדי צה"ל בכירים מביעים שאט נפש מכך שרבים ממתנחלי העיר מתגרים בחיילי צה"ל ואף תוקפים אותם גופנית. עדויות שנאספו לאחרונה על ידי פיקוד המרכז מציירות תמונה עגומה של יחס המתנחלים כלפי החיילים. המצב הולך ומחמיר ככל שמתקרב מועד יישום ההתנתקות. לפי עדויות חיילים ששירתו בהתנחלות, מתנחלי חברון השליכו עליהם ירקות ואף שקיות שתן. אחת הקללות הנפוצות שהוטחו בחיילים במשך שירותם היתה "נאצים." קציני צה"ל סבורים כי לדעת המתנחלים העלבת חיילים היא דרך לבקר את הממשלה. אלוף פיקוד מרכז יאיר נווה חש גועל מהעובדה כי חיילי הפיקוד הפכו לשק האגרוף של מתנחלי חברון. לדברי האלוף נווה, "…כמפקד אני מחויב לחיילים בדיוק כפי שאני מחויב לאזרחים בכל הנוגע להגנת גופם וביטחונם. אני מחויב לכך כדי שהחייל ירגיש כי משימתו אינה רק חוקית כי אם גם לגיטימית. בתקופת לבנון חינכנו דורות של חיילים להביט אל מאחוריהם ולראות את אורות היישובים עליהם הגנו ומהם שאבנו את כוחנו. קשה לי לומר גם לחייל במערת המכפלה להביט מאחוריו, למרות שזהו מרכיב מעוצמתו."
מהי האורינטציה הפוליטית/הדתית של מתנחלי איזור חברון?
ככלל, מתנחלי חברון הם מן הקיצוניים ביותר בין המתנחלים. על שורותיהם נמנים פעילים ומנהיגים (חלק לשעבר, חלק בהווה) של התנועות הבלתי חוקיות "כך" ו"כהנא חי." כתובות גזעניים וקיצוניים אנטי-פלסטינים, אנטי-מוסלמים ואנטי-ערביים נראות ברחבי חברון, צבועות בעברית על קירות ודלתות בנייני מגורים וחנויות בבעלות פלסטינית. לחצו כאן לקבלת דוגמאות.
חברון מספקת הצצה לתוך אחד הקרעים האידיאולוגיים העיקריים בקרב הסקטור "הדתי-לאומי" בארץ: הקרע בין הימין הקיצוני "הממלכתי" (כלומר, הדתיים הלאומיים התומכים בשינוי המבוסס על קיומה של מדינת ישראל הריבונית כפי שהיא כיום – היינו מדינה המבוססת על מערכת חוק חילונית, כאשר הרשויות הדתיות הן רק אחד מקולות רבים בממשלה). ולעומתם הימין הקיצוני האנטי-ממלכתי (היינו, הדתיים הלאומיים הרואים במדינת ישראל ובממשלתה גופים שאבד עליהם הכלח מבחינה תיאולוגית, שהם בלתי רלוונטים ובלתי לגיטימיים. והמעדיפים "מדינת הלכה" המבוססת על מוסדות דתיים ומנוהלת בידי מנהיגים דתיים). קרע זה גלוי לעין בחברון. בעוד שמתנחלי חברון הם בין האידיאולוגים הקיצונים ביותר בגדה המערבית, הישיבה המובילה בחברון, "שבי חברון," ידועה במחויבותה לעקרון קדושת המדינה הישראלית וממלכתיותה.
מי מממן את מתנחלי חברון?
בנוסף לסובסידיות ולתמריצים הרגילים הניתנים למתנחלים ברחבי הגדה המערבית (והוצאות הבטחון הנוספות הכרוכות בהסדרים המיוחדים בחברון), מתנחלי חברון מגייסים כספים מתומכים ברחבי העולם, כולל בארה"ב. תרומות פטורות ממס מארה"ב מתקבלות, למשל, דרך קרן חברון שמשרדיה בברוקלין, ואשר לפי אתר האינטרנט שלה נוסדה בשנת 1979 "כארגון מסונף לקהילה היהודית בחברון" לפי דיווחים שונים קיבלה קרן חברון מאות אלפי דולרים במשך השנים מהמיליונר האמריקאי ארווין מוסקוביץ. קרן חברון מקיימת אירועי גיוס כספים לעתים מזומנות בארה"ב, כולל ארוחת הערב השנתית (האחרונה ב- 21 במרץ 2005), והשיט הקיצי השנתי שלה בנהר ההדסון.
מתנחלי חברון מקיימים אתר גיוס כספים משלהם, המקושר לאתר של קרן חברון (קישורית שניתן למצוא גם באתרים יהודים יותר מרכזיים, כגון Orthodox Union). במהלך יצירתי במיוחד לגיוס כספים מוכרים מתנחלי חברון כרטיסים להגרלה, שהזוכה בה יקבל דירה בהתנחלות בחברון.
בנוסף לכך גייסה ישיבת שבי חברון סכומים ניכרים דרך "ידידי ישיבת שבי חברון בארה"ב" (מלכ"ר היושב באשלנד, וירג'יניה) וכמו כן מנהלים מתנחלי חברון חנות מתנות מקוונת. חברון מקיימת גם רשת גיוס כספים עצמאית (כגון, "ידידי ישיבת ניר" בברוקלין, עבור ישיבת ההסדר בקרית ארבע; או "ידידי הישיבה התיכונית בקרית ארבע" בניו יורק). לבסוף, נראה כי התנחלויות חברון מקבלות כספים ממספר ארגונים נוצריים (כגון Christian Friends of Israeli Communities).
רחוב שוהאדא הסגור והשומם, בעבר השוק המרכזי של חברון
כיצד משפיעות התנחלויות אלה על החיים האזרחיים/הכלכליים של הפלסטינים?
ארגון "בצלם" כותב: "העיר חברון חסומה ממזרח על ידי התנחלות קרית ארבע, ומדרום מערב על ידי התנחלות בית חגי. בלב חברון פזורות מספר התנחלויות יהודיות שסך כל אוכלוסיתן כארבע מאות איש. לפי הסכמי אוסלו גרמה נוכחות התנחלויות אלה להשארות רצועה שלמה במזרח העיר תחת שלטון ישראלי (איזור H-2). ההתנחלויות בלב חברון פוגעות קשות לא רק בהתפתחות האורבנית של העיר, אלא גם ביכולת התושבים לחיות חיים נורמלים. הסיבה העיקרית לכך היא האלימות השיטתית של המתנחלים נגד התושבים החיים באיזורים אלה. מתחילת האינתיפאדה הנוכחית, ובמידה פחותה בתקופות קודמות, הטיל צה"ל עוצרים ממושכים על 30,000 הפלסטינים החיים באיזור H-2, כדי ששגרת חייהם של המתנחלים המתגוררים בעיר תיפגע כמה שפחות." את דו"ח בצלם אפשר למצוא כאן.
דו"ח עדכני יותר של בצלם מפרט את ההשלכות השליליות על תושבי חברון הפלסטינים של סידורי הבטחון הנוכחיים בעיר על תושבי חברון הפלסטינים, בנוסף לאלימות מתנחלים ולפגיעה קשה באזרחים פלסטינים על ידי חיילי צה"ל (כולל כמה מקרים שהובילו לחקירה רשמית ולפירוק פלוגת משמר הגבול בחברון).
אולי החלק המענין ביותר בדו"ח הוא פירוט של מצגת פנימית שהוכנה על ידי המנהל האזרחי על המטרות, האסטרטגיה והשיטות של מתנחלי חברון (עמ' 9 – 12). דו"ח "בצלם" מציין כי קיומה של המצגת מעיד על כך כי "מערכת הביטחון מודעת היטב למה שמתרחש" ומוסיף כי "לפי המצגת, אלימות המתנחלים מתוכננת היטב ומיועדת להרחיב את ההתנחלות היהודית בחברון ולגרום לפלסטינים לעזוב את בתיהם באיזור H-2."