לא באתי לדבר על יצחק רבין. אני מכירה את הכיכר הזאת היטב. הייתי כאן בעשרות הפגנות ופעולות, אך אף פעם לא עמדתי כאן, על הבמה. אורות הזרקורים זרים לי. היום אני כאן רק בגלל אנשים שקשקשו על קירות חדר המדרגות בבית שלי.
בזמן שכולם מדברים על שתי מדינות לשני עמים, בינתיים בשטח נקבעות עובדות שעלולות למנוע את הסיכוי להגיע לכך. מדיניות ההתנחלויות היא גורלית לעתיד שלנו לא פחות מהגרעין האיראני, והיא בלב הויכוח שקורע את הציבור בישראל. הבנייה בהתנחלויות נמשכת כל הזמן והאפשרות להיפרד לשתי מדינות הולכת ונעשית קשה יותר. ואנחנו מנסים, עד כמה שניתן, לפעול כדי שהציבור לפחות יישמע על כך; שהנושא יישאר כל הזמן על סדר היום, גם במחיר של התקפות אישיות נגדנו. ואת זה המרססים רוצים למנוע. את הויכוח הציבורי הזה הם רוצים להשתיק.
רוב הציבור בישראל מתנגד לאלימות, ומזועזע כאשר האלימות משתלטת על השיח הציבורי. אני גם בטוחה שרוב ציבור המתנחלים מתנגד ומגנה את מה שנעשה בביתי. אבל כבר הזהירנו הלל, בפרקי אבות: "במקום שאין אנשים – השתדל להיות איש". היום אנשים הגונים צריכים לקום אל מול האלימות ולומר את דברם. אנשים הגונים בימין צריכים לסמן קו ברור וחד של גבולות השיח הלגיטימיים ולהלחם נגד האלימות הפוליטית המשתוללת. אנשים הגונים בשמאל צריכים לקום, לא לפחד מההשתקה, להשמיע את קולם, ברחובות, בהפגנות, להצטרף אלינו ואל אחרים, בפייסבוק, ברחוב, בכל מקום כדי שלא להשתיק את הויכוח הציבורי.
הדבר הנורא הוא שאת מה שעושים לנו ברחוב, עם ספריי ואיומים, הכנסת והממשלה מנסים לעשות לנו בחקיקה. בשיח מתלהם ואלים, הם מנסים להשתיק את הויכוח הציבורי. הם מנסים – בחוק – לאסור הבעת עמדות מסוימות, הם מנסים – בחוק – למנוע מארגונים לפעול, הם מנסים לסתום את הפה לכלי תקשורת שלא מוצאים חן בעיני השלטון. כנסת כזאת היא כנסת עם ספריי על הידיים שמשרה את האווירה ונותנת את ההשראה לפעולות האלימות שאנחנו רואים ברחוב נגד השמאל ונגד ערבים ונגד כל מי שלא מסכים איתם פוליטית.
כבר אמר א"ד גורדון: "לא יהיה נצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להלחם בחושך עלינו להגביר את האור!". דווקא כשהכי חשוך צריך פנס, כדי שיאיר את כל מה שמנסים להשתיק ולהסתיר. אבל הפנס צריך מטען ובטריה, ואנחנו כאן היום כדי לספק את הכוח לאותו פנס, שלא רק יאיר בחושך אלא גם יאיר את הדרך שתוביל אותנו למדינה ולחברה שכולנו נוכל להיות גאים בה.
הכתובות רוססו בביתי, אבל הנאצות הן בחדר המדרגות של כולנו. התג אולי סומן עלי, אבל את המחיר משלמים כולנו. אסור לנו לפחד. תסתכלו סביבכם – אנחנו כאן, ואנחנו רבים, יש לנו קול ואנחנו חייבים להשמיע אותו. ואנחנו אומרים היום לבנימין נתניהו: אנחנו לא מפחדים! לא נפסיק להיאבק על מה שחשוב וגורלי לעתיד של כולנו. והתשובה להשתקה – היא קול צעקה.
וגם אם תחת הממשלה הזאת אולי אי אפשר להשיג שלום עכשיו – אנחנו חייבים לפעול עכשיו כדי שיהיה שלום.