טוען..

המקרה של מלון שפרד: נשיאת שם ירושלים לשווא כדי לחבל בשלום

שאלה: מה הן ההשלכות של המחלוקת הנוכחית בירושלים על תהליך השלום?
המיזם הנוכחי מהווה התרסה בוטה כלפי הנשיא ברק אובמה ומאמציו לחידוש המשא ומתן במטרה להביא להסכם שלום ישראלי-פלסטיני ואף כלל ערבי. אם ראש הממשלה בנימין נתניהו יתעשת וימצא דרך לרדת מהסולם, ולהקפיא את המיזם במלון שפרד, יגברו הסיכויים לקיום תהליך שלום רציני, שיוביל לתוצאה מהימנה. לחילופין, ייתכן שנתניהו ואחרים גמרו אומר לעשות כל שביכולתם כדי לנצל את המיזם על מנת להנחית מכת מוות לא רק על מאמציו של אובמה אלא גם על פתרון שתי המדינות. אם הם יצליחו, יהיו אלה הישראלים, לא פחות מאשר הפלסטינים, שיסבלו מכך.

שאלה: היכן תקום התנחלות חדשה זו?
האתר המדובר נמצא במלון שפרד לשעבר, בלבה של השכונה המזרח ירושלמית, שייח ג'ראח. האתר אינו מחובר לשום התנחלות ישראלית אחרת הנמצאת בבנייה, ואם הוא אכן יקום, משמעותו תהיה דריסת רגל חדשה למתנחלים באזור זה.
בעוד שהאתר עצמו מנותק מהתנחלויות אחרות, התכנית אינה מתקיימת בחלל הריק. אדרבא, היא חלק מתנופת הבנייה של המתנחלים בשייח ג'ראח התופסת תאוצה בחודשים ובשנים האחרונות. תנופת בנייה זו כוללת את:
• פינוי המשפחות הפלסטיניות באזור קבר שמעון הצדיק בשכונת שייח ג'ראח;
• קידום תכנית בנין ערים לבניית שכונה יהודית/התנחלות חדשה באזור שמעון הצדיק;
• החכרת אתר כרם המופתי לעמותת עטרת כוהנים – נושא התלוי ועומד כרגע בפני בג"צ, וכן
• מאמצים לאשר בניית מטה לארגון אמנה – הגוף המיישב העיקרי של המתנחלים בגדה המערבית – מול מטה המשטרה בשייח ג'ראח.

אם ייושמו תכניות אלה, הן יצרו רצף של מגורי יהודים מן הימין הקיצוני שיחצה את שכונת שייח ג'ראח וינתק אזורים סביבה מהעיר העתיקה ומהאגן ההיסטורי.

שאלה: מדוע מעוררות הידיעות אודות המיזם כל כך הרבה מחלוקת?
המסרים ששולחים בנימין נתניהו וראש עיריית ירושלים ניר ברקת לנשיא אובמה באמצעות אישור המיזם ותמיכתם הנלהבת בו הם ברורים: "אנחנו נעשה ככל העולה על רוחנו, מבלי להתחשב בכל שיקול אחר" ו"אנחנו רואים בפעילות המתנחלים בירושלים קלף מנצח שאנחנו יכולים לשלוף בכל עת."  מכאן ברור שבעוד שנתניהו וממשלתו משמיעים הצהרות תמיכה בפתרון שתי המדינות, בשטח הם נחושים לעשות כל שביכולתם כדי לטרפד כל סיכוי לקיום תהליך שלום אמיתי או להשגת הסכם שלום בר-קיימא.

המחלוקת מוצגת בתקשורת הישראלית כמאבק פוליטי בין נתניהו לאובמה. חלק מבעלי הטורים מתארים אותה כמלכודת שנתניהו הצליח לטמון בעורמה לאובמה. אחרים רואים בה מתקפה דיפלומטית נועזת מצדו של נתניהו, שנועדה לבסס מחדש את כוחה של ישראל ביחסים הבילטראליים. וישנם גם כאלה המכנים את הילד בשמו: תכסיס שקוף של נתניהו בניסיון לשים קץ ללחץ האמריקני בנושא ההתנחלויות והמאחזים ולגייס תמיכה בממשלתו – של ישראלים ויהודים אמריקנים. עוד על כך אפשר לקרוא בניתוח של נחום ברנע בגיליון ה-20 ביולי של ידיעות אחרונות.

שאלה: מהן השלכות המחלוקת על הפלסטינים ועל העולם הערבי?
ההשלכות על יתר בעלי העניין בתהליך השלום ברורות אף הן. עבור מחמוד עבאס והפלסטינים, האישור מהווה סטירת לחי מצלצלת. הוא מערער עוד יותר את מעמדם של הנשיא עבאס והרשות הפלסטינית – מהלך שללא ספק יחזק את הקיצונים הפלסטינים, אשר יוכלו לבסס את מעמדם כמגינים היחידים על האינטרסים הפלסטינים והמוסלמים בירושלים.

בד בבד, פעולות כמו אישור המיזם הזה רק יחזקו ויגבירו את חוסר האמון של הערבים כלפי מדינת ישראל ותהליך השלום שהנשיא אובמה מנסה לזרז, ויקשו עוד יותר לשכנע את מדינות ערב להסכים לצעדי נורמליזציה כלשהם שבעיני ארצות הברית חיוניים לתהליך. מזה זמן מה שגם ישראל וגם ארצות הברית מביעות את מורת רוחן מחוסר נכונותן של מדינות ערב להבטיח צעדי נורמליזציה כתנאי להקפאת ההתנחלויות. המחלוקת סביב מלון שפרד היא אולי דוגמא טובה מדוע המנהיגים הערביים מהססים לוותר בטרם יובטח שלא ייגרמו להם עוד מבוכות ועיכובים.

שאלה: מהי ההיסטוריה של האתר הזה?
האתר שימש בעבר כמטהו של חאג' אמין אל חוסייני, המופתי של ירושלים במלחמת העולם השנייה, שנודע לשמצה כאוהד הנאצים. בשנות ה-80 של המאה העשרים, כשהנכס הועבר לידי האפוטרופוס על נכסי נפקדים, הקרקע נמכרה לתאגיד בשליטת המיליונר האמריקני אירווינג מוסקוביץ' (ישירות, או באמצעות ארגון אמנה). מוסקוביץ' משמש כבר תקופה ארוכה כמממן העיקרי של פעילות הימין הקיצוני האידיאולוגי במזרח ירושלים, והוא ממקד את מאמציו בעיקר בעיר העתיקה ובאגן ההיסטורי. לנוכח מעורבותו של מוסקוביץ', כל טענה כי מדובר בעסקת נדל"ן פרטית ותמימה לוקה בחוסר הגינות, בלשון המעטה.
מעורבותו של מוסקוביץ' במיזם חשובה, שכן מדובר באותו מוסקוביץ' שמילא תפקיד מרכזי בכישלון הגדול האחרון של נתניהו בירושלים: פתיחת מנהרת החשמונאים בשנת 1996. גם המיזם ההוא מומן חלקית בידי מוסקוביץ' (שאף נכח אישית בפתיחה), ואותו מיזם הוא שהוביל להתפרצות האלימות בירושלים ובגדה המערבית שהותירה אחריה 69 פלסטינים ו-15 ישראלים הרוגים.
מוסקוביץ' מנסה כבר שנים לפתח את אתר מלון שפרד, אולם עד עכשיו המיזם עוכב – ככל הנראה משום שנתפס כמעשה פוליטי חסר אחריות והרה אסון. יתרה מכך, כשהנושא הועלה בעבר – לרבות פעמים אחדות בעת ממשל בוש – ארצות הברית ובריטניה הביעו התנגדות נמרצת אליו והתוכנית נזנחה. לא זו אף זו, עיריית ירושלים הבטיחה בשנתיים האחרונות שוב ושוב לקהיליה הבינלאומית שהיא תימנע מזירוז התוכנית על מנת לאפשר לבעלי העניין הבינלאומיים להפעיל את כובד משקלם ולהבטיח שהצדדים המעורבים בו לא יופתעו.

שאלה: מדוע אושר המיזם עתה?
החשיבה הפוליטית הישראלית השתנתה. ראש העירייה החדש של ירושלים, ניר ברקת, הבהיר שהוא אינו מוטרד מההשלכות הפוליטיות ומההקשר הפוליטי הרחב יותר של מעשיו בירושלים. ונדמה שראש הממשלה נתניהו החליט שהמיזם עשוי לשמש כמכשיר יעיל לטירפוד מאמצי ממשל אובמה לחדש את תהליך השלום הישראלי-פלסטיני והישראלי-ערבי.
החשיבה החדשה הזו התבהרה עוד בחודש מארס 2009, כשברקת כבר נכנס לתפקידו, אך בטרם נבחר נתניהו לראשות הממשלה. אז הופיע לפתע מיזם מלון שפרד על סדר היום של ועדת המשנה לתכנון ובניה של עיריית ירושלים, שנועדה לדון בהוצאת היתרי בניה (בקשה להיתר מספר 08-787) עבור התנחלות חדשה הכוללת עשרים יחידות דיור בלב מזרח ירושלים, באתר של מלון שפרד ההיסטורי בשייח ג'ראח. בעקבות התערבותן של ארצות הברית ובריטניה (למיטב ידיעתנו), הנושא הורד מסדר היום.
ואז, ב-2 ביולי, עם מעט מאד התרעה או פרסום מוקדם, ועדת התכנון קבלה החלטה בדבר מתן ההיתרים. ההחלטה התפרסמה בתקשורת הישראלית רק ב-5 ביולי. חלק מפקידי העירייה הכחישו שהיה בכך חידוש כלשהו, בעוד שאחרים טענו כי ההחלטה לא היוותה אישור מלא למתן היתרי הבנייה משום שנדרשות עדיין השלמות טכניות נוספות כתנאי לקבלת ההיתרים (טענה שהעירייה עדיין משמיעה גם כיום).  זוהי טענה בלתי אמינה משום שההיתרים אושרו והתנאים הנוספים הם עניין פורמלי בלבד שלאחר השלמתם קבלת ההיתרים נעשית כמעט באופן אוטומטי.
לבסוף, ב-18 ביולי ממשלת נתניהו ככל הנראה הדליפה את הסיפור לעיתונות. נתניהו הסב תשומת לב נוספת לסיפור בעת שהקריא הצהרה מוכנה אודות החדשות המרעישות הללו בישיבת הממשלה של ה-19 ביולי. בהתבסס על אופן הספין של הסיפור, המסקנה המתבקשת היא שמטרת ההדלפה היתה לשנות את הנושא שעל סדר היום ביחסי ישראל – ארצות הברית מההתנחלויות והמאחזים בגדה המערבית (שאינן פופולריות במיוחד גם בקרב ישראלים רבים) לירושלים – מהלך פוליטי פופוליסטי ומשומש של נתניהו, שסיסמת הבחירות האהובה עליו בקמפיינים קודמים היתה "[שם היריב] יחלק את ירושלים."

שאלה: האם עדיין ניתן לעצור את התכנית?
בהחלט ניתן עדיין לעצור את התכנית. אלא שבעוד שלפני שבוע ניתן היה לעצור אותה בשקט, במחיר נמוך מבחינת ההון הפוליטי הישראלי או האמריקני, הרי שהחלטתו של נתניהו להצהיר על התכנית בפרהסיה, העלתה מאוד את המחיר. על כף המאזניים עומדים האמינות של ממשל אובמה בהובלת הזירה הבינלאומית והיכולת שלו להשיג שלום ישראלי-פלסטיני וישראלי-ערבי.
בכדי לעצור היום את התכנית, יש צורך בהתערבות נחושה ובלתי מתפשרת מצד הדרגים הפוליטיים הבכירים ביותר. למען האמת, לממשלת ישראל יש ניסיון רב ומומחיות בעיכוב או עצירה של היתרי בנייה לערבים במזרח ירושלים. כל טענה לפיה אין למדינת ישראל בסיס משפטי להקפיא, לעכב או לבטל בנייה במקרה זה, אינה מדויקת ואינה אמינה.

שאלה: נתניהו הגן על התכנית באומרו שלפלסטינים יש זכות לגור בכל מקום בירושלים בדיוק כפי שיש לישראלים. האם זה נכון?
לא. בדברי ההגנה שלו על תכנית מוסקוביץ' ב-19 ביולי בישיבת הממשלה, טען נתניהו בלהט שלישראלים יש זכות לגור בכל מקום בירושלים. מתוך רצון נלהב להגן על המיזם הוא הצהיר:
"זו הייתה המדיניות של כל ממשלות ישראל ואני רוצה להגיד שהיא אכן מתממשת משום שבשנים האחרונות מאות דירות בשכונות היהודיות ובמערב העיר נרכשו או נשכרו ע"י תושבים ערבים ולא התערבנו בכך. זאת אומרת שאין איסור לערבים לקנות דירות במערב העיר, ואין איסור על יהודים לקנות דירות או לבנות דירות במזרח העיר."

הבה נבחן את העובדות.
רוב מערב ירושלים נמצא מחוץ לתחום עבור התושבים הפלסטינים של מזרח ירושלים מבחינת יכולתם לרכוש נדל"ן. זאת, משום שרוב הקרקעות במערב ירושלים, כמו ברוב מדינת ישראל, הן "אדמות מדינה" (בסך הכול, 93% מקרקעות המדינה הן "אדמות מדינה", אם כי בירושלים עצמה האחוזים הללו נמוכים יותר). על פי החוק הישראלי, רק מי שהוא אזרח ישראלי (הפלסטינים במזרח ירושלים הם תושבי העיר אך לא אזרחי המדינה) או מי שזכאי לאזרחות על פי חוק השבות (כלומר יהודי) זכאי לרכוש נכס המצוי על "קרקעות מדינה". פירוש הדבר שישראלי או יהודי בכל מקום בעולם יכול לרכוש נכס במערב ירושלים, אך פלסטיני תושב העיר אינו רשאי לעשות זאת.  (מבחינה טכנית, אגב, בדרך כלל מדובר בחוזי חכירה ארוכי טווח ולא במכירה של הקרקע).
באשר לקרקעות פרטיות במערב ירושלים, מבחינה משפטית אין מגבלות על פלסטינים תושבי מזרח ירושלים בקניית נכסים באזורים אלה. כמו כן, אין הגבלות משפטיות על פלסטינים תושבי מזרח ירושלים בשכירת דירות במערב העיר. ואולם, איננו מכירים ולו מקרה אחד של פלסטיני תושב ירושלים המתגורר במערב ירושלים, אם בדרך של רכישה ואם באמצעות שכירת דירה (ואנחנו מצויים היטב בנושא). הסיבות הן חברתיות,  תרבותיות וכלכליות. זאת, בשונה מאזרחי ישראל הערבים, שמספר מועט מהם אכן מתגורר במערב העיר.
בנוסף, יש להדגיש שהאיסור על פלסטינים תושבי ירושלים לקנות נכסים על "קרקעות מדינה" חל גם על מזרח ירושלים. כלומר, לא רק שעל הפלסטינים הירושלמים נאסר לרכוש נכסים ברוב מערב ירושלים, גם האפשרות לרכוש נכסים ב-35% משטחי מזרח ירושלים שהופקעו כ"אדמות מדינה" מאז 1967 ושעליהן נבנו ההתנחלויות הישראליות במזרח ירושלים חסומה בפניהם. פירושו הדבר שביותר משליש משטחי מזרח ירושלים, לישראלים ויהודים בכל מקום בעולם יש זכות לרכוש נכסים בהתנחלויות הישראליות, אולם לתושבי ירושלים הפלסטינים, לרבות אלה שמהם הופקעו הקרקעות לצורך בניית ההתנחלויות, איו זכות כזו.
לבסוף, נכון שמספר קטן של תושבי מזרח ירושלים הפלסטינים שכרו דירות בכמה מההתנחלויות של מזרח ירושלים (בעיקר בגבעה הצרפתית, פסגת זאב ונוה יעקב – כולן עמוק בתוך מזרח ירושלים הפלסטינית, עד שהפכו להיות פחות ופחות אטרקטיביות עבור ישראלים). התופעה אינה משקפת אג'נדה פוליטית לעבור לאזורים אלה, אלא היא תוצר לוואי של המחסור החמור בדירות הקיים בשכונות הפלסטיניות במזרח ירושלים. ויש לציין כי מדובר בחוזי שכירות קצרי טווח עם בעלי הדירות הישראלים (בניגוד לחוזים רשמיים עם בעלי הקרקע הרשומים, ממשלת ישראל).

שאלה: היו שהגנו על התכנית באומרם שהיא כוללת מגורים הן לישראלים והן לפלסטינים. האם זה נכון?
לא. התכנית, אותה בדקנו, אינה כוללת בנייה לפלסטינים. האמת היא שכל ההצדקה הקיומית של מוסקוביץ ככח משפיע בירושלים בשלושים השנים האחרונות היתה ליישב יהודים אידיאולוגיים, מן הימין הקיצוני, בלב האזורים הפלסטינים של העיר העתיקה והאגן ההיסטורי, במטרה ברורה לפנות פלסטינים ולבסס את הנרטיב היהודי באזור כולו. ואכן, מוסקוביץ' כבר הצהיר בעבר בבירור שמטרתו היא "לעשות כל שביכולתי כדי להחזיר את ירושלים לעם היהודי." מיזם זה אינו שונה. אדרבא, הרעיון שמוסקוביץ' יבנה עבור פלסטינים במזרח ירושלים הוא פשוט בלתי סביר.

שאלה: נראה שממשלת ישראל וכמה קבוצות ימין בארצות הברית מנסות לטעון כי קשריו של חאג' אמין אל חוסייני עם הנאצים הם עילה מספיקה להצדקת המיזם. האם זה הגיוני?
לא. אהדתו של חוסייני לנאצים היא נתעבת, אולם אין לכך כל קשר למיזם של היום. לו ישראל היתה מודאגת מכך ששימור הבנין עלול באופן כלשהו לקדם את מורשת חוסייני, היו לה 41 שנה להרוס את המבנה או לשנות את ייעודו לשימוש אחר. היא לא עשתה זאת, אפילו בתקופות במהלך 41 השנים האחרונות שבהן העולם לא מיקד את תשומת לבו בפעולותיה במזרח ירושלים. היא לא עשתה זאת, ככל הנראה משום שראשית, היא לא ראתה בצעדי "ענישה" כנגד המנהיג הבזוי שמת לפני זמן רב מעשה בעל חשיבות, ו/או שנית, היא הבינה שהאתר הוא רגיש מדי מכדי  להתעסק אתו.
ההתעניינות הנוכחית במלון שפרד נוגעת לפוליטיקה הישראלית העכשווית, לא לחוסייני ולנאצים. מצער ומביש שממשלת נתניהו עושה שימוש נקלה בשואה כחלק ממאמציה להגן על המיזם חסר האחריות הזה. עצוב הדבר שממשלת ישראל מפיצה תצלום של חוסייני עם היטלר כחלק ממאמץ להסיט את הביקורת על התכנית. לא רק שהאסטרטגיה הזו אינה תורמת דבר להצדקת התכנית, היא גם מוזילה את השיח על זוועות הנאצים, ומתעלת את הדימוי הנאצי לתרגיל יחסי ציבור פוליטי.
לנתניהו יש היסטוריה ארוכה של שימוש בירושלים בכדי לחבל במאמצי השלום, לרבות החלטתו מיד לאחר שובו משיחות השלום בוואי פלנטיישן ב-1998, לבנות את הר חומה, וכן החלטתו הידועה יותר, מ-1996, לפתוח את מנהרת החשמונאים מתחת לרובע המוסלמי בעיר העתיקה. מלון שפרד הוא רק המיזם הירושלמי האחרון שנתניהו נתלה בו כדי לחבל בסיכויי השלום ובפתרון שתי המדינות. העובדה שמוסקוביץ' ממלא תפקיד מרכזי בעסק, בדיוק כפי שמילא באסון מנהרת החשמונאים, מחזקת את אמינות הניתוח הזה.