טוען..

בזמן שארה"ב פותחת את השגרירות בירושלים משפחה פלסטינית צפוייה להיזרק מביתה בשייח ג'ראח

לשכת ההוצאה לפועל בירושלים הודיעה לפני ימים אחדים לאנעאם קניבי, פלסטינית בת 77 מאום הארון בשייח ג'ראח, כי בעקבות פסיקת בית משפט, היא תפונה מביתה בשבועיים שבין 13/5/18 ל-27/5/18.

את תביעת הפינוי הגישו שישה ישראלים שמשפחתם היתה בעלים של הדירה הקטנה בשייח ג'ראח לפני 1948. לפי חוק הסדרי משפט ומינהל שנחקק ב-1970, יהודים שאיבדו נכסים במזרח ירושלים ב-1948 יכולים לקבל אותם בחזרה – למרות שכבר קיבלו מהמדינה פיצויים ב-1948 ולמרות שחוק נכסי נפקדים מ-1950 קובע כי פלסטינים שאיבדו את רכושם ב-1948 לא יכולים לקבלם חזרה.

משפחת קניבי מתגוררת בשכונה מאז שנת 1964 בשכירות שהתחילה אצל האפוטרופוס הירדני והמשיכה עם האפוטרופוס הכללי הישראלי. לפני כמה שנים שחרר האפוטרופוס הכללי כמחצית מדירת שני החדרים ליורשי הבעלים המקוריים, והם הגישו תביעה לפינוי הדיירת הפלסטינית מהבית. במסגרת התביעה נקבע כי קניבי לא נחשבת דיירת מוגנת, ולכן מותר לבעלים לפנותה. הפינוי נקבע, כאמור לשבועיים שבין ה-13/5/18 ל-27/5/18 שנחשבים ימים מתוחים במיוחד בירושלים, סמוך להעברת השגרירות האמריקנית לירושלים, לצעדת השיבה בעזה ובימים הראשונים של חודש הרמדאן.

שלום עכשיו: זאת ירושלים שהנשיא טראמפ מעביר אליה את השגרירות: ירושלים מחולקת, שבה אוכלוסיה אחת מופלית לרעה ע"י האוכלוסיה האחרת. פינוי משפחת קניבי הוא חלק ממהלך מאורגן ושיטתי של מתנחלים בשיתוף עם גורמים ממשלתיים, שנועד לגרש, פשוטו כמשמעו, קהילות שלמות במזרח ירושלים ולהקים במקומן התנחלויות. עשרות משפחות נוספות עומדות בסכנת פינוי בהליכים משפטיים מתישים שבהם עושים מתנחלים וגורמים בממשלה ניצול לרעה של חוק מפלה שמרשה ליהודים לחזור לנכסים מלפני 1948 אך אוסר זאת על פלסטינים.

מפת הבתים המאויימים בפינוי בשייח ג'ראח, מאי 2018

רקע

קהילות שלמות בשייח ג'ראח ובסילוואן בסכנת גירוש

בשנים האחרונות חלה עליית מדרגה בסכנת הגירוש המרחפת מעל קהילות שייח' ג'ראח וסילוואן במזרח ירושלים. גל של תביעות פינוי מתנהל בפני בתי המשפט, כשאל מול משפחות פלסטיניות קשות יום עומדות קבוצות מאורגנות וממומנות היטב של מתנחלים, מצויידות בסיוע ישיר או עקיף של גורמים ממשלתיים ושל האפוטרופוס הכללי.

שייח ג'ראח – אום הארון (ממערב לדרך שכם) – כ-45 משפחות פלסטיניות תחת איום בפינוי; לפחות 9 מהן בהליכי פינוי בבתי המשפט ולפחות חמש נוספות קיבלו מכתבי התראה לקראת תביעת פינוי. 2 משפחות כבר פונו ובמקומן נכסו מתנחלים.
שייח ג'ראח – כרם אלג'עוני (ממזרח לדרך שכם) – כ-30 משפחות פלסטיניות תחת איום בפינוי; לפחות 11 מהן בהליכי פינוי בבתי המשפט; 9 משפחות פונו ובמקומן נכנסו מתנחלים.
בטן אלהווא (סילוואן) – כ-100 משפחות פלסטיניות תחת איום בפינוי; 84 מהן בהליכי פינוי בבתי המשפט; 14 משפחות פונו ובמקומן נכנסו מתנחלים.
הבסיס לכל התביעות הוא זהה: חוק הסדרי משפט ומינהל שנחקק ב-1970 ע"י הכנסת קבע כי יהודים שהיו בעלי נכסים במזרח ירושלים ואיבדו את נכסיהם ב-1948, יכולים לקבל אותם חזרה מהאפוטרופוס הכללי הישראלי. זאת בניגוד לחוק נכסי נפקדים מ-1950 שקבע שפלסטינים שאיבדו את נכסיהם בישראל ב-1948 לא יהיו זכאים לקבלם חזרה, ולמרות שכל אותם בעלי נכסים יהודים קיבלו מהמדינה נכסים חלופיים כבר ב-1948.

קבוצות מתנחלים החלו לרכוש מיורשי הבעלים את הזכויות בנכסים, והצליחו גם להשיג את השליטה בהקדשים יהודיים שבבעלותם היו נכסים לפני 1948. האפוטרופוס הכללי מסייע להם באופן ישיר או עקיף לתבוע את פינוי הפלסטינים מאותם נכסים.  חשוב להדגיש כי רוב המשפחות הפלסטיניות, הן משפחות של פליטים מ-1948 והם לא נחשבים פולשים, אלא הם נכנסו כדין לנכסים בתקופה הירדנית, בחלק מהמקרים בתנאים של דיירים מוגנים.

 

מהלך מאורגן ושיטתי:  

חוק הסדרי משפט ומינהל שנחקק ב-1970 נועד במקור להגן על זכויות קנייניות של אנשים שהמלחמה גרמה להם לאבד את נכסיהם. מעבר לעובדה שהחוק הישראלי לא מאפשר לפלסטינים שאיבדו את נכסיהם במלחמה לקבלם חזרה, השימוש שעושים בו המתנחלים הוא שימוש לרעה ללא כל קשר לכוונתו המקורית. כפי שניתן לראות במפות, לא מדובר במקרים בודדים של ויכוח בין יורשים לבין תושבים על בעלות במקרקעין, אלא מדובר במהלך מאורגן ושיטתי, שנועד לסלק בכפייה קהילות פלסטיניות שלמות. מאחורי כל התביעות עומדים גופים אידיאולוגיים ממומנים, כגון עמותת המתנחלים "עטרת כהנים" שפועלת בעיר העתיקה ובבטן אלהווא, חברת נחלת שמעון שפועלת בשייח ג'ראח, וגופים התנחלותיים נוספים. לגופים אלה אין כל קשר לבעלי הקרקע המקוריים, הם מאתרים את יורשי הנכסים, פונים אליהם ורוכשים מהם את הזכויות, והכל מטעמים אידיאולוגיים ורצון להקים התנחלויות בלב השכונות הפלסטיניות.


הסיוע הממשלתי ופעילות האפוטרופוס הכללי:

מעבר ליתרונות הכלכליים ופערי הידע הגדולים בין המתנחלים והמשפחות הפלסטיניות, המתנחלים נהנים מתמיכה וסיוע של גורמים ממשלתיים בתחומים שונים, בין השאר:

סיוע של האפוטרופוס הכללי – בחלק מתיקי הפינוי באום הארון (שייח ג'ראח), הגורם התובע הוא האפוטרופוס הכללי. כך היה במקרה של משפחת שמאסנה שפונתה מביתה בספטמבר 2017. את האפוטרופוס הכללי ייצג עו"ד אבי סגל, המייצג מתנחלים במזרח ירושלים ובשטחים בתיקים רבים. בפסק הדין של בית המשפט שקבע שהמשפחה צריכה לפנות את הנכס העדיפה השופטת את גירסת התובע (האפוטרופוס הכללי) משום שהוא "רשות מנהלית", כך שאין מדובר בתביעה בין שני צדדים במעמד שווה.

מיד לאחר פסק הדין, שוחרר הנכס ליורשים והסתבר שמי שעומד מאחורי התביעה הם המתנחלים, שרכשו מהיורשים את זכויותיהם עוד לפני שהנכס שוחרר.

בבטן אלהווא, הוציא האפוטרופוס הכללי תעודת שחרור למתנחלים שקיבלו לידיהם את ניהול ההקדש בשנת 2001. בעדויות בבתי המשפט הסתבר שהאפוטרופוס הכללי קיבל לידיו את ניהול הנכס רק בעקבות פניית המתנחלים אליו, ושחרר להם את הנכס.

בשנת 2014 הפסידו המתנחלים באחת התביעות שלהם נגד משפחת אבו נאב, משום שלא הצליחו להוכיח את גבולות הנכס שלהם. בזמן שבין פסק הדין לדיון בערעור, הוציא האפוטרופוס הכללי תעודת שחרור מתוקנת שבה מפורטים הגבולות המדוייקים של החלקה. בזכות הנייר החדש שנתן האפוטרופוס הצליחו המתנחלים לנצח בערעור והמשפחה פונתה מהבית. מאז תעודת השחרור המתוקנת שניתנה ב-2015, הגישו המתנחלים עוד כ-9 תביעות נגד עשרות משפחות.

בנוסף מסתבר שבדצמבר 2005 מכר האפוטרופוס הכללי לנציגי ההקדש ארבע חלקות נוספות שהיו בבעלות של יהודים אחרים בבטן אלהווא, ללא מכרז ובמחיר נמוך. אם אמנם היה האפוטרופוס מעוניין בתום לב למכור את הנכסים, היה עליו לעשות מכרז ולהציע גם לתושבים הפלסטינים המתגוררים בנכסים הללו את הזכות לרכוש אותם. אך תחת זאת, במחשכים, העביר האפוטורופוס ארבע חלקות שגם עליהן חיים עשרות או אף מאות פלסטינים בשכונת בטן אלהווא לידי מתנחלים שמבקשים לפנות מהם את התושבים הפלסטינים וליישב במקומם יהודים.

מינוי פעיל אידיאולוגי לאחראי נכסי מזרח ירושלים מטעם האפוטרופוס הכללי – בשנת 2017 מונה חננאל גורפינקל, מתנחל שמתגורר בשכונה הפלסטינית ג'בל מוכבר, ואשר הקים עמותה שנועדה לקיים את ההתנחלות בשכונות פלסטיניות במזרח ירושלים, להיות האחראי על נכסי האפוטרופוס הכללי במזרח ירושלים. מאז שהוא נכנס לתפקיד מורגש שינוי משמעותי ביחס לדיירים הפלסטינים, בעיקר בשכונת אום הארון. יותר ויותר מכתבי איום בפינוי נשלחו, והוגשו תביעות פינוי מטעם האפוטרופוס נגד הדיירים הפלסטיניים.

הענקת השליטה בהקדשים למתנחלים – לאורך השנים הצליחו המתנחלים לקבל לידיהם את השליטה על הקדשים יהודיים מלפני 1948. בזכות השליטה הזאת הם הצליחו להשתלט על נכסים רבים בעיר העתיקה, וגם כל התביעות התלויות ועומדות כעת נגד משפחות בבטן אלהווא, הן תביעות של מתנחלים בשם הקדש יהודי (הקדש בנבנישתי) מסוף המאה ה-19 שהקדיש בתי מגורים בסילוואן עבור משפחות יהודיות תימניות עניות. למעלה ממאה שנה אחרי שהוקם ההקדש ונזנח, פנו אנשי "עטרת כהנים" לבית המשפט והציעו את עצמם לנהל את ההקדש. עמדת המדינה והגורמים המעורבים בדבר היתה כי הם תומכים ברעיון, למרות שכאמור, האינטרס שאותם מייצגים המתנחלים אין לו כל קשר למטרות ההקדש המקוריות שהיו סיוע לעניי ירושלים באותם ימים. חרף זאת בית המשפט נתן להם את השליטה בנכס.

סיוע המשטרה – משטרת ישראל מסייעת למתנחלים בתחומים רבים. בעבר היו מקרים שבהם סירבה המשטרה לסייע בפינוי משפחות פלסטיניות מסיבות ביטחוניות. כיום אנו רואים שיתוף פעולה הדוק עם המתנחלים. כך קרה למשל שבאוקטובר 2015, בתקופה של אלימות קשה בירושלים כשהמשטרה היתה עסוקה מאוד, נמצא הזמן כדי לסייע בפינוי משפחת אבו נאב שהיה כרוך בהטלת עוצר על שכונת בטן אלהווא.

תחקיר הארץ חשף שהמשטרה אף התלוותה למתנחלים בשיחות איומים על דיירים בנסיון לגרום להם לעזוב את הבתים.