טוען..

מתנחלי "איכות-חיים"

הופק על ידי לארה פרידמן, ידידי שלום עכשיו בארה"ב ודרור אטקס, שלום עכשיו

מהם "מתנחלי איכות-חיים"?
"מתנחלי איכות-חיים" הוא מונח לא רשמי המתייחס לישראלים המתגוררים בהתנחלויות בעיקר בשל שיקולים כלכליים, ולא בשל סיבות פוליטיות ו/או אידיאולוגיות דתיות. המונח אינו מונח טכני מדויק – מובן שחלק ממתנחלי איכות-החיים הם דתיים, או כאלו שפיתחו, עם הזמן, מחויבות אידיאולוגית למפעל ההתנחלויות. מאידך גם לא כל המתנחלים החילונים עברו להתגורר בהתנחלויות מסיבות של איכות-חיים (למשל, רוב התנחלויות בקעת הירדן הוקמו על ידי ישראלים חילונים שמה שהניע אותם בזמנו היה מידה מסוימת של מחויבות אידיאולוגית להבטיח כי שטח זה יישאר בידי ישראל בעתיד).
עם זאת, באופן כללי ניתן לחלק את המתנחלים לשלוש קטגוריות עיקריות, כדלהלן:
– מתנחלים אידיאולוגיים, המצדיקים את קיום ההתנחלויות ואת נוכחותם שלהם עצמם בגדה המערבית בעיקר בעזרת טיעונים דתיים ולאומיים, ואשר בדרך-כלל מתגוררים עמוק בלב הגדה המערבית (למשל, בהתנחלות אלון מורה).
– "מתנחלי איכות-חיים", שהמניע למעבר שלהם לגדה המערבית היה, כמתואר לעיל, בעיקר (אם כי לא תמיד רק) שיקולים כלכליים, ואשר בדרך-כלל עם מספר יוצאים מהכלל, מתגוררים בהתנחלויות הסמוכות יותר לקו הירוק.
– מתנחלים חרדים, שהם ברובם תת-קבוצה של מתנחלי איכות-חיים, שכן נוכחותם בגדה המערבית היא כמעט אך ורק פועל יוצא של בניית שכונות זולות ונפרדות (כלומר מיועדות לאוכלוסיה חרדית בלבד) בסמוך לקו הירוק, בעוד שהשכונות הקיימות המוצעות לאוכלוסיה החרדית בתוך הקו הירוק הן יקרות יותר וצפופות יותר (לפרטים נוספים אודות קטגוריה זו של מתנחלים לחצו כאן).

כיצד נולדה התופעה של "מתנחלי איכות-החיים"?
חלוצי תנועת ההתנחלות היו (ועודם) אנשים חדורי מוטיבציה ומחויבות עמוקה להתנחל בכל ארץ-ישראל התנ"כית ו"לגאול" אותה למען העם היהודי.
עם זאת, כבר בשלב מוקדם ביותר היה לתנועת ההתנחלות היבט כלכלי מובהק. כל ממשלות ישראל (בראשות העבודה והליכוד כאחד) סיבסדו באופן משמעותי את ההתנחלויות, מסיבות שונות, ביניהן היו גם שיקולים פוליטיים, כגון הרצון לפייס את מנהיגי תנועת המתנחלים ולרָצות את המחנה הדתי-לאומי בתוך ישראל. היו לכך גם סיבות אידיאולוגיות; רבים מן המנהיגים והפוליטיקאים הישראלים (הן מהעבודה והן מהליכוד) מאמינים בנחיצות המשך השליטה הישראלית על "אזורי מפתח" בגדה המערבית, לרבות אזורים בעלי משמעות היסטורית (כמו גוש עציון שהינו בעצמו אזור שזכה להגדות גיאוגרפיות שונות) ואזורים שנחשבו בעבר כבעלי חשיבות אסטרטגית לבטחון ישראל (כמו בקעת הירדן, ושטחים לאורך צירי תנועה ראשיים ושטחים בעלי שליטה טופוגרפית).
מאחר שלא נמצאו די ישראלים שיאכלסו את כל האזורים הללו בגדה המערבית (ועד לאחרונה גם ברצועת עזה), מסיבות אידיאולוגיות גרידא, כל ממשלות ישראל אימצו מדיניות שנועדה לתמרץ ציבור רחב יותר לעבור ולהתגורר בשטחים. בדרך זו יצרה מדינת ישראל מעמד של מתנחלים שנמשכו לגדה המערבית בעיקר מתוך שיקולים כלכליים – דיור משופר ו"איכות חיים", תמורת מחירים זולים יחסית לאלו שבתחומי מדינת ישראל.בנוסף לכך נתנו למתנחלים הקלות במס, סובסידיות לתחבורה, חינוך, וכד'.

האם עדיין מופעלים תמריצים מיוחדים כדי לעודד ישראלים לעבור לגור בגדה המערבית משיקולי איכות-חיים?
חבילת התמריצים הכוללת המוענקת למתנחלים מתוארת בפרוטרוט בדו"ח שהוכן על ידי ארגון זכויות האדם, בצלם, בשם "גזל קרקעות" (פרק 5, עמ' 51-60). כך מציין הדו"ח:

"… מדיניותן של כל ממשלות ישראל היא שאיפשרה את מפעל ההתנחלויות וברור שללא תמיכתן הנרחבת בו מפעל זה לא היה קם. יתרה מזו, מאז ומתמיד מיישמת ישראל מדיניות נמרצת ושיטתית שמטרתה לעודד מעבר של אזרחים ישראלים אל הגדה המערבית. אחד הכלים העיקריים המשרתים מדיניות זו, בו עוסק פרק זה, הוא הענקת הטבות ותמריצים כספיים משמעותיים למתנחלים, הנחלקים לשני סוגים: כאלה הניתנים ישירות לאזרח באמצעות הגדרת ההתנחלויות כ"אזורי עדיפות לאומית" וכאלה הניתנים לרשויות המקומיות בגדה המערבית, תוך אפלייתן לטובה ביחס לרשויות בתוך ישראל."
באשר להגדרת ההתנחלויות כ"אזורי עדיפות לאומית", דו"ח בצלם מציין כי "אזורי עדיפות לאומית" אמורים להיות, לפחות בתיאוריה, אזורים בהם מרחב ההזדמנויות של האזרח היושב בפריפריה קטן מבחינות רבות, לעומת הקיים במרכז." אלא שבפועל, התנחלויות רבות הנמצאות באזורים שבמובהק אינם אזורי פריפריה – למשל, קרוב לירושלים ליד הקו הירוק, או בסמוך לתל אביב או למרכזי אוכלוסיה/תעסוקה ישראלים אחרים – הוכרו כ"אזורי עדיפות לאומית". מסקנת בצלם היא כי "לא ניתן לטעון כי ההתנחלויות נכללו במפת העדיפות בשל "מיעוט ההזדמנויות" ונראה כי הדבר נעשה מתוך כוונה לעודד מעבר של אזרחים ישראלים אליהן מסיבות פוליטיות."

דו"ח בצלם מפרט את ההטבות והתמריצים המוענקים למתנחלים על ידי משרדי הממשלה השונים, לרבות:
• משרד הבינוי והשיכון (המעניק, בין היתר, סיוע כספי לרכישת דירה או לבניית בית בהתנחלויות, כולל לעיתים הלוואות ההופכות באופן חלקי למענק אחרי שנים אחדות);
• מנהל מקרקעי ישראל (המעניק הנחה על מחיר הקרקע);
• משרד החינוך (המעניק תמריצים למורים ומסבסד את שכר הלימוד);
• משרד המסחר והתעשייה (הנותן ל"מפעלים מאושרים" מענקים משמעותיים והטבות מס לחברות וליחידים, וכן נושא בחלק מהעלויות הכרוכות בהקמה ובתחזוקה של אזורי תעשיה);
• משרד העבודה והרווחה (המעניק הטבות לעובדים סוציאלים בדומה לאלה שמעניק משרד החינוך לעובדי הוראה); וכן,
• משרד האוצר (שהעניק, עד 2003, הטבות מס משמעותיות למתנחלים – רובם זכו בהנחה של 7%).
בנוסף, זוכים המתנחלים להטבות ולתמריצים גם באמצעות הרשויות המקומיות – עיריות ומועצות אזוריות. דו"ח בצלם בחן את סל ההטבות הזה וקבע כי,"מהמחקר עולה כי במהלך כל שנות התשעים היו העברות הכספים לרשויות המקומיות בשטחים ובגולן גבוהות בכ- 150% מההעברות לרשויות בישראל. העברות אלה גם היו גבוהות בכ- 60% מההעברות המקבילות לעיירות הפיתוח, אשר נכללות במפת איזורי העדיפות הלאומית ושאמורות להיות אזורים אליהם מעוניינת הממשלה לעודד הגירה. בשל התרומה הגבוהה של הממשלה, תושבי הרשויות המקומיות בשטחים שילמו מכיסם 25% פחות מהממוצע הכלל ארצי וכ- 10% פחות מהממוצע לעיירות פיתוח. בסך הכל, התקציב לנפש של הרשויות המקומיות בשטחים היה לאורך שנות התשעים גבוה בלמעלה מ- 40% מהממוצע הארצי ובכ- 30% מהממוצע לעיירות פיתוח."

הטבות המס למתנחלים פורטו גם במאמר ב"הארץ" מתאריך 26.9.03.
ככלל, לא חל שינוי בתמריצים אלה, למעט הביטול ב- 2003 של הנחת המס שרוב המתנחלים נהנו ממנה עד אז. הנחת מס זו, בשיעור של 7%, עדיין רלוונטית לדיון במתנחלי איכות-החיים, שכן רובם עברו להתגורר בהתנחלויות בשעה שהנחה זו היתה בתוקף (והציפייה היתה כי היא תימשך).
בנוסף להטבות ולתמריצים הללו הנהוגים כבר זמן רב, לאחרונה הוכרז על סובסידיה חדשה – באחד בינואר 2007 דיווח העיתון מעריב כי תקציב הממשלה ל-2007 כולל מימון מיוחד לפיצוי המגזר התעשייתי והחקלאי בגדה המערבית (לרבות מזרח ירושלים) וברמת הגולן. המימון נועד לפצות את המתנחלים על הפסדים צפויים בעקבות מדיניות האיחוד האירופי שלא להעניק למוצרים המיוצרים בהתנחלויות את הפטור ממכס ממנו נהנים מוצרים ישראלים על פי הסכמי סחר של עם ישראל. האיחוד האירופי איים להטיל מכס על יבוא כל הסחורות מישראל אם ממשלת ישראל לא תיעתר לדרישה לסמן במפורש מוצרים שמקורם בהתנחלויות.  בעזרת הסובסידיות הממשלתיות החדשות הללו, מבטיחה ממשלת ישראל (ומשלם המיסים הישראלי) כי המתנחלים לא יסבלו בגין "האפליה" האירופית הזו. גובה הסכום המיועד בתקציב הוא 26 מיליון ש"ח, מתוכם 20 מיליון ש"ח מתקציב משרד המסחר והתעשייה (כפיצוי למפעלים ולתעשיינים), מיליון ש"ח ממשרד החקלאות, בעיקר, על פי המדווח, עבור חלקאי בקעת הירדן ורמת הגולן, ויתרת הסכום (5 מיליון ש"ח) ממשרד האוצר.

כיצד ניתן להבחין בין מתנחלים אידיאולוגיים ומתנחלי איכות-חיים?
סקר דעת קהל שנערך במהלך קיץ 2002 מטעם שלום עכשיו בחן את תגובותיהם הצפויות של מתנחלים במקרה של החלטת ממשלה על נסיגה מחלקים מהגדה המערבית הכוללים את ההתנחלות שלהם ואת נכונותם להתפנות תמורת פיצויים. ניתוח התגובות מספק תמונה ברורה למדי של התפרושת הגיאוגרפית של התנחלויות איכות-חיים, לעומת התנחלויות אידיאולוגיות בגדה המערבית (ראו גם סטטיסטיקות במפת שלום עכשיו).
ההתנחלויות הדתיות-לאומיות, בהן מתגוררים מתנחלים המוּנָעים על ידי אידיאולוגיה יותר מאשר איכות-חיים, נמצאות ברובן בעומק הגדה המערבית, לעיתים קרובות קרוב מאוד לאוכלוסייה הפלסטינית (או ממש בליבה). מיקומים אלה משקפים תכופות את המניע הדתי-לאומי של המתנחלים, באשר הם נמצאים, לפחות תיאורטית, באתרי ההתנחלות היהודית בתקופות קדומות יותר בהיסטוריה.
לעומת זאת, מיקום התנחלויות איכות-החיים משקף בדרך כלל שיקולים פרגמטיים גלויים לעין, המשפיעים על איכות חייהם של תושביהן, דהיינו: קרבה לקו הירוק ולצירי תנועה לתוך ישראל; מרחק יחסי מאזורים פלסטינים בנויים וקרבה לאזורים הבנויים בתוך ישראל. מיקום התנחלויות אלה, המאפשר גישה נוחה לתעסוקה ולחיי החברה והתרבות בישראל, לצד ההטבות הכלכליות שתוארו לעיל, מבטיחים כי איכות החיים ממנה נהנים תושבי התנחלויות אלה גבוהה באופן משמעותי מזו שהיו יכולים להשיג תמורת אותו המחיר בישראל.
ההבדל בין התנחלויות איכות-חיים לבין התנחלויות אידיאולוגיות עולה לא רק ממיקום ההתנחלויות אלא גם משמותיהם. רוב (אם כי לא כל) ההתנחלויות האידיאולוגיות נקראות בשמות מקומות המצוינים בתנ"ך, למשל, שילה, עלי, אלון מורה, עפרה. לעומתן, לרוב התנחלויות איכות-החיים יש שמות שמקורם בעברית המודרנית והם נטולי משמעות דתית או היסטורית כלשהי בעלת זיקה למקום עצמו, למשל, אריאל (שם תנ"כי לירושלים שניתן להתנחלות הנמצאת באתר שאין לו כל קשר אליה), או ברקן, שם נטול משמעות תנ"כית כלשהי.

האם יהיה זה הוגן לומר ששיקולי איכות-חיים היו השיקולים היחידים שהניעו ישראלים לעבור לגור בהתנחלויות אלה?
לא. רוב המתנחלים שעברו לגדה המערבית בעיקר כדי לשפר את איכות חייהם, גם נוטים במובהק לימין הפוליטי הישראלי. בחינת דפוסי ההצבעה של המתנחלים מבהירה נקודה זו, שכן גם מתנחלי "איכות חיים" מגלים העדפה ברורה למפלגות ימניות.

כמה מתוך סך כל אוכלוסיית המתנחלים נכללים בקטגוריה זו של "מתנחלי איכות-חיים"?
כ- 270 אלף ישראלים מתגוררים כיום ממזרח לקו הירוק (לא כולל מזרח ירושלים). ההערכות באשר לכמה מהם נכללים בקטגוריית "מתנחלי איכות-החיים" משתנות בהתאם למתודולוגיה שעל פיה הן נעשו.
שלום עכשיו מבססת את הערכותיה על סקר שערכה בקיץ 2002 – שהיה בזמנו אחד הסקרים המקיפים ביותר שנערכו אי-פעם בקרב המתנחלים. מטרת הסקר היתה ליצור מיפוי סוציו-פוליטי של אוכלוסיית המתנחלים. לשם כך נערכו ראיונות עם כ-3,200 משקי בית, בתפרושת של כל ההתנחלויות (לרבות רצועת עזה). לתוצאות המלאות של הסקר- לחצו כאן.
הסקר כלל שאלה ספציפית שנועדה לקבל מידע אודות מתנחלי איכות-החיים, והיא: "מה היתה הסיבה העיקרית למעבר שלך לגדה המערבית?" בשלום עכשיו הופתעו מעט מכך ש- 77% מהמשתתפים בסקר ענו כי שיקולים שונים של איכות חיים מילאו תפקיד מכריע בהחלטתם, בעוד שרק 20% אמרו שטיעונים דתיים-לאומיים הם שעמדו בראש מעייניהם, ורק 3% אמרו שהשיקול העיקרי שלהם היה ביטחון לאומי. אם מתרגמים אחוזים אלה למספרי אוכלוסין, אפשר להסיק נתונים על סמך מרשם התושבים של 2002. בשנה זו התגוררו כ- 220 אלף ישראלים בהתנחלויות. על בסיס ממצאי סקר שלום עכשיו, פירושו של דבר שב- 2002 השתייכו כ- 170 אלף מתנחלים (כולל ילדים ותינוקות) לקטגוריית מתנחלי איכות-חיים.
חשוב לציין כי ה- 77% כוללים כמה מן המתנחלים המתגוררים במה שמכונה "התנחלויות אידיאולוגיות." זהו ממצא מעניין במיוחד, שכן הוא מצביע לכאורה על כך ששיקולי איכות-חיים (הכוללים לא רק שיקולים כלכליים, אלא גם מושגים כמו האופי הדתי והחברתי של הקהילה והקרבה למשפחה ולחברים) הם שיקולים חשובים יותר מאידיאולוגיה, אפילו בקרב המתנחלים הנחשבים ל"אידיאולוגיים" ביותר.
יש לקחת בחשבון כי ההערכות העצמיות של פרט זה או אחר לגבי השיקולים שהניעו אותו או אותה לעבור לגור בהתנחלות עשויים להשתנות עם הזמן, בעקבות נסיבות סובייקטיביות או חוויות שונות. לפיכך, ללא קשר למתודולוגיה, כל הערכה באשר למספרם של מתנחלי איכות-חיים – לרבות זו של שלום עכשיו – היא הערכה גסה במקרה הטוב. עם זאת, גם מהערכה גסה זו ניתן ללמוד, והיא מובילה בבירור למסקנה כי מפעל ההתנחלות, כפי שעוצב במהלך ארבעת העשורים האחרונים, הוא תופעה הרבה פחות אידיאולוגית ממה שאנשים רבים נוטים להאמין . אדרבא, היא בעיקר תוצאה של מדיניות רציפה של ממשלות ישראל, הנושאות באחריות העיקרית לה.

מה הקשר בין מתנחלי איכות-חיים לבין תוואי גדר ההפרדה?
אחת האירוניות הגדולות של המציאות בגדה המערבית היום היא שדווקא ההתנחלויות שהוקמו על ידי חלוצי המתנחלים –שברובם הם דתיים ועד היום מהווים את המנוע הפוליטי של  תנועת ההתנחלות – הן המאוימות ביותר על ידי תוואי גדר ההפרדה. כפי שצוין לעיל, התנחלויות אידיאולוגיות אלה נמצאות ברובן בעומק שטחי הגדה המערבית ותכופות בקרבה למרכזי אוכלוסיה פלסטינים. רוב הישראלים רואים כיום בגדר ההפרדה את הגבול העכשווי והעתידי דה-פקטו של מדינת ישראל, ומצפים כי ההתנחלויות הממוקמות בצד הפלסטיני של הגדר, דהיינו, רוב ההתנחלויות האידיאולוגיות, יפונו בסופו של דבר.
יחד עם זה, תוואי גדר ההפרדה עוות, תוך סטייה מהגבול הבינלאומי המוכר "הקו הירוק", על מנת שיקיף את ההתנחלויות ואת גושי ההתנחלות.. אלה בדיוק התנחלויות איכות-החיים, הלא-אידיאולוגיות בעיקרן (לרבות ההתנחלויות החרדיות, שכפי שצוין לעיל, מהוות תת-קבוצה של התנחלויות איכות-החיים). למרבה האירוניה וההפתעה, סקרים בנוגע לגישות המתנחלים מצביעים על כך שאותם מתנחלים לא-אידיאולוגיים שהגדר "מצילה", הם אלה שככלל יהיו מוכנים להתפנות מההתנחלויות בהקשר של הסכם שלום כולל ותכנית פיצויים, בניגוד לעמיתיהם האידיאולוגיים החיים בעומק הגדה המערבית, שרבים בקרבם מבטיחים להתנגד למאמצי הפינוי שלהם.
תוואי הגדר, לפיכך, משרת דווקא את אותם מתנחלים שיהיו מוכנים להתפנות חזרה לתוך הקו הירוק, ומותיר מחוצה לו את אלה שסביר כי יתנגדו להחלטת ממשלה בדבר פירוק התנחלויות.

האם התנחלויות איכות-החיים ממשיכות לגדול?
ככלל, רוב ההתנחלויות בגדה המערבית ממשיכות לגדול, חלקן במהירות רבה יותר מאחרות. ההתנחלויות הגדלות במהירות הרבה ביותר הן ההתנחלויות החרדיות, אשר כפי שצוין לעיל מהוות תת-קבוצה ייחודית של התנחלויות איכות-החיים. לאחרונה פירסם משרד הפנים נתונים המצביעים על כך שההתנחלות הגדולה ביותר בגדה המערבית (מבחינת אוכלוסיה) היא מודיעין עילית, שלא מזמן עברה את מעלה אדומים כדי לזכות בתואר הזה. הן מודיעין עילית (שהיא במהותה הרחבה בתוך הגדה המערבית ובסמוך לקו הירוק של העיר הישראלית מודיעין) והן מעלה אדומים (בשטח הגדה המערבית, סמוך לירושלים) הן התמצית המובהקת של התנחלויות איכות-החיים, המאוכלסות בעיקרן על ידי מתנחלים לא-אידיאולוגיים שעברו אליהן בגלל מחירי הדיור הזולים, הקרבה לישראל ואיכות החיים הגבוהה יחסית.
התנחלויות קטנות יותר ברחבי הגדה המערבית שאוכלסו בעבר בעיקר על ידי מתנחלי איכות-חיים חילונים, עוברות בשנים האחרונות שינויים. בחלקן חלה ירידה חדה באוכלוסיה, בגלל התגברות מעשי האלימות והמצב הבטחוני הרעוע – והירידה המתבקשת באיכות-החיים עקב כך –  בעקבות האינתיפאדה השנייה. באחרות, חלה תחלופה באוכלוסיה, כשמתנחלים אידיאולוגיים-דתיים מחליפים בהדרגה את המתנחלים הלא-אידיאולוגיים, מה שגורם למתיחות גוברת בין התושבים הוותיקים בהתנחלויות לבין אלה החדשים, המבקשים, כמובן,  להגביר את השפעתם ככל שמספרם גדל. תהליך כזה מתרחש, למשל, במבוא דותן (ממערב לג'נין), אדורה ותלם (ממערב לחברון), טנא (מדרון לחברון) וגיתית (בשוליים המערביים של בקעת הירדן). בכל ההתנחלויות האלה מתרחש תהליך של שינוי הדרגתי באוכלוסייה ממתנחלי איכות-חיים למתנחלים בעלי מחויבות דתית ואידיאולוגית רבה יותר.
בנוסף, התנחלויות איכות-חיים גדולות אחרות הנמצאות בתוך "גושי ההתנחלויות" המוכרים – כמו מעלה אדומים וגבעת זאב (מחוץ לירושלים), אלפי מנשה (מדרום לקלקיליה) כולן גדלות, בקצב משתנה. מעניין לציין כי אוכלוסיית אריאל – התנחלות איכות-חיים הנמצאת עמוק בלב הגדה המערבית (אך נהנית מקשר תחבורתי מצוין לישראל) – הצטמקה ב-50 תושבים ב-2006, לפי דו"ח שפורסם במעריב ב-9 בינואר, 2007