דו"ח מבקר המדינה שמפורסם עתה חושף מעט מהיעדר אכיפת החוק ומאוזלת היד של הרשויות בכל הנוגע לחוק וסדר בשטחים. מתוך עיקרי הממצאים:
1. לא גובים דמי חכירה על הקרקע:
- בכ-3/4 מההתנחלויות לא משלמים דמי חכירה על הקרקע. זאת למרות שמעולם לא התקבלה שום החלטה לפטור את ההתנחלויות מהתשלום.
- לפי ההערכות מדובר בהפסד של כ-50 מיליון ₪ בשנה – ובסך הכל עד כה, כחצי מיליארד ₪.
- בין ההתנחלויות שלא משלמות, יש התנחלויות מבודדות כגון יצהר, איתמר, עפרה ושילה; אך גם התנחלויות שנחשבות "בורגניות" באזורים קרובים לקוהירוק כגון: אלון שבות, נווה דניאל, כפר אדומים והר גילה.
- בין המתנחלים שמעולם לא שילמו על הקרקע שעליה הם מתגוררים: שר השיכון, אורי אריאל (כפר אדומים), סגן שר החוץ זאב אלקין וח"כ אביגדור ליברמן (נוקדים), יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין וח"כ שולי מועלם (נווה דניאל), ח"כ מוטי יוגב (דולב), ח"כ אורית סטרוק (חברון).
- לשם השוואה – מחירי הקרקע בתוך ישראל באזורים דומים להתנחלויות מבחינת מרחק מהמרכז ורמה סוציו-אקונומית נעים בין רבע מיליון לחצי מיליון ₪. למשל: בצור נתן (באזור השרון) – כרבע מיליון ₪ לדירה; (בהתנחלות סלעית הסמוכה משלמים 0 ₪); בנוף איילון (בין ירושלים לת"א) – 430,000 ₪ לקרקע לבניית בית (בהתנחלות מבוא חורון הסמוכה – 0 ₪); במיתר (אזור באר שבע) – 320,000 ₪ עבור קרקע לבניית בית (בהתנחלות סוסיאהסמוכה – 0 ₪). בערד (עיר פיתוח בנגב המזרחי) – 230,00 ₪ עבור קרקע לבניית בית (ולעתים שולמו למעלה מ-300,000 ₪).
2. אין כמעט שום אכיפה פלילית על תכנון ובנייה:
- המבקר מגדיר את מצב התכנון והבנייה בשטחים "איש הישר בעיניו יעשה". אין כמעט בכלל אכיפה פלילית על בניה בלתי חוקית והמשמעות היאשעברייני הבנייה לעולם לא נענשים.
- שלום עכשיו מנתה בשנתיים האחרונות לפחות 500 יח"ד חדשות שנבנו בניגוד לחוק בהתנחלויות ובמאחזים, וההערכה היא שמדובר באלפי יחידות. למשל: 48 יח"ד במצפה יריחו; 50 יח"ד בשילה; 48 יח"ד בעפרה ועוד מאות יחידות בהתנחלויות ובמאחזים.
- הרשויות המקומיות, שאמורות לאכוף את דיני התכנון והבנייה לא עושות זאת, ובחלק מהמקרים ניכרת מעורבות של הרשויות עצמן בבניה הבלתי חוקית. כך למשל, פרסמה המועצה האזורית בנימין מכרז לבניית פרוייקט לא חוקי בשילה. (בעקבות תלונת שלום עכשיו המכרז בוטל, אבל איש לאנחקר ולא הועמד לדין).
- לשלום עכשיו ידוע רק על שלושה מקרים שבהם נפתחה חקירה נגד עברייני הבנייה – בחלמיש, בשילה ובעפרה – וזאת בעקבות עתירות לבג"צ שחייבו את הפרקליטות לפעול. בשלושת המקרים התיקים עדיין בחקירה.
פירוט ממצאי הדו"ח:
1. ניהול אדמות מדינה – לא עורכים חוזי חכירה ולא גובים דמי חכירה
הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש (האחראי על אדמות מדינה בשטחים ונציג מינהל מקרקעי ישראל באיו"ש) לא החתים על חוזי חכירה את המתיישבים המתגוררים ביישובים שהקימה בשטחים החטיבה להתיישבות ולא גבה מהם דמי חכירה. המבקר מציין כי מעולם לא התקבלה החלטה רשמית לפטור את המתנחלים מתשלום על הקרקע, וכי בחלק מההתנחלויות נגבה התשלום במלואו.
כ-3/4 מההתנחלויות לא משלמות דמי חכירה. מתוך 120 התנחלויות, ב-87 התנחלויות בהן מתגוררים כ-100,000 איש לא גובים דמי חכירה על הקרקע.
בין ההתנחלויות שבהן לא משלמים על הקרקע (ללא כל החלטה רשמית וללא כל אישור לכך):
התנחלויות מבודדות כגון: איתמר, ברכה, דולב, ורד יריחו, טלמון, חלמיש, יצהר, יקיר, כוכב השחר, תפוח, מעון, עלי, עפרה, שילה.
אך גם התנחלויות שנחשבות "בורגניות" באזורים קרובים יותר לישראל כגון: אלון שבות, אלעזר, הר גילה, כפר אדומים, כפר עציון, מבוא חורון, נווה דניאל, נוקדים.
מכך יוצא שגם פוליטיקאים בכירים ושרים מעולם לא שילמו על הקרקע, למשל: שר השיכון אורי אריאל (כפר אדומים), סגן שר החוץ זאב אלקין וח"כא ביגדור ליברמן (נוקדים), יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין וח"כ שולי מועלם (נווה דניאל), ח"כ מוטי יוגב (דולב), ח"כ אורית סטרוק (חברון).
לשם השוואה – מחירים לדוגמא על בניית בתים בתוך ישראל:
• בצור נתן (באזור השרון) – כרבע מיליון ₪ לדירה; (בהתנחלות סלעית הסמוכה משלמים 0 ₪).
• בנוף איילון (בין ירושלים לת"א) – 430,000 ₪ לקרקע לבניית בית (בהתנחלות מבוא חורון הסמוכה – 0 ₪).
• במיתר (אזור באר שבע) – 320,000 ₪ עבור קרקע לבניית בית (בהתנחלות סוסיא הסמוכה – 0 ₪).
• בערד (עיר פיתוח בנגב המזרחי) – 230,00 ₪ עבור קרקע לבניית בית (ולעתים שולמו למעלה מ-300,000 ₪).
זוהי אחת הסיבות למחירים הנמוכים של הבתים בהתנחלויות:

בהתנחלות רבבה – קוטג' 4 חדרים 754,000 ₪; דו משפחתי 4 חדרים 941,000 ₪; בהתנחלות עינב – חד משפחתי 729,000 ₪; בהתנחלות יקיר – דו משפחתי 839,000 ₪.

בית 4 חדרים בשילה (בפרוייקט בלתי חוקי) – 741,000 ₪. (הפרוייקט נמצא בתהליך הכשרה)
מתוך הדו"ח: "עובדה זו לא רק שהביאה לכך שנגרם הפסד כספי גדול … שהוערך ע"י הממונה במאות מיליוני ₪, אלא שהיא גם אינה מאפשרת …לקיים ניהול ופיקוח ראויים על אדמות מדינה. … כמו כן מצב זה יוצר אפליה בין תושבי אותם יישובים … ובין תושבי מדינת ישראל, המשלמים דמי חכירה בגין השימוש שהם עושים בקרקע".
המבקר מצטט את עוזר שר הבטחון שכתב לשר ב-2011: "המדינה לא גבתה כחצי מיליארד שקל בגין תשלומים על הקרקע ומפסידה כ-50 מיליון שקל בשנה מאי-גבייה. אי-גביית דמי חכירה… אינה תקינה, בין היתר, מאחר שהיא מעניקה באופן מעשי קרקע ללא תמורה למשתכנים בישובים… בנוסף לכך, המשתכנים אינם בעלי זכויות חוקיות על הקרקע… [הדבר גורם ל] היעדר יכולת שליטה ובקרה של הדרג המדיני על כלל הבניה באיו"ש".
כמו כן, הממונה לא החתים על חוזים ולא גבה דמי חכירה על האדמות החקלאיות בבקעת הירדן שהוקצו לחקלאים. דבר זה גורר היעדר פיקוח עלהמקרקעין ולא מאפשר דיווח לצורך הקצאות מים. כלומר, החקלאים שקיבלו קרקע למטרות חקלאיות לא משלמים עליה (והם יכולים לעשות בהן שימושאחר בלי כל פיקוח), והקצאות המים ניתנות אף הן ללא דיווח על הכמות האמיתית הנדרשת, ללא פירוט היקף הגידולים וסוג הגידולים. המינהל האזרחיהקים "מערכת עוקפת" שתאפשר לחקלאים לקבל את הקצאת המים בתעריף מוזל, לפיה הדיווח למשרד החקלאות יבוצע ע"י ראש תחום תשתית ולא ע"יהממונה על הרכוש הממשלתי כנדרש, וזאת בלי שהדיווח יהיה מדוייק ועל פי המצב בשטח.
בנוסף, מתוך 38 תחנות הדלק הישראליות בשטחים – 25 לא משלמות דמי שימוש בקרקע ואין להם חוזה עם המינהל.
2. אכיפת החוק:
מבקר המדינה חשף מחדלים חמורים בנוגע לאכיפת החוק בשטחים. הגופים האמונים על האכיפה – צה"ל, המשטרה והמינהל האזרחי, מטילים אתהאחריות זה על זה, ותחומי אכיפה רבים נותרים לא מטופלים.
בין השאר מדגיש המבקר:
א. אין אכיפה פלילית של עבירות תכנון ובניה – בדיקת המבקר העלתה כי "אין באיו"ש גוף המופקד על חקירת עבירות של תכנון ובנייה במישור הפלילי. הדבר תורם להנצחת המצב הקיים של "איש הישר בעיניו יעשה" בתחום זה באיו"ש".
בעוד שבתוך ישראל הרשויות המקומיות אמונות על אכיפת חוקי התכנון והבניה בתחומן, ובנוסף עוסקת באכיפה יחידת הפיקוח על הבנייה של משרדהפנים, "אין באיו"ש כמעט בכלל אכיפה פלילית של עבירות תכנון ובנייה. הפרות הבנייה המעטות המטופלות על ידי הרשויות הן הפרות המתרחשות בתחומי השיפוט של ישובים ישראליים כאשר לרשויות המקומיות יש עניין לטפל בנושא (כגון עקב תלונת תושב מקומי אחר)… אולם בשאר המקרים (והםרבים מאוד) אין כמעט אכיפה פלילית".
במילים אחרות, הרשויות המקומיות לא עוסקות באכיפת החוק. שלום עכשיו מנתה בשנתיים האחרונות למעלה מ-500 יחידות דיור חדשות שנבנו בניגוד לחוק בהתנחלויות ובמאחזים, ובחלק מהמקרים ניכרת המעורבות של הרשויות המקומיות עצמן אשר אמורות לאכוף את החוק. כך למשל, הוציאה המועצה האזורית בנימין מכרז לביצוע עבודות בנייה לא חוקיות בשילה. בעקבות תלונת שלום עכשיו בוטל המכרז, אך איש לא נחקר או הועמד לדין.
בין הבנייה הבלתי חוקית הידועה לשלום עכשיו: 25 יח"ד באבני חפץ, 25 יח"ד בטל מנשה, 60 יח"ד בטלמון (הוכשרו בדיעבד), 31 יח"ד ביצהר; 33 יח"דבכוכב יעקב (בהליכי הכשרה בדיעבד), 48 יח"ד במצפה יריחו; 25 יח"ד בנוקדים; 30 יח"ד בעלי; 48 יח"ד בעפרה; 50 יח"ד בשילה.
לשלום עכשיו ידוע רק על שלושה מקרים שבהם נפתחה חקירה פלילית בנוגע לבנייה לא חוקית בהתנחלויות וזאת רק בעקבות עתירות לבג"צ: בחלמיש נבנתה שכונה לא חוקית ב-2009 אך הפרקליטות החליטה לפתוח בחקירה רק ב-2012, אחרי לחץ של בג"צ. ב-2012 נפתחה חקירה על הקמת שלושה מתחמים לא חוקיים בשילה, ובעפרה נפתחה חקירה על הקמת מתקן טיהור שפכים על אדמות פרטיות פלסטיניות גם כן בעקבות בג"צ. החקירות עדיין מתנהלות. במקרים הרבים האחרים לא נפתחת כל חקירה ועברייני הבנייה לא נענשים.
המשמעות היא שהבנייה הבלתי חוקית עוברת ללא כל סנקציה, והאחראים עליה לא עומדים לדין. כתוצאה מכך בתחום הבנייה בשטחים יש מצב של "איש הישר בעיניו יעשה", כדברי המבקר.
ב. פיקוח על תוצרת חקלאית
בדיקת המבקר העלתה כי משרד הבריאות אינו בודק הימצאות של שאריות חומרי הדברה בתוצרת חקלאית בהתנחלויות. המשמעות היא כי למעשה אין כמעט פיקוח על התוצרת החקלאית שמקורה בהתנחלויות.
בנוסף חושף המבקר תופעה של "הלבנת" סחורות חקלאיות. על מנת להימנע מהבדיקות המוטלות על תוצרת חקלאית פלסטינית ומעברי הסחורות "גב אל גב" – התפתחה שיטה של העברת הסחורה הפלסטינית אל מפעלים בהתנחלויות שמעבירים את התוצרת לישראל כאילו היא מההתנחלות, ללא הבדיקות הנדרשות. מתוך כלל הסחורות האסורות שמועברות לישראל, ההערכה היא כי רק כמות של 3% עד 4% בלבד נתפשת ומושמדת.