טוען..

גושי ההתנחלויות

מהם "גושי התנחלויות"?

"גושי התנחלויות" הוא מונח לא רשמי, המתייחס למקבצי התנחלויות קרובות יחסית זו לזו בגדה המערבית. בהקשר הפוליטי העכשווי, המונח "גושי התנחלויות" הפך לשם קוד לאותן התנחלויות המצויות כביכול ב"קונצנזוס" לאומי, כהתנחלויות שיש להשאירן בתחומי ישראל, ושסביר להניח שאכן יישארו בתחומה במסגרת הסכם שלום עתידי.

יש להדגיש כי לאותם "גושים" אין כל הגדרה או מעמד משפטי, לא תחת החוק הישראלי ולא תחת זה הבינלאומי. הקהילה הבינלאומית, כמו גם הפלסטינים, אינם מכירים במעמדם המיוחד של הגושים וההתנחלויות שבתוכם, לא כיום ולא במסגרת הסכם שלום עתידי. ישראל, מצדה, תמיד הותירה עמימות בכל הנוגע לשטח הגושים, ואפשרה לגבולותיהם הבלתי רשמיים להתרחב משנה לשנה, בעזרת בנייה שיטתית שעיבתה והרחיבה אותם על מנת להכליל בתוכם עוד ועוד התנחלויות ואדמות המצויות בריחוק רב יותר ממרכזם. המדד הטוב ביותר כיום להגדרה של ישראל לגושים הוא תוואי גדר ההפרדה, המגדיר אותם בפועל (כלומר, השטח שנותר בצדה הישראלי של גדר ההפרדה נכלל בתחום הגוש, ואילו זה שנותר בצדה הפלסטיני של הגדר אינו נכלל בו).

מהי מדיניות ארצות הברית כלפי הבנייה בגושי ההתנחלויות?

ב-14 באפריל, 2004, במסגרת הדיונים בנושא תכנית ההתנתקות מעזה, היו חילופי מכתבים בין הנשיא האמריקני, ג'ורג' בוש לבין ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, שבהם נוסחו המחויבויות וההבנות בין הצדדים בכל הנוגע למפת הדרכים, תכנית ההתנתקות ועקרונות הסכם השלום הישראלי-פלסטיני. מכתבו של בוש לשרון נוסח באופן שניתן לפרשו כאישור אמריקני, או לפחות הסכמה שבשתיקה, לדרישה הישראלית שלפיה בכל הסכם שלום עתידי יישארו חלקים מהגדה המערבית שבהם מתגוררת אוכלוסייה ישראלית נרחבה בתחומי מדינת ישראל. במכתב נאמר כי:

"…כחלק מהסדר קבע, חייבים להיות לישראל גבולות בטוחים ומוכרים,שייקבעו כתוצאה ממו"מ בין הצדדים על בסיס החלטות האו"ם 242 ו-338.לאור המציאות החדשה בשטח, לרבות קיומם של מרכזי אוכלוסיה ישראלים גדולים, אין זה מציאותי לצפות שתוצאת המו"מ על הסדר הקבע תהיה חזרה מלאה ושלמה לקווי שביתת הנשק של 1949, וכל המאמצים בעבר לשאת ולתת בדבר פתרון של שתי מדינות הגיעו לאותה המסקנה. יהא זה מעשי לצפות שכל הסדר קבע יתבסס על שינויים המוסכמים על שני הצדדים, אשר משקפים את אותה המציאות. "

תומכי מפעל ההתנחלויות בגדה המערבית, לרבות ממשלת ישראל, מהרו לטעון כי נוסח המכתב משמעותו למעשה מתן אור ירוק להמשך הרחבת ההתנחלויות בשטחי הגדה המערבית שבהם כבר יש "מרכזי אוכלוסיה ישראלים גדולים" – שם קוד למה שישראל בדרך כלל מכנה "גושי התנחלויות." בתחילת חודש זה, פירסם עיתון "הוושינגטון פוסט" כי על פי מקורות ישראלים מכתבו של בוש היה למעשה חלק מהסכם סודי אמריקני שאיפשר לישראל להמשיך לבנות באזורים אלה ( Israelis Claim Secret Agreement With U.S). פקידי ממשל אמריקני הכחישו בתוקף את הסיפור.

אין לנו כל דרך לדעת אם אכן נחתם הסכם כזה מאחורי הקלעים, אך אנו כן יודעים שבפועל מאז מכתבו של בוש, הבניה הישראלית באזורים אלה נמשכה ואף התרחבה, וכל המאמצים להתנגד לה נתקלו בטיעון: "אבל כולם יודעים שהמקומות האלה יישארו בכל מקרה בישראל, ואפילו האמריקאים מכירים בכך, אז למה לסכן הון פוליטי בעצירת הבניה בהם?" אנחנו יודעים גם כי ההתנגדות האמריקנית הפומבית להרחבת ההתנחלויות באזורים אלה היתה מזערית. ממשל בוש לא הגדיר במפורש את כוונתו ב"מרכזי אוכלוסיה ישראלים גדולים קיימים", והעיתונות והציבור הרחב פירשו את המשפט כמקבילה הישראלית ל"גושי ההתנחלויות".

האם מפת הדרכים מתירה בניה בגושי ההתנחלויות?

לא. על פי שלב 1 של מפת הדרכים, "ממשלת ישראל מקפיאה כל פעילות התנחלות (לרבות גידול טבעי של התנחלויות)." אין כל התייחסות ישירה או עקיפה לגושי ההתנחלויות כבעלי מעמד מיוחד. אדרבא, הדרישה המפורשת להקפאת מה שמכונה "גידול טבעי" מצביעה דווקא על כך שמפת הדרכים חלה במיוחד על גושי ההתנחלויות, שבהם הדרישה לתוספת יחידות דיור לסיפוק צרכי "הגידול הטבעי" היא החזקה ביותר. (לטקסט המלא של מפת הדרכים ראו: http://www.knesset.gov.il/process/docs/roadmap.htm).

האם גושי ההתנחלויות הם באמת חלק מהקונצנזוס הישראלי, ואם כן, מדוע?

גורמים שונים אחראים לכך שכיום יכול פוליטיקאי ישראלי לטעון במידה מסוימת של צדק כי גושי ההתנחלויות הם חלק מהקונצנזוס הישראלי. אחת הסיבות העיקריות לכך, כמובן, היא העובדה שבמהלך השנים, כמעט כל ממשלות ישראל השקיעו מאמצים בהפיכת גושי ההתנחלויות לחלק אינטגרלי של מדינת ישראל, גם מבלי לספח אותם באופן רשמי. להלן פירוט:

♦  גודל: בניגוד לדימוי ההתנחלות כישוב פסטורלי, ההתנחלויות בגושי ההתנחלויות נבנו רובן כיישובים אורבניים גדולים. זו הסיבה שכשלושה רבעים מהמתנחלים מתגוררים ב"גושי התנחלויות" המצויים בצדה הישראלי של גדר ההפרדה. אוכלוסיותיהן של התנחלויות כמו מעלה אדומים, מודיעין עלית ובית"ר עלית (שכולן קבלו מעמד רשמי של "עיר"), מונות למעלה מ-30 אלף נפש כל אחת, ולצדן התנחלויות "פרבריות" קטנות נוספות. המציאות בשטח מקשה על הישראלים להאמין שהם יפונו יום אחד, במיוחד לנוכח העובדה שהממשלה ממשיכה לבנות בהם בהיקף נרחב בשנים האחרונות, לרבות בתקופות של משא ומתן עם הפלסטינים.

♦  מיקום: רוב (אך לא כל) ההתנחלויות בגושי ההתנחלויות קרובות יחסית לקו הירוק ולערים המרכזיות בישראל. רובן משתלבות בחיי היומיום בישראל, ותושביהן נוסעים אליה לעבודה, לבית הספר ולפעילויות חברתיות. תוואי גדר ההפרדה, שמותיר את רוב גושי ההתנחלויות בצד הישראלי של הגדר, מאשש ואף מחזק את התחושה בקרב הציבור כי השטחים הללו הם חלק ממדינת ישראל.

♦  שילוב תחבורתי: במהלך השנים השקיעה מדינת ישראל סכומי עתק בבניית מערכת כבישים מעולה המחברת את ההתנחלויות בתוך כל גוש זו לזו וכן לישראל, תוך שהיא עוקפת את  הערים והכפרים הפלסטינים השכנים. כך נמחק לחלוטין הקו הירוק. למשל, כשישראלי נוסע מתל אביב לאריאל או מירושלים למעלה אדומים, שהוא לא יראה אף שלט המציין שהוא נכנס לגדה המערבית וכן סביר להניח שהוא בקושי יראה מכוניות או בתים פלסטינים. (לפרטים נוספים, ראו הכבישים העוקפים בגדה המערבית – אוגוסט 2005).

♦  סוג האוכלוסיה – אוכלוסיה לא-אידיאולוגית: רוב המתנחלים המתגוררים בגושי ההתנחלויות לא באו אליהם מסיבות אידיאולוגיות והם אינם רואים את עצמם כמתנחלים; הם עברו לשם בחיפוש אחר איכות חיים טובה יותר ודיור זול יחסית. מכאן שרוב המתנחלים הללו מגיעים מהזרם המרכזי בחברה הישראלית, ולרוב האוכלוסיה הישראלית (כמו גם לפוליטיקאים הישראלים) קל יותר לתקשר איתם ולאהוד אותם לעומת המתנחלים האידיאולוגים המתגוררים בהתנחלויות בעומק הגדה המערבית. (לפרטים נוספים ראו מתנחלי איכות חיים  ינואר 2007).

♦  סוג האוכלוסיה – החרדים: בתחילת שנות ה-90' הוחלט על הקמת התנחלויות חדשות המיועדות במפורש עבור האוכלוסיה החרדית. עד אז, החרדים, שמבחינה אידיאולוגית התבדלו מהציונות הדתית לאומית שהקימה את תנועת ההתנחלות, לא נטלו חלק במפעל ההתנחלויות. אולם הממשלה הבינה ששיעור הגידול הטבעי הגבוה בקרב אוכלוסיה זו, העדפתם למגורים בקהילות הומוגניות, והצורך שלהם בדיור זול, הופכים אותם לאוכלוסיה אידיאלית לאיוש וחיזוק מפעל ההתנחלויות. עם הזמן, הפכו ההתנחלויות החרדיות למחוללי הגידול הראשיים בגושי ההתנחלויות שמצפון ומדרום לירושלים. יתרה מכך, המפלגות החרדיות, המייצגות את האינטרסים של אוכלוסיה זו וממלאות תפקיד מפתח בקואליציה או באופוזיציה של כל ממשלה בישראל, חברו למאבק בתמיכה בבניה בגושי ההתנחלויות, ובשליטת קבע של ישראל באזורים אלה. (לפרטים נוספים ראו האוכלוסיה החרדית בהתנחלויות – אוקטובר 2005).

♦  מגמות פוליטיות פנימיות: במהלך השנים חל שינוי הדרגתי ביחסה של האוכלוסיה הישראלית להתנחלויות. בראשית מפעל ההתנחלויות (אחרי 1967 ועד תחילת שנות ה-90' ותהליך אוסלו), חלק נכבד מהציבור הישראלי התחבר להתנחלויות ברמה רגשית עמוקה, וראה בהן במידה רבה הכרח בטחוני אסטרטגי, ובמתנחלים את המקבילה העכשווית לחלוצים שנלחמו על הקמת המדינה. בתקופה זו, רוב הישראלים תמכו במתנחלים ובהתנחלויות, ואלה שהוקמו בעומק הגדה המערבית אף נחשבו למרשימות וחשובות עוד יותר. אולם מאז תחילת תהליך השלום הישראלי-פלסטיני, הולכת וגוברת ההכרה שההתנחלויות אינן נכס אסטרטגי, אלא להיפך, הן מהוות נטל. אנו עדים לירידה מתמשכת בתמיכה בהתנחלויות, וכיום רוב הישראלים מכירים בעובדה שבסופו של דבר ישראל תיאלץ לפנות את רובן (מגמה זו קיבלה את ביטויה הברור הן בתמיכה הרחבה בתכנית ההתנתקות מעזה והן בבחירתו של ראש הממשלה אולמרט שמצעו קרא לפינויים נוספים של התנחלויות בגדה המערבית). מאחר שהמתנחלים הבינו שהם ככל הנראה הפסידו במאבק על ההתנחלויות המבודדות, הם החלו לרכז את מאמציהם בהבטחת התמיכה של הציבור הישראלי באותם "גושים", תוך שהם מעניקים להם הגדרה רחבה ככל הניתן.

♦  תהליך השלום: כשראש הממשלה אולמרט הכריז בנומבר 2007 בוועידת אנאפוליס כי ישראל תקפיא את הבניה בהתנחלויות, המתנחלים ותומכיהם החלו מיד בהפעלת לחצים שנועדו לכרסם בהקפאה ולאפשר הקמת עוד יחידות דיור, תחילה במזרח ירושלים (אזור נוסף שלכאורה מצוי בקונצנזוס לאומי) ולאחר מכן בגושי ההתנחלויות. כשהמפלגות החרדיות הצטרפו למסע הלחצים, במיוחד בכל הנוגע לשכונה חדשה בגבעת זאב שנועדה לאוכלוסיה חרדית, אולמרט נכנע ללחצים ואישר את הבניה.

היכן נמצאים "גושי ההתנחלויות"?

כפי שצוין לעיל, "גושי ההתנחלויות" מעולם לא הוגדרו באופן רשמי ופוליטיקאים שונים מנצלים את המונח בהתאם לאג'נדה שלהם. יש המגדירים את "הגושים" ככוללים רק את ההתנחלויות הסמוכות מאוד לקו הירוק, בעוד שאחרים מוסיפים להם גם התנחלויות הממוקמות עמוק יותר בגדה המערבית. העובדה שהמונח מעולם לא הוגדר באופן רשמי, מקלה על ממשלת ישראל להתיר בניה בהתנחלויות רבות בגדה המערבית.

אם נניח שתוואי גדר ההפרדה הוא מדד טוב לכוונותיה של ישראל לגבי ההתנחלויות שהיא מקווה להשאיר בתחומה במסגרת הסכם שלום, הרי שאלה הם "גושי ההתנחלויות" שבהם מדובר:

♦    "גושי ירושלים רבתי" הכוללים את :

♦   "גוש מעלה אדומים / E-1" – ממזרח לירושלים; התנחלות מרכזית – מעלה אדומים. הגוש כולל 5 התנחלויות ובהן אוכלוסייה של כ-36 אלף מתנחלים, והוא משתרע על שטח של כ- 60 אלף דונם. הגוש כולל גם את שטח E-1 שבו מתוכננת שכונה גדולה, בימים אלה עבר מטה מחוז ש"י של המשטרה לבניין חדש שנבנה במקום. הגוש הזה למעשה מנתק את צפון הגדה המערבית מדרומה, ומונע הקמה של מדינה פלסטינית בת קיימא בעלת רצף טריטוריאלי, ומנתק את מזרח ירושלים מהגדה המערבית.

♦    "גוש גבעת זאב" – נמצא מצפון-מערב לירושלים ומדרום-מערב לרמאלה, ומשתרע על שטח של כ-25 אלף דונם. הגוש כולל את התנחלות העיר גבעת זאב וארבע התנחלויות נוספות, ובהן אוכלוסייה של  כ-13 אלף מתנחלים. באחרונה אישרה ממשלת ישראל את בנייתה של השכונה הענקית אגן האיילות בגבעת זאב, ובה מאות יחידות דיור המיועדות לאוכלוסיה החרדית.

♦    "גוש עציון"– נמצא מדרום-מזרח לירושלים וממערב לבית לחם ומשתרע על שטח של כ -72 אלף דונם. הגוש כולל את העיר החרדית בית"ר עלית ועוד 9 התנחלויות, ובהן אוכלוסייה של כ-46 אלף מתנחלים. (לפרטים נוספים ראה גוש עציון – נובמבר 2005, וגם גוש עציון וגדר ההפרדה – נובמבר 2006).

♦   "גוש מודיעין עלית"– נמצא מצפון-מערב לירושלים, בסמוך לקו הירוק, ומשתרע על שטח של כ-11 אלף דונם, ובו 4 התנחלויות עם אוכלוסייה כוללת של כ-41 אלף מתנחלים. התנחלות העוגן שלו היא ההתנחלות החרדית מודיעין עלית, שנקראה במקור קרית ספר. שינוי השם היתה דרך יעילה לטשטש את הקו הירוק על ידי יצירת רושם שמדובר בפרבר של העיר הישראלית מודיעין, הסמוכה לקו הירוק.

♦    "גוש אריאל" – גוש זה הוא למעשה "אצבע" הנשלחת מסמוך לקו הירוק (דרומית לעיר הפלסטינית קלקיליה) אל עומק הגדה המערבית, שגבולה המזרחי הוא אריאל והדרומי התנחלות בית אריה, והיא כוללת שני צירי תנועה ראשיים המחברים אותה לתחומי הקו הירוק. הגוש משתרע על שטח של כ- 80 אלף דונם, והוא כולל 13 התנחלויות ובהן אוכלוסייה של כ-44 אלף מתנחלים, וכן מאחזים בלתי חוקיים רבים שהוקמו בעיקר בשנים האחרונות. (לפרטים נוספים על גוש אריאל).

♦   "גוש קרני שומרון" – גם גוש זה הוא "אצבע" הנשלחת מהקו הירוק (ליד העיר הפלסטינית קלקיליה) אל עומק הגדה המערבית, הכוללת 8 התנחלויות עם אוכלוסייה של כ-16 אלף מתנחלים. הוגש משתרע על שטח של כ-78 אלף דונם והתנחלויות העוגן שלו הן אלפי מנשה (הסמוכה לקו הירוק), קרני שומרון (הנמצאת כמחצית הדרך בין הקו הירוק לשכם) וקדומים (הנמצאת מצפון-מזרח לאלפי מנשה ולקרני שומרון, כשישה ק"מ מערבית לשכם). הגוש כולל עוד כמה התנחלויות קטנות ומאחזים בלתי חוקיים אחדים. (אפשר להכליל בגוש זה גם את התנחלויות צופים וסלעית הנמצאות מצפון לגוש קרוב יותר לקו הירוק, אם כי בגלל גדר ההפרדה התנחלויות אלה מנותקות מיתר הגוש ומתחברות אליו רק דרך ישראל). למעט אלפי מנשה (וצופים וסלעית), כל יתר ההתנחלויות בגוש נמצאות מחוץ לתוואי גדר ההפרדה הנבנית היום, אולם בתחום גדר ההפרדה הנוספת המתוכננת.

האם שטחים אלה לא ייכללו בתחומי מדינת ישראל בכל מקרה?

ללא קשר לשאלה מי ישלוט בשטחים אלה או יהיה הריבון עליהם במסגרת הסכם שלום עתידי, אם ישראל מעוניינת ברצינות בעשיית שלום עם הפלסטינים, עליה להשאיר את עתיד השטחים הללו למשא ומתן ולא לנקוט פעולות חד צדדיות. במיוחד נכון הדבר בעת שאבו מאזן והרשות הפלסטינית המצדדת בתהליך השלום חייבים להוכיח לאוכלוסייה הפלסטינית שמאמצים דיפלומטיים ומשא ומתן הם הדרך היחידה להגשמת השאיפות הלאומיות של הפלסטינים. צעדים חד-צדדים מצד ישראל רק חותרים תחת שלטונו של אבו מאזן ומחבלים במאמצים להשיג שלום ופתרון של שתי מדינות. צעדים כאלה גם מהווים התרסה כנגד ארצות-הברית וגורמים לה מבוכה פומבית, הם שוחקים את האהדה כלפי ישראל בעולם ומבזבזים לשווא הון פוליטי ישראלי בעל ערך.

מן הראוי לציין כי בהסכם המפורט היחידי שאי פעם הושג בין ישראלים לפלסטינים – מודל הסכם השלום המכונה הסכם ז'נבה – הפלסטינים (שרבים מהם היו ועדיין הינם דמויות פוליטיות בכירות בעלות השפעה) הסכימו לסיפוח של כמה גושי התנחלויות בתמורה לחילופי קרקעות באותו היקף. אולם הסכם כזה, שהושג לאחר תהליך של משא ומתן, שונה לחלוטין מפעולות סיפוח חד-צדדיות מצד ישראל, וחשוב לציין ששטחי גושי ההתנחלויות שהפלסטינים הסכימו להעביר לידי ישראל היו קטנים בהרבה מגושי ההתנחלויות הנרחבים והקרקעות סביבם שישראל מספחת בפועל עם הקמת גדר ההפרדה. אדרבא, ניסיון ז'נבה מבהיר כי כל מאמץ רציני להגיע להסכם שלום יהיה חייב להכיר בעובדה שהתנחלויות "אצבע" המשתרעות עד עומק הגדה המערבית (כדוגמת גושי אריאל וקדומים) ו"בועות" מנופחות של התנחלויות החוסמות את הרצף הטריטוריאלי של הגדה המערבית (כמו גוש מעלה אדומים/E-1) אינן עולות בקנה אחד עם השגת הסכם שלום או עם הקמת מדינה פלסטינית בת קיימא.

מהן המגמות העכשוויות של בנייה ואוכלוסייה בגושי ההתנחלויות?

מגמות אוכלוסייה: כ-75% מהמתנחלים מתגוררים בהתנחלויות הנמצאות ממערב לגדר ההפרדה (כלומר בצדה הישראלי), ושיעור הגידול של אוכלוסיית המתנחלים גבוה יותר באזורים אלה מאשר בצדה המזרחי (בעיקר בגלל נוכחותן של ההתנחלויות החרדיות, שבהן שיעור הילודה גבוה מאוד).

מגמות בנייה: מזה זמן מה, רוב הבנייה בהתנחלויות מתבצעת באלה הממוקמות בצד המערבי של הגדר, ועיקרה נעשית ביוזמה ישירה של הממשלה (בניגוד לבנייה שיוזמות חברות בנייה פרטיות). מאז ועידת אנאפוליס בנובמבר 2007, מעידים נתוני משרד הבינוי והשיכון על כך ש-20% מיחידות הדיור ביוזמה ציבורית שנמכרו על ידי משרד השיכון בכל ישראל ובשטחים היו בגושי ההתנחלויות; 10% נוספים היו בשכונת הר חומה במזרח ירושלים; מגמה זו זהה למגמה בשנים האחרונות, כאשר כשני שלישים מיחידות הדיור הציבוריות נמכרו מעבר לקו הירוק (מתוכן 2/3 בגושי ההתנחלויות ו-1/3 נוסף בהר חומה שבמזרח ירושלים).

התפתחויות אחרונות בגושי ההתנחלויות:

♦    שכונה/התנחלות חדשה בגבעת זאב– שלושה חודשים אחרי ועידת אנאפוליס וההתחייבות הישראלית להקפאת הבנייה בהתנחלויות, אישרה ממשלת ישראל את בנייתה של "אגן האיילות", שכונה ענקית חדשה המיועדת לאוכלוסייה החרדית, בין התנחלות גבעת זאב להתנחלות בית חורון, בגוש גבעת זאב. השלב הראשון של התכנית יכלול כמה מאות יחידות דיור עם אפשרות להרחבה נוספת.

♦     איחוד רשויות ויצירת ישות אורבנית חדשה ב"גוש אריאל"– באחרונה החליט שר הפנים על הקמת רשות מוניציפלית חדשה בגדה המערבית, אשר תכלול ארבע התנחלויות בגוש אריאל, הממוקמות במקבץ סמוך לקו הירוק, בקצה המערבי של הגוש. הרשות המוניציפלית החדשה תכלול את ההתנחלויות הדתיות אלקנה ועץ אפרים ואת ההתנחלויות הדתיות-חילוניות המעורבות – אורנית (הצמודה לקו הירוק) ושערי תקוה, שסך אוכלוסייתן היא מעל 13,200 מתנחלים. ההחלטה הלכאורה "טכנית" ו"מנהלית", המוציאה את ארבע ההתנחלויות מתחום המועצה האזורית או המקומית שאליהן השתייכו בעבר, בפועל תגרום להתחזקותן, כל אחת בנפרד וכולן יחד כגוש, ובכך תסלול את הדרך להמשך פיתוחן והרחבתן. מיזוג ההתנחלויות האלה, הקטנות  יחסית, לרשות מוניציפלית אחת גדולה יחסית, ישפיע מן הסתם על האופן שבו ההתנחלויות ותושביהן ייתפסו בעיני הישראלים והרשויות הישראליות, וייצור את הרושם שכקבוצה הם מחוברים יותר לישראל. יש לציין כי השטח כולל בתוכו גם כפר פלסטיני אחד, עזון עתמה, שכבר היום סובל מהיותו מובלעת מגודרת ומנותקת בצד הישראלי של גדר ההפרדה. עדיין לא ברור מה משמעות השינוי המנהלי הזה בהקשר של הכפר.