טוען..

לא השפלה, אבל גם לא כבוד גדול

הנצחון של הפלסטינים בהר הבית לא משפיל את ישראל אבל התנהלותנו לא נותנת לנו כבוד גדול

מאת חגית עופרן

הפלסטינים בלי ספק ניצחו השבוע בהר הבית. אבל לדעתי ישראל לא הושפלה. אם יהיה למוסלמים בהר הבית מרחב מוסלמי בטוח באמת, כפי שהיה במידה רבה בעבר לפני הכרסום בסטטוס קוו, זאת יכולה להיות גאווה לאומית אמיתית למדינת ישראל. ישראל, מדינת העם היהודי, יכולה להיות דוגמא ומופת למדינה שטוענת לריבונות בירושלים באחד המקומות המקודשים ביותר למיליוני אנשים בעולם, ויודעת לכבד את הדתות האחרות, את המיעוט שחי בקרבנו, ואת השכנים הפלסטינים שלנו.

במסורת היהודית תמיד מדגישים שדוד המלך קנה את הר הבית (גורן ארונה) בכסף, כפי שעשה אברהם במערת המכפלה ויעקב בשכם. למרות שהיה להם הכוח לקחת את השטח בקלות, והיתה להם הבטחה אלוהית וזכות אבות, הם כיבדו את אנשי המקום וקנו את הזכות בכסף מלא. יש לנו מסורת ארוכה של סובלנות, של סטטוס קוו והתנהלות בחכמה ובשכל, כדי לכבד את הדתות והאנשים האחרים.

הר הבית הוא ללא ספק המקום המקודש ביותר ליהדות. הזיקה שלנו למקום הזה היא עמוקה וארוכה, וקשה להמעיט בחשיבותה בזהות היהודית וגם בזהות הישראלית והציונית. אבל הזיקה הזאת לא אומרת שישראל צריכה להראות סממני אדנות וריבונות על הר הבית שהוא גם החראם א-שריף.

בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים בישראל ובמיוחד בקרב חברי הכנסת והממשלה מנסים להפוך את הר הבית למבחן לזיקתנו על הארץ. כאילו שבלי שליטה בהר הבית אין ציונות, או אין ישראל. האמת היא שהיתה ציונות והיתה מדינה גם בלי שליטה בהר הבית, היתה פטריוטיות עם זיקה מאוד עמוקה לארץ ישראל בלי דרישה לשליטה בהר הבית. עד השנים האחרונות אפילו לא עלתה דרישה יהודית רצינית להתפלל בהר הבית (לפי ההלכה אסור לעלות על ההר). כשהרב קוק, הרב הראשי של ארץ ישראל, נשאל ע"י הבריטים בועדת החקירה שבעקבות מאורעות תרפ"ט מהן הדרישות של היהודים בארץ, הדרישה שלו היתה להתפלל בכותל, הוא לא העלה בדעתו לדרוש תפילה בהר הבית.

אין זה מקרה שהביטוי "סלע קיומנו" החל להיות נפוץ כהתייחסות להר הבית, כאשר נתניהו פתח את מנהרת הכותל בספטמבר 1996 (בניגוד להמלצות השב"כ והמשטרה), מה שהביא לפרוץ אינתיפאדת המנהרות שעלתה בחיי 15 חיילים וכ-70 פלסטינים.

הפלסטינים מצדם מוסיפים את חלקם בהפיכת השליטה בהר הבית לכה מרכזית בכך שהם מסרבים להכיר בזיקה היהודית להר הבית, ומכחישים את קיומו של בית המקדש ואת היותו של המקום מקודש ליהודים.

בשנים האחרונות ישראל מכרסמת בשיטתיות בסטטוס קוו ומערערת יותר ויותר על המרחב המוסלמי הבטוח שהיה קיים ברחבת הר הבית במשך שנים. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בביקורים היומיומיים של קבוצות יהודים שבאות לסיורים שהם למעשה סוג של הפגנת ריבונות בהר. הביקורים שהם עורכים בהר אינם בגדר סיור תיירותי רגיל אלא סיורים שנראים כמו הפגנות נוכחות באמתלה של מעשה דתי, והם כוללים נסיונות לקיים תפילה וטקסים דתיים בהר. ח"כ לשעבר משה פייגלין קרא ליהודים לעלות להר "כי רק כך אנחנו שומרים על הריבונות במקום", ובהזדמנות אחרת אמר: "זה לא עניין דתי, זה עניין ריבוני".

הביקורים הללו הפכו למוקד חיכוך משמעותי, כשבצד הפלסטיני התארגנו למחות על הפגנות הריבונות, והחלו ללוות את הביקורים הללו בצעקות, החלה המשטרה ללוות את המבקרים כדי לחצוץ ביניהם לבין המורביטין המוסלמים. וכך הפכו הסיורים הללו לסיבוב ריבונות בחסות משטרת ישראל בתוך רחבת הר הבית.

תוסיפו לזה את ההתבטאויות  הרבות מספור של שרים וחברי כנסת שקוראים לשנות את המצב בהר הבית, לאפשר תפילה וכו'. ואת התכניות שהוצגו בועדת הפנים של הכנסת לשינויים ממשיים בהסדרי הביקור והתפילה בהר הבית ותקבלו כר נרחב לקריאות "אלאקצא בסכנה" שלובו ע"י גורמים אסלמיסטיים.

אין זה פלא שהצבת מגנומטרים, שיכולה אולי במקום אחר להיתפס כאמצעי ביטחוני נתפסה ע"י הפלסטינים כסממן ריבונות.

השבוע יחול תשעה באב ויזכיר לנו את חורבן בית מקדשנו. יכול להיות שהארועים סביב הר הבית השבוע מראים עד כמה נחוץ היום הזה כדי להזכיר לנו שמקום מקדשנו הפך למקום המקודש למוסלמים, ואין מה לעשות שזאת העובדה וזוהי המציאות. אולי אם "נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה עד ה'", ואם נפעל כדי  להיות קצת יותר ראויים לגאולה, אולי אז גם נזכה לראות את מקום מקדשנו כמקום של שלום וברכה לנו ולשכנינו. במהרה בימינו אמן.

 

הכותבת עובדת בפרויקט מעקב התנחלויות בשלום עכשיו